-השותפים 2-

השותפים 2:פרקים 11-10.

ממני אליכן פרק כפול,לפעמים אני מבינה כמה אני ברת מזל
בכך שנסחפתי לעולם הכתיבה בגיל אחד עשרה,
וכמה אני שמחה שהכרתי את האתר לפני שנה בדיוק ❤️.

השותפים 2:
פרק 10-

התיק השחור מונח בצידי הספה,אני מרגישה שחוקה מיום  העובדה הארוך;בועז דאג לתזז אותי במשך היום,לזרוק הוראות ולצפות שיתבצעו תוך ארבע -שלוש דקות,נדמה לי שהוא לא אבין שאני רחוקה מלהיות סופרמן או וונדרמון.וליגל במוחה הלא מפותח לא מצליחה להספיקשזה שהוא נטפל אלי מצביע על כך שהוא מחפש דרכים להפעיל אותי ולשגע אותי בו זמנית.
יכול להיות שזה נובע מכך שאני דוחה אותו בכל רגע שהוא מנסה ליצור שיח על נושאים שהם מעבר לענייני עבודה.
למעשה הוא לא ממש מעניין אותי,ועל ליגל אני לא מסוגלת להסתכל כי בכל פעם שאני מביטה עליה אני נזכרת בפרט מעצבן שהיא ועומר היו יחד בעבר.

״עלמה״אני קוראת בשמה בעודי מטגנת שניצל בתחושה שהריח של הטיגון נצמד ונדבק לבגדי.אני הופך את השניצל נותנת לצידו השני לספוג מעט שמן וצבע,ומחשבותי נודדות אליו מאז הערב במכונית והערב שלמחרת אנחנו מנסים להתנהג כיאלו דבר לא קרה,למרות הרגשות שמרחפות מכל מבט,נגיעה,ומילה
אנחנו חוזרים להתנהל כשותפים במרחב אחד,פחות נגיעות יותר
מילים,קשה להעיף את עומר מהמחשבות קשה לשים גדר לרגשות.

אני מניחה את השניצל על צלחת אדומה מוזגת פסטה וחותכת את הראש והסיום של המלפפון-הירק האוהב על עלמה. ״עלמה״אני קוראת שוב מניחה את הצלחת על השולחן מחפשת בעיני את הכוס התואמת בכדי שאמזוג פטל
״אני כאן״היא אומרת,ואני שומעת את צעדי מתקרבים ואת קולה שמבשר שהיא ממש קרובה ״אמממא״היא קוראת ואני מסתובבת בכדי להבין מה קרה?מדוע היא לא מתיישבת ומתחילה לאכול ״אני רוצה פיצה!״היא דורשת ומשלבת את ידיה ״הכנתי שניצל ופסטה,בהזדמנות אחרת״אני מלמלת כשאני שולפת את הכוס מאחד הארונות וממקום גבוה שעומר החליט להניח אותה ולא להתחשב בעובדה שאני לא גובהה במיוחד
״אבל אני רוצה פיצה״בתי חוזרת ומציגה את ההעקשנות הבלתי נגמרת שלה,כשאני מוזגת לה פטל ומים קרים לכוס תואמת בצבע אדמדם ״פיצה פיצה פיצה פיצה פיצה פיצה פיצה...״היא חוזרת בקול רם על המילה כמה פעמים מניחה את ידיה על אוזניה ואני בכל מעודי מנסה להתעלם ולקוות שהיא תתחיל לאכול את האוכל ״עלמה די״אני צועקת חזרה,למרות שאני משתדלת לא צעוק, אני לא מאמינה בחינוך מאיים או נוקשה אבל יש רגעים שאני מבינה שאם אאפשר לעלמה הכל,היא פשוט תתרגל שכל מה שהיא רוצה-היא מקבלת,והחיים הם לא כאלה רק אם נלחמים מקבלים,והחיים הם לא תוכנית כבקשתך ולעיתים יש ערך חינוכי לעבודה שאני מתעקשת איתה על עניין מסויים ״אז אני לא אוכלת!״היא משלבת את ידיה בהתרסה ואני פותחת את עיני על החרם ושביתת הרעב שהיא החליטה לפתוח
״אוקי,האוכל יהיה על השולחן שתחליטי שאת מעוניינת...״אני מלמלת מחליטה לא לשתף פעולה עם המלחמה שהיא מכריזה ומשתדלת לא להישבר מולה למרות שנורא פשוט להזמין פיצה או להכין ולפטור את הכל.