הכי ארוך עד היום ,תהנו!
השותפים 2:פרק 27-
בהתחלה שעומר סיפר לי על השיחה עם גוש בביתנו כישנתי
התנגדתי להצעה החוזרת של גוש.
מלכתחילה היא לא מצאה חן בעיני אבל אז,כשהתגלה הסוד ועומר ואני לא היינו ביחד השתמשתי בגוש ובהצעה שלו כסוג כקלף שבאמצעותו קיוויתי להתקרב לעומר ולהחזיר אותו.
אבל גם אז הייתי נגד הרעיון שעומר יקנה מגוש את המשרד,זה יהפוך את עומר לבוס שלי או יותר נכון לבעלים וזה לא בריא, להערבב יחסים ועסקים.
עומר בכוחות הקסם שלו ובהגיון שהציג לי הצליח לגרום לי להסכים,המציאות כזאת אם גוש לא ימכור לו את העסק הוא ימכר לאיזה עשיר מקנדה,שבבעלותו משרד הפרסום המתחרה, ויסגור את משרד הפרסום של גוש ובכך מאות אנשים יהפכו למובטלים חשבתי להתפטר וכך עומר יכול לקנות את המשרד מגוש ,אך למצוא עבודה זה לא ממש קל.
אני לא מדמיינת את עצמי יושבת בבית אף על פי,שתאורטית אני יכולה,וכשעומר רמז על זה באמירה של דרך אגב
כמעט התפוצצתי,והסברתי בקול שמנסה להיות עדין לפחות ,
זה שהוא מבוסס ואמיד לא גורם לי לחשוב על מבטלות כאופציה.עומר כנראה שכח שאני אדם שלא אוהב להיות תלוי באחרים,אפילו לא בו,רגשית זה בלתי נשלט אז לפחות בתחום הכלכלי אני לא אהיה תלויה בו בצורה מובהקת.
וחוץ מזה אני לא אדם שמסוגל לשבת בבית ללא עשייה.הכסף שיש לעומר אולי מקל על החיים אבל זה לא יגרום לי לוותר על עשייה כלשהי ולשבת בבית ללא מעש.
אז החלטנו שאני אמשיך לעבוד,עומר יקנה את החברה והוא כמו הבעלים הקודמים-גוש- לא יופיע הרבה,אלא אם כן ממש יצטרך וגם אז נשתדל לעשות את זה כשאני לא נמצאת בסביבה. בידיעה שזה יהיה קצת מוזר שהבת זוג של הבעלים נמצאת בעמדת עובדת באגף השיווק.
להפתעתי לאחר שהתפרסמה הבשורה על קנית המשרד ע׳י עומר המבטים של הסובבים והעובדים לא היו שונים במיוחד נדמה שרובם לא השקיעו בזה מחשבה גדולה מדי,אולי כי לא כולם היו מודעים למערכת היחסים בני לבין עומר או לכמה רציני הסיפור בנינו.
~~~
חלצתי את נעלי ביגון רב,ככל הנראה הרעיון הגאוני שלי להסתובב בקניון עם רוני בנעלי עקב אינו כל כך גאוני במיוחד שמדובר ביום לפני החתונה של רוני ודן.
במקום להיות כמו כל כלה נורמלית שיום לפני חתונתה הולכת לספא,מודדת את השמלה בפעם האחרונה לפני הערב הגדול , ומעבירה את היום עם המשפחה.
רוני החליטה שהגיע הזמן להסגר על שמלה בשבילי,העובדה שיש לי שמלה שיושבת בארון ולבשתי אולי פעם אחת לא גרמה לה לאושר רב או להסכמה והיא החליטה שאני חייבת ללבוש משהו חדש ומרשים אז מצאתי את עצמי במליון שמלות שונות, במגון צבעים חוץ מלבן,כמובן,אין לי כוונה שרוני תעקור את עיני ביום המאושר בחייה ורציתי לתת לה את הפוקס המגיע לה בתור כלה.
בסוף חזרתי הבית בלי כלום,בלי כוחות ובלי שמלה המסע המיגע של שלושת השעות האחרונות הגיע לקיצו בישיבה על הספה,ברגלים כואבות על השולחן והרגשה שהעובדה שלא הכנסתי דבר לפה הינה טעות נוראית שגובלת באסון.
הפאלפון שלי מצלצל ואני מושיטה את ידי לשולחן שמול הטלוויזיה,ומחליטה לקום לגמרי מהספה ולחמם לעצמי פיצה במיקרוגל,פיצה קופאה תמיד מצילה את המצב שאין כוחות לבשל והגוף כואב עד מוות
״אם הוא יברח מחר״קולה של רוני נשמע באוזני ואני משפשפת את ידי בעיני,אין ספק שהיום הזה עייף אותי ולא רק את רגלי
״למה שהוא יברח הוא אוהב אותך״הטלנובלות שהיא רואה אוכלות לה את הראש.היא בטוחה שדן יברח לה אבל דן אינו כזה,אין לו פחד מהתחייבות והוא אוהב את רוני
״ואם הוא מתחרט?ואם הוא לא יגיע?והכוס לא תשבר?״קולה נשמע מעבר לקו כשאני מניחה חתיכת פיצה בקופסת חימום ומכניסה למקרוגל לשלוש דקות בדיוק ומפעילה אותו
״רוני לנשום!בבקשה תנשמי!זה דן הוא אוהב אותך,פשוט תזכרי את זה שהוא אוהב אותך,זה יהיה יום מרגש בשבילו בדיוק
כמו בשבילך.תנוחי תהיי עם המשפחה שלך כפי שרצית ואני מבטיחה לך שמחר יהיה היום החולמי בחייך והכל יעבור כשורה״ תפקידי להיות החברה המרגיעה עם הרגלים על הקרקע
אחרת רוני תאבד כיון ואנחנו לא רוצים שזה יקרה,׳זה בסדר שהיא לוקה בתסמונת הכלה המשוגעת והלחוצה אבל היא צריכה להירגע ותפקידך לעזור לה להירגע׳,זה המשפט של עומר בשלושת הימים האחרונים בכל פעם הוא אומר לי אותו בצורה קצת אחרת ואני משננת את המשפט כיאלו היה פסוק ידוע
״פליז חברה תדבר איתו בשבילי,אני על סף שיגעון״היא כמעט מתחננת ואני אומרת שאדבר איתו בכדי שהיא תרגיש יותר טוב
אבל באמת אדבר איתו,כי בניגוד לרוני הוא לא מקרין לחץ אלא בולע אותו כמו כדור אקמול ובמקרה רע כמו רעל שמחסל אותך
לאחר שאני נפרדת מרוני ומנתקת את השיחה אני מוציאה את הפיצה שהתקררה כמעט שתי דקות במקורגל מחליטה למלא את הקיבה יחד עם שיר הרקע של דן בזמן ההמתנה
״קוף?״אני אומרת בקול לא ברור בזמן שאני נוגסת בפיצה
״אה קופיפה?״הוא עונה ונשמע די רגוע שלוו,כיאלו אינו מתחתן מחר אני לא יודעת עם אדישות שלו מוזרה או מעידה על חוסר חיבור למציאות
״איפה אתה?״אני שואלת ומזיזה את הפיצה משפתי
״בים״הוא עונה
״ים זה טוב!אך אתה?מתרגש,לחוץ,פוחד,חושש,לא מסוגל לשבת,לאכול לשתות?״אני עוברת על כל התסמינים הידועים לי
״אני בסדר״
״בסדר?אתה לא חווה איזו התמוטטות עצבים ,לחץ ?״
״אני מתחתן עם האדם הכי מדהים על פני כדור הארץ,עם החברה הכי טובה שלי,עם האדם הכי משוגע ומקסים שאני מכיר
למה ששינוי בהגדרה של מערכת היחסים אמורה לגרום לי ללחץ שלילי?יש בי לחץ אבל חיובי של עשיה של רצון לצעוק לעולם בשמחה שאני מאושר,שאני שמח במצב הנוכחי שלי״
הוא אמר ואני מרגישה גאווה שאני חברה של היצור הזה,
שרואה את החיים בצורה מדוייקת ובריאה יותר מכולם וגם יותר בריאה ממני המילה נישואין גורמת לי לקיפאון והוא פשוט רואה בזה שינוי בהגדרה,זה מדהים בעיני,רוב הגברים מקבלים רגלים קרות.
״היא שלחה אותך אלי?לבדוק מה איתי אם הכל בסדר?״
״אמ כן...אבל למען האמת רציתי גם לבדוק בלי קשר אליה״
״אז תגידי לה שהכל בסדר,ושאני אוהב אותה מאוד״
״קופיפי״אני לוחשת ומוחאה דמעה חלקלה שחומקת מעיני
״אה קופה?״
״אני גאה בך,שמחה בשבילכם,וכאן לצידך וּלצידכם תמיד ואעביר לה..את...ה..דןדן אני אדב-ר...אי..תך״קולי נעצר מעצמו שקיא עולה בגרוני ואני חומקת במהירות לשירותים אני שומעת את קולו מנסה לברר אם הכל בסדר אבל אנני משיבה ורוכנת לאסלה בכדי להוציא את מה שעד עכשיו נכנס לקיבה .
אני שוטפת את פני במים קרים,הטמטום שלי לא לאכול יום מראה את השלכותיו ואני מנגבת את פני וידי במגבת קטנטנה,
נושמת באטיות ומחייכת למראה,כנראה שהעובדה שלא אכלתי והלחץ מהאירוע מחר משפיעה גם עלי.
~~~
״מאמוש את בסדר?את נראת קצת חיוורת״ המאפר של רוני זורק הערות לאוויר החדר,אני מהנהנת בחיוך קטנטן ולוגמת מבקבוק המים הקטן שמונח על השידה
״ההתרגשות אוכלת אותה"רוני מגרדת את אפה והוא מזיף את הפנים,אחרי שבנה את שכבת המייקאפ השניה או השלישית
״אני באמת מתרגשת...ואני מקווה שאתה תתקן את המצב הזה״
אני מקיפה את פני בידי,מקווה שמאפר העל חלל של רוני ישפר
את מצבי הכללי,מעולם לא הייתי בהירה כל כך כמו בתקופה האחרונה.אני קמה על רגלי ותופסת פניה שקטה במרפסת בחדר
מתבוננת על העולם מקומה ארבע,במלון מפואר הכל נראה כל כך יפה בכדי להיות אמיתי ומציאותי.
״בייב?״אני מצלצלת לעומר ומתיישבת על כיסא חוף באמצע מרפסת מרוצפת בצבע לבן אפור
״אה יפה?מה קורה?״קולו נשמע מעבר לקו,אני מחייכת,מהרגע
שחזרנו עד היום אני מבינה יותר איזה אוצר יש לי ביד,כמה אני אוהבת אותו ורוצה בנוכחותו ורק קולו מעביר בי צמרמורת
״בסדר,אני כאן...מה איתך?זוכר שאתה מחזיר את עלמה בשתיים?ולוקח אותה לספר שליד הבית?מצטערת שאני מטילה עלייך הרבה משימות אני מוקפת בהיסטריה ובהכנות של רוני״
״הכל בסדר בובי,אני אקח אחזיר,מה שצריך רק תשמרי על החיוך.והיא בידיים טובות,אין לך סיבה להיות מוטרדת״
״אמרתי לך פעם שאתה הכי מדהים בעולם?אתה יודע את זה?״
״מדהים,יפה,מוכשר,חכם,סקסי,אינטליגנט,חזק,כובש והרשימה עוד ארוכה״
״וצנוע כל כך צנוע...יהיר אחד״
״רק איתך לוּלה,רק איתך״
~~~
כשרוני יוצאת בשמלת כלה,איפור,שיער וחיוך ענק על השפתיים,צמרמורת מיוחדת פוקדת את עורי,מסמרת את מעט
השיערות שאני צריכה להוריד.היא מושלמת בכל מובן המילה
ואני ברגע הופכת להיות לרגשנית שדמעות עולות בעיני
״מה קורה?עד כדי כך מכוערת״היא שואלת בחיוך בישני שלא אופייני לה כשאני משותקת לרגע,ניתן לראות שהלחץ מעט התפוגג ואת מקומו תפסו רגשות של שמחה,אהבה ופרפרים
״הכי יפה בעולם!״אני מתנפלת עליה בחיבוק חם,מנסה לא להרוס את האיפור היפה שלה ולא למחוץ אותה לגמרי.חברה שלי מתחתנת,החברה הכי טובה שלי,הקוץ בתחת והאוויר לנשימה מתחתנת עם החבר הכי טוב שלה,הידיד הטוב שלי
״את חושבת?״קולה מהסס מעט כשאנחנו נעמדות מול המראה
״תסתכלי את מושלמת,הכלה הכי מושלמת שיש״היא מחייכת להשתקפות שלה במראה ואני מרגישה יותר טוב שאני רואה שהיא מבינה שאני לא משקרת,היא באמת יפיפיה
״אני מאחלת לך את כל האושר בעולם,את יודעת שאני אוהבת אותך עד החלל ובחזרה.ושאהיה תמיד לצידך בטוב וברע״אני מחזיקה בידיה,מרגישה כיאלו החברה הכי טובה שלי נכנסת לעולם הגדולים כביכול,תמיד נישואין יהיו בשבילי סוג של עניין במיוחד אחרי מה שחוויתי עם סהר והורי .
״כיף לי שיש לי אותך,קופה״היא מחבקת אותי חזק חזק
״לא לבכות!זה יהרוס את האיפור״אני מאיימת בקול כשאנחנו מתנתקות,מתבוננות אחת על השנייה לרגע נוסף בשקט גמור .
הראש שלי במעט מסתובב אני מנסה לא לאבד את שבוי המשקל
כשאני מניחה את ידי על כתפה של רוני,וכועסת על גופי שהורס את הרגע החברי והמרגש הזה
״אלה?הכל בסדר?״קולה נשמע,ואני מחזקת את אחיזתי בה
״כן ,הראש קצת כואב״אני מלמלת משחררת את האחיזה בה ומרימה מהריצפה את בקבוק השתייה הקטן,פותחת את הפקק ולוגמת מהמים הלא כל כך קרים
״רגע...״היא לוחשת,עיניה נפתחות כמו בסרט והיא אוחזת את שתי זרעותי כיאלו אני עלולה לברוח
״מה?״אני מנסה להבין מה עובר לה בראש שהפרצוף שלה מדאיג אותי,מקווה שהיא לא תפגיש אותי עם התחושה שמתפתחת בי בימים האחרונים...
״מתי קיבלת לאחרונה?״היא פוקדת אלי לשבת ועיניה זזות לכיון הדלת,המלוות שלה אמורות להיכנס כל רגע,כל אותן שבע האחיות של דן,שבע אחיות,מה שגרם לרוני לוותר עלי בתור מלווה במחשבה שיש לה מספיק,ושאני ארצה להיות עם עלמה
השושבינה שלה ,אך זה לא ממנע מאיתנו להיות רוב היום יחד
״אני לא אוהבת את הכיון שלך״אני פוקחת את עיני בחרדה
״אולי...את,אומייגד...בהרי...״אני מניחה את ידי על שפתיה
מתעלמת מהאודם שעליה,גם כך מישהו ירדוף אחריה ויסדר את זה
״אני לא!ותמיד יש לי סחרחורת לפני מחזור,אז אל...״אני נועלת את שפתי,המחשבה על הריון,כרגע,איננה מתאימה לתוכנית שלי
אני לא מספיק מוכנה אפילו שעברתי כבר הריון אחד,אני יודעת מה המסע הזה דורש ,ואל על פי שבסופו אתה מקבל אוצר,וזוכה בזכות הכי גדולה שיש וזה להיות אמא,התזמון, ובשלב הזה התחושה שאני לא מוכנה,וחוץ מזה סחרחורות תמיד יש לפני מחזור...אבל מה עם הבחילות?הכאבי ראש?ההקאות?
~~~
״שלום בית״אני צועקת כשידי פותחת את דלת הבית,עלמה רצה לעברי ששיערה מעוצב בצורה מוקפדת ומחמיאה,אני מחמיאה לעלמה שהיא נראת מדהים ואמא שלי מופיעה מאחורה שואלת לשלומי ואני משיבה שהכל בסדר בעוד שהיא גוררת את עלמה לסלון בכדי לשים לה לק בצבע ורוד בהיר.
״מאמי?״אני מטפסת אל עבר חדרנו,כשאני עולב במדרגות
בליבי אנני יודעת אם לשתף אותו בהשערה של רוני ובתחושה שלי,אני לא רוצה שהוא יפתח ציפיות או תקוות שווא .אני לא אספר,זו רק השערה וברור שזו טעות והערב אני אקבל,אולי הלחץ פשוט דחה אותו למועד אחר.
עומר לא נמצא בחדר,וגם לא בחדר של עלמה זה קצת מוזר.
אני יודעת שבחצי יום כמעט ולא עבד,אני אוחזת בפאלפון שלי מתקשרת ושומעת ישר את צלצול הפאלפון שלו בחדר
״איפה עומר?״אני חוזרת אל הסלון,אל חדר המניקור פדיקור
שאמי פתחת בסלון יחד עם עלמה
״אני חושבת שהוא במרפסת האחורית,עם ההוא...נו אך קוראים לו?״אמי לא מרימה את עיניה מהציפורנים של עלמה
״עידו?עדן?עידן?״היא מורחת עוד שכבה על האצבע ואני מרגישה את ליבי עובד בעוצמה,אני מקווה שמשהו זז בין שניהם,בחודש ומשהו שעבר הם היו כמעט בנתק מוחלט,נסיתי לא להתערב ולא לדחוף את עומר,אבל ברמיזות קטנות
הבנתי כמה עידן חסר לו,כמה הפגיעה שלנו-שלי ושל עידן-בו נוכחת,אנחנו אוהבים אבל לפעמים זקוקים לעוד רגע לנשום, לעוד רגע בכדי שהפצע שקיים בליבו של עומר התרפא
~~~
אני ממהרת לבחוץ,לחצר האחורית בתקווה שעומר ועידן
מדברים.אני נעצרת מרחוק שגבם מופנה אלי,הם יושבים על מדרגה כתף אל כתף,אין צעקות,אין מכות,פשוט מדברים בנחת
ככל שהזמן עבר אבדה לי התקווה שזה יקרה,עומר עקשן וגם עידן ואם מוסיפים לזה את האגו הגברי,הם מסוגלים להעביר
שלושים שנה בשתיקה אף על פי שלא נפרדו מבחינה עיסקית.
״מפריעה?״אני אומרת בקול שכמעט לא יוצא מגרוני,הם קמים
יחד כמעט מתוזמנים שזה מעלה לי חיוך על הפנים.עידן הסתפר
לא ראיתי אותו יותר מחודש,מבלי שעומר בכלל ביקש או אמר הקשר נותק,זה היה נידרש באופן ברור
״תמיד מפריעה״עידן מרסן ואני מעבירה את מבטי לעומר שמחייך חיוך קטן ומהנהן עם הראש בהסכמה
״אתה עוד מסכים איתו?מה אתה מהנהן״אני פוקחת את עיני
על עומר שממהר לחבק אותי מאחור ולנשק את לחי
״אתם יפים,תשמרו על זה״עידן אומר ומחייך לשנינו חיוך אמיתי
אני מרגישה את החיוך של עומר אף על פי שאני לא רואה את פניו,מה גם שישנה תחושה שמשהו חוזר אליו,כיאלו עידן הוא
סוג של בורג שחשוב מאוד בחיים של עומר וכן להפך
״אני שמחה שחזרתם סוף סוף״אני עוקצת את שניהם,מתייחסת אליהם כאל זוג נשוי שהתגבר על המכושלים בחייו
״ושמחה שהעפתם לצד את האגו המטומטם שלכם״
״זה לא קשור לאגו״שניהם אומרים יחד ואני צוחקת מהתיאום.
עומר אולי פגוע,מהשקר עצמו אבל הבין שהמעשה,האקט בני
לבין עידן היה ללא רגש,והאגו שלו לא יאפשר לו לסלוח או להעביר את זה בקלות וכך גם עידן,האגו שלו נפגע מאירועי האלימות ואולי אפילו מהבושה ששכב עם החברה של החבר הכי טוב שלו אף על פי הנסיבות המשונות
״בסדר זה לא קשור״אני מלמלת וליבי נחמץ שעומר משחרר את אחיזתו בי
״זה באמת לא קשור,פשוט חבר שלך לא יכול בלעדי״עידן מחמיא לעצמו,כהרגלו,עפי שהמשפט שלו לא ממש מדוייק עידן זקוק לעומר באותה המידה שעומר זקוק לעידן הם כמו אחים
״יכול יכול...ואם אתה תגע בה שוב,זה יהיה היום השחור בחיך״
״זה אומר שאנחנו צריכים לשמור נגיעה או משהו כזה?״אני שואלת את עידן כיאלו עומר לא נוכח לידנו,והוא מקבץ את פניו
כתשובה של-אני לא ממש יודע
״אני מתכון,באופן...מיני,החוצה את הגובל הטוב ״עומר לרגע
מהסס בתשובתו,גם אם העולם יהפך,יפול מרגליו הוא לא ישתמש במילה סקס בהקשר שלי ושל עידן
״הסר דאגה מבליבך״עידן מניח את ידו על ליבו כשבועה,עומר
מחייך אליו ומרכז את מבטו בין שני עיניו כמנסה לקלוט משהו
״אני אוהב אותה כמו שאני אוהב את האחות שאין לי״עידן מחזק
את דבריו ומושיט את ידו אל עבר עומר כמבקש ללחוץ את ידו וזה קורה,נמשך לחיבוק קצרצר
״ואת?אפשר חיבוק?״עידן שואל בחיוך קטנטן שהוא ועומר מתנתקים,אני מהנהנת בראשי ומחבקת אותו חיבוק קליל,אני מחבבת את הבחור הזה,הוא מקסים כשלעצמו,סוג של אח נוסף
כשאנו מתנתקים עומר ממהר להניח את ידו סביב מותני,כמסמן
טריטוריה,למרות השולם בניהם יקח זמן לעומר לשחרר את הסיפור,את הסוד שלי ושל עידן.
~~~
עידן נכנס ושוהה בביתנו רק רבע שעה,השלום כנראה קרה דווקא בזימון הזה בגלל החתונה של רוני ודן.אז כולנו ממהרים
עידן לוקח מעומר ג׳קט של חליפה,משוחח על עלמה שקוראת
לו דוד עידן,ונעלם.אווירה אחרת משתוררת בבית אחרי השולם בניהם אווירה שמשתלבת עם אווירת החג המדומה,יום חתונה הוא כמעט כמו חג.
אני בחדר המקלחת מנסה לתקן את האיפור ומתחרטת בליבי שלא הקשבתי לרוני שאמרה לי באופן מפורש שעדיף שאזמין מאפר שוב.אני תמיד מעקשת בידיעה שאצליח לעשות הכל בעצמי אבל בסוף מתודה לאמת,כי לאמת אין רגליים ואני לא סופר וומן ובטח שלא מומחית באיפור,יחסי אהבה שינאה אני מנהלת עם מוצרי איפור.
היום עובר מהר,ובתוכו המון אירועים שהשיא בלילה עוד לפנינו העובדה שעומר ועידן השלימו עושה לי טוב,בנפש ובראש אבל משהו בתחושה שלי שונה הרבה זמן,ונסיתי לדחוק את המחשבות על הריון כאופציה אך מתחילת היום שרוני הזכירה את העניין אני עוקבת אחרי מעשי,ואחרי התסמינים שהיו לי בהריון של עלמה,קולות ומבינה שיש סיכוי,קלוש אבל יש סיכוי...אני לא יודעת אם לחייך,לזעוק,לצרוח לבכות לצחוק..
~~~
״אני מתרגשת״אני לוחשת לעומר כשעיניי כולנו נשאות לחופה
הרגע הזה גורם לי לצמרמורת קלה,וליבי פועם בעוצמה,חתונות
זה דבר מרגש,וכשמדובר בחברים טובים זה בכלל גורם לאושר
שאי אפשר להסביר,עיני עוברות אחרי כל הטקס,מסתכלת על הזוג המדהים שנמצא תחת חופה לבנה ורעד פתאומי עובר בגוף
״מאמי את רועדת״ידו שמונחת על גבי עוברת בתנועה בנסיון לעצור את הרגשנות שמתפרצת ממני,אני מרימה את מבטי אליו
ומחייכת מסמנת לו שהכל בסדר,אלא אלו רק הרגשות שמציפים
אותי.
הכוס נשברת,הבלונים הלבנים באליום עולים למעלה לשמיים
ומוזיקה נשמעת יחד עם קולות האנשים.אני מחייכת,נצמדת לעומר שבידו השניה מחזיק את עלמה,אני רוצה לקפוץ על רוני
ודו בחיבוקים ונשיקות אבל ממתינה עד שכל הדודים הדודות ישחררו אותם
״אני חושב,שאנחנו צריכים להודות לזוג הזה״עומר כמעט לוחש
״בזכותם הכרנו״אני מסכימה איתו כשאנחנו מתקדמים לעברם מנסים לא לדחוף אף דוד או דודה . מי היה מאמין,אני הכרתי לרוני את דן.ודן ורוני הכירו לי את עומר,אך העולם מסתובב...
~~~
הלילה עובר באנרגיות,החברים מכל שנות החיים שלנו נמצאים
האוכל מעולה,המוזיקה נהדרת,וכולם מאבדים את עצמם בין כמויות האלכוהול,עד שלא ניתן לתאר את השמחה או את צורת
השגעון בריקודים ובשירים.אני לא שותה,משתמשת בנהיגה כסיבה אף על פי שזו אינה הסיבה העיקרית,זה לא מפריע לי
להשתגע לחלוטין,לאבד קצת את המשיכה במשוכות,לא בכל יום
החברה הכי טובה שלי מתחתנת ואני רוצה שהיא תהיה הכי מאושרת שיש.
בשלב מסויים אמא שלי לוקחת את עלמה שנרדמה לבית.
ואנחנו נסחפים לשעות הקטנות של הלילה וכמעט עד הבוקר .
״אני גמור״עומר נזרק למושב ליד הנהג בזמן שאני מתניעה את
הרכב שלו,ברגע שכל המחשבות שהדחקתי במהלך הערב עולות
לראשי,ולמרות זו אני מבינה שזה לא הזמן לספר לעומר.אם בכלל...
״ואוו היה מדהים ומרגש!ואיזה יפים הם״אני מחייכת ויוצאת מאזור החנייה שהשמש כמעט זורחת במרום
״עשה לך חשק?״הוא לוחש ואני מסיטה לרגע את מבטי,המילה
נישואין הפכה במשך השנים לטראומה עבורי,אבל עם עומר זה
מתחיל להשתנות,אני מתחילה להפנים את המילה,את הסיטואציה ואיתו אני כבר לא מפחדת כמו בעבר,פחות קופאת
למשמע המילה
״אני לא לוחץ בייב,רק רוצה לדעת״
״איתך זה כבר לא מפחיד אותי,פחות מפחיד אותי...״
״פחות?״הוא מקבץ את עיניו ואני נושמת עמוק כשאני עוצרת מהרמזור שמתחלף לאדום
״מה שחוויתי כילדה,מהורים שלי...והנישואים הכושלים עם סהר השאירו בי איזשהי טראומה,ופחד מסויים אבל...אני מבינה
שאיתך,זה יהיה אחרת או לפחות מקווה אבל הפחד לא נעלם לגמרי״
״אנחנו זה אחרת אני מבטיח לך״הוא לוחש ונושק לידי שנמצאת על ידו,ואני מחזקת את האחיזה,שמחה שעומר מבין אותי שהוא לא מזדעזע מהפחד שלי למסד קשר ומבין שזה עניין של זמן, ושאני לא רואה את חיי בלעדיו וזה לא משנה טבעת או לא טבעת
~~~
גופי רוכן לאסלה,מקיאה מקיאה ומקיאה,נעמדת על רגלי
ומבינה שהגיע הזמן לבדוק,לשים סוף לסימן השאלה הגדול
שמרחף מעל הראשי שלי,שאוכל את הגוף שלי,אני מעדיפה להסיר את סימן השאלה הזה להפוך אותו לסימן קריאה למרות שאני מפחדת מהתשובה של העתיד לגבי זה.
אני יוצאת מחדר השירותים,שולפת מהספה קרדיגן ותיק קטן ויוצאת מהבית.לא ישנתי מאז שהגענו,נסיתי אבל התחושה המוזרה והמחשבות נצחו אותי,בעלתי את המחשבות עד שעומר נרדם אני יודעת מה הידיעה הזו עשויה לחולל בתוכו אך לפני שאני מודיעה לו עדיף שאבדוק את העניין,שלא יצפה
והתאכזב...
אני מפחדת,שוב זה עלול לקרות הריון לא מתכונן.
לא מצטערת לרגע שהבאתי את עלמה,היא באמת שינתה אותי הפכה אותי לאדם בוגר יותר,חזק יותר,בעל אחריות למדה אותי מזה רגש אימהי ומהו אושר אמיתי בכל פעם שהיא אומרת מילה חדשה או עושה משהו מצחיק. אבל זה היה גם קשה,חלק מהזמן הייתי צריכה להתמודד לבד,לא רק עם העובדה שיש לי תינוקת אלא גם עם השינוים הפיזיים.
עכשיו זה עשוי להיות שונה,אהבה שלי לעומר לא כמו אהבה שהיתה לי לסהר וכמו כן המערכת היחסים שונה כמובן.אבל עדין,אני לא יודעת אך זה ישפיע על הקשר בנינו או אם אני באמת מסוגלת לגדל שני ילדים,או אם אוכל להגשים את עצמי לצד גידול ילד,כי בחלק גדול בגידול של עלמה וויתרתי על עצמי לחולוטין רמסתי והרסתי כל רצון שהיה קיים בי להגשמה עצמית,לשאיפות,ועשייה.
~~~
אני ממהרת לנטול את הבדיקה מהמדף ושמחה שהשעה כמעט שבע בבוקר,כך שרוב האנשים בעולם ישנים או בדרך לעבודה
אני מתקרבת אל הקופאית שמחייכת לעברי חיוך קטנטן שאני משלמת על הבדיקה ומסרבת לקחת שקית, ונדמה שאנחנו חולקות סוד משותף ששייך לי,היא כנראה נתקלת בכמה נשים כמוני שמגיעות בבוקר אל החנות השכונתית.
אני מתקדמת בצעדים מהירים אל עבר הבית,הבדיקה בתיק ואני רק צריכה לבצע אותה ולתת לעולם להחליט לאין מודעות פני
זה מרגש,מלחיץ,משמח ומפחיד יחד זה כמו לעמוד על חבל דק
ולקוות להצליח לחצות אותו מבלי ליפול או להיחתך ממנו ברגלים,וזה מפחיד עד אימה אבל הידיעה שאתה גבוה מספקת גם שמחה ואושר בלתי ניתנים להסברה.
ידי נשלחת אל עבר ידית הדלת,לאחר שאני מכניסה את המפתח
מסובבת אותו אני מבינה שהדלת נעולה,אני מקווה שאמי יצאה
ושכחה לסגור את הדלת אז אני מסובבת שוב את המפתח והדלת נפתחת
״אמא?״אני מופתעת לראות אותה יושבת בסלון שכוס קפה בידיה והיא חותכת בשיניה עוגית שוקולד צ'יפס
״לאין נעלמתם?אני חייבת ללכת לעבודה״היא נעמדת על רגליה
לא מחכה לתשובה שלי,נושקת ללחיי ומאחלת יום טוב כשהיא
מתהלכת לכיון הדלת,אני ממהרת אל עבר הפאלפון בחדרי החלק של עומר במיטה ריק וכשאני לוחצת על כפתור הכניסה
אני מבחינה בחמש שיחות והודעה ממנו שלא נענו בחצי שעה האחרונה.
״איפה אתה?״אני שואלת ישר שהוא עונה
״איפה את?״
״בבית?איפה אתה?״אני מנסה להיות רגועה בעודי חושבת על תרוץ שגרם לי לצאת מהבית מוקדם בבוקר,בידיעה שהוא ככל
הנראה קם,הבין שנעלמתי ויצא לחפש אותי ברחובות
״שניה בבית״אני שומעת את הכעס בקולו כשהוא מתנתק את השיחה.
~~~
אני מתלבטת אם לבצע את הבדיקה עוד לפני שעומר מגיע,אבל הוא קרוב כך שאני מעדיפה לתרץ משהו,לעשות את הבדיקה ולבשר לו בין אם התשובה לכאן או לכאן.
״לאין נעלמת?אני כבר עשרים דקות בכביש בסיבובים בשכונה״
״יצאתי לריצה עם דבי״אני מתרצת את התירוץ הכי טוב ואמין שהתגבש בראשי מרגע השיחה עד הרגע הזה.
הוא מקבץ את עיניו,ואני יודעת שהוא יודע שאני לא דוברת
אמת.דבי השכנה יוצאת לריצה בחמש וחצי בבוקר והשבוע היא בכלל בחופשה בצפון,אני כל כך גרועה בשקרים ובתירוצים ומול עומר אני שקופה לחלוטין
״ועכשיו את האמת בבקשה״עיניו נוטות לצבע הירוק ואני יודעת
שזה לא מבשר טוב,ומשקרים התוצאות תמיד שליליות,אני מוצאת את עצמי בסלון,מולו שהמילים לא יוצאת לי מפה,אני כמעט נחנקת מהשקט ששורר בנינו
״אני לא מבין למה תמיד את מסתירה ממני דברים״
״אני לא מסתירה אני פשוט לא יכולה לספר לך,כרגע״אני מדגישה את המילה כרגע בכדי שימצא בה נחמה,נחמה שתוריד
את מידת ורמת הכעס שלו אבל נדמה שהוא לא מקשיב לי
״אני מספר לך הכל,אני הכי פתוח איתך בעולם,הכי פתוח שהייתי אי פעם בחיי...ובכל פעם יש משהו חדש שאת לא יכולה לספר לי,שאת שומרת לעצמך,זה נמצא כבר על הגבול שאני משתגע מה לעזאזל גרם לך לצאת מהבית בשעה כל כך מוקדמת,לבד,אחרי שחזרנו לבית בשעה מאוחרת״
״עומר אני מעדיפה לא לספר לך כרגע״אני אוחזת בתיק,בידיעה
שאם יתן לי שנייה לנשום,שניה לבצע את הבדיקה הוא יקבל את האמת
״מעדיפה?למה את מעדיפה?בחיי אלה נמאס לי לרדוף אחרי האמת כל הזמן,אי אפשר שבכל פעם תעדיפי לא לספר את האמת,אם זה אז בהחלטה שלך לא לספר לי על חילופי הסטודנטים ואם זה הסיפור עם עידן,בחייאת אני לא מבקש הרבה רק שתהיי פתוחה איתי,שתספרי לי מה קורה״
״רבע שעה,ואספר לך הכל״אני מתקרבת נעמדת מולו ומנסה לדלות מעיניו פחות כעס או כאב.אני מפחדת שאם אספר לו שאני חושבת שאני בהריון ואם אסתבר שלא זה יגרום לו לאכזבה גדולה ואני לא רוצה לגרום לו לאכזבה.אבל ברגע שהוא מסתובב ומפנה לי את העורף אני מבחינה במשהו במבטו-
האכזבה,אכזבה הינה ממני,על כך שאני שומרת על הדברים במקום לומר אותם,והאכזבה בעיניו מחוררת את ליבי,הדמעות עומדות בעיני ואני מנסה להתנגד לתחושת הדו-ז׳וו שעוברת בי מהיום ההוא שגילה על עידן ואחר כך יצא מהבית עם מזוודה
״הלכתי לקנות בדיקה,אני חושבת שאני בהריון״
~~~
אני קצת מאוכזבת,מהצבעות בפרק הקודם,כל הצבעה חשובה לי אז בבקשה לקוראות שלא מצביעות (ואני יודעת שיש כאלו) תצבעו!אני לא רוצה לעשות מטרות או משהו כזה בכדי לעלות פרק,אני לא מאמינה בזה אבל לפעמים אני רואה שרק אם כותבות עושות את זה אז מצביעים.
עוד כחמישה,ששיה פרקים הסיפור נגמר,אני לא יודעת את המספר המדויק של הפרקים כי לא כולם כתובים וזה נתון לשינוי אבל אני כן יכולה להבטיח שיהיה מעניין!
אני מקווה שתשמרו לי ׳אמונים׳ גם בסיפורים הבאים שלי,כי אם לומר את האמת בשבוע שבועיים האחרונים חשבתי שברגע שאגמור את העונה הזו אפסיק לפרסם סיפורים.אני לא חושבת שזה יקרה,כי הכתיבה ואתם יקירים לי,אבל אני בהחלט צריכה כוחות,והכוחות הם אתם...
אוהבת אותכם,נשיקות חיבוקים ומוזמנות להצביע להגיב
לשלוח הודעות וכל מה שתרצו!