אשמח אם תקראו את הדברים,שלאחר הפרק.תהנו~
השותפים 2:
פרק 21.
פניו לובשות הבעה אחרת,והוא נועל את הלסתות הוריד בצאורו צץ ואני ועידן קמים במהירות מהמדרגה ״מה שמעתי עכשיו?״ הקול של עומר מקבל גון אחר,הוא מישר את מבטו אלי לאחר שהוא מסתכל על עידן.הכחול בעיניו הופך להיות סוער,והעיניים שלו בפעם הראשונה,מפחידות אותי,מספרות את הכעס שעובר בגופו ובאיבריו.
״זו היתה טעות,חשבנו שאתה מת,והאלכוהול בלע הכל״אני אומרת וקולי נשבר,לא חשבתי שהוא יגלה את העניין,לפחות לא כך ועכשיו הבעת פניו מבשרת על העובדה שהוא כועס, עצבני.
״ולא חשבתם לספר לי?לא את?לא אתה?״קולו נשמע בחוזקה הוא מאגרף את שתי ידו והסערה בעיניים הופכת להיות להבה בוערת,שבקרוב תשרוף אותנו,תשמיד את העולם,את המציאות.
אני תופסת במפרק ידו,באמונה שהמגע שלי עדין,ולמרות הכל עובד עליו.טעות אחת לא מוחקת את התקופה והעתיד שצפוי לנו,אני אוחזת בתקווה שעוד נחזור הבית ונשוחח בנחת על מה שקרה.עומר מנער את ידי ממנו והאשליה מתנפצת ברגע ויחד עם ליבי,הדמעות עומדות לצאת מעיני ואני מקללת את עצמי.
״עומר אני מצטער...זה ...״עידן מתחיל לומר אך בין רגע הוא מוטח על הריצפה,עומר מאגרף את ידו,ופניו של עידן פוגשות את הכעס של עומר שמטלטל אותו,מכה אותו,ודופק את ראשו בריצפה ״די עומר...בבקשה״אני מנסה להדוף את עומר ולא מצליחה,הוא יותר חזק ממני,תחת השפעת אלכוהול וכעס הסיכוי שהוא יקשיב לי שואף לאפס.אני צועקת,זועקת,מנסה לפנות לליבו של עומר ללא הצלחה,הוא נראה ,דבוק במטרתו וכרגע היא להרוג את עידן,להרוג את החבר הכי טוב שלו, בגללי...
״מה לעזאזל?״קולו של תום נשמע יחד עם יתר החבר׳ה שכנראה יצאו לבדוק מהיכן הזעקות ולאחר שלחתי הודעה מטרידה והיסטרית לרוני.הגברים מנסים להתקרב אל עומר אך כולם נדחקים אחור,הוא לא מקשיב,לא שומע,לא מגיב,בטרוף דעת
״מה קורה פה?״נתי מגיח משום מקום,ורוני מצמידה אותי אליה
״תעשה משהו נתנאל״יסמין דורשת שהפאלפון בידיה והיא מתקשרת לאמבולנס אף על פי שבין אגרוף ואגרוף עידן דורש לא לערב גורמים חיצונים ״למה לעזאזל הם רבים?עידן יגמור בבית חולים ועומר במקום סגור״נתי לא מחובר לאירוע, מזועזע,קפוא לרגע וזורק מילים להאוויר העולם ״אפשר לדחות את ועדת החקירות למועד אחר?״רוני צועקת בזמן שדן מקבל נגחה אחורית מעומר,נתי מנסה להתאשת אך גם הוא לא מצליח להפסיק את מלחמת הדמים, ובשלב הזה גם עידן מגיב למכות של עומר אף על פי שרוב הזמן הוא כנוע.
״זה בגללי״אני לוחשת לרוני והיא מרימה את עיניה במבט שואל ולא מבין,אפילו לה,לא ספרתי על ששכבתי עם עידן.
למרות הדיחה מקודם אני יודעת בליבי שאני היחידה שעשויה לגרום לעומר לעזוב את עידן,אני הגרום לכעס אז אולי אני גם הפתרון. אני משתחררת מרוני שמנסה לעצור בעדי ולהבין את משמעות דברי,מתקרבת ואוחזת במפרק של עומר,מקרוב זה נורא יותר פניו של עידן מלאות דם ושריטות,ולעומר כמה שריטות בפנים מעידן שמנסה להימלט מידו ולגבור על חברו הטוב.עומר באינסטינקט משחרר את אחיזתי ודוחף אותי לאחור ״אלה!״הקול של רוני ויסמין נשמע באוזני כשאני נופלת על ישבני אך הכאב אינו מורגש,הלב שלי מדמם מכאב,שתיהן רצות לעברי בעוד עומר עוזב את עידן, ומסתובב,עיניו ננעצות בעיני, אני יודעת שהוא לא התכוון לפגוע בי,בעיניו אני מבחינה את הזעזוע מעצם העובדה שפגע בי בלי לשים לב,ברוח התעתועים. ואני מקווה שיתקרב אלי,שילטף אותי.
אף אחד לא יודע מה הוביל לקרב בין שניהם ,אך נדמה שכולם הבינו שזה קשור אלי,בדרך כזו או אחרת.אני מרגישה את עיניהם של הנוכחים מסביב נעוצים בנו,תוהים מה יהיה הצעד הבא,מה עומר יעשה,מה אני אעשה.עידן בשלב הזה קם מהריצפה בעזרת דן שמסייע לו ויורק מעט דם לצד ״תבטלי את האמבולנס״הוא צועקת ליסמין,למרות שאמבולנס לא ניתן לבטל
וההיסטריה בקולה של יסמין על המוקדנית נצחה.
עיניו הכחולות נעוצות בי לעוד רגע שמרגיש כמו נצח.הוא כועס הוא מלא ברצון להטביע או להרוג מישהו ואני יכולה לראות זו בעיניו,אמקווה שיתמלא הבנה ושלמרות הקושי והכעס שיתקרב אלי,אך הוא נמלט בלי לומר מילה,אני טומנת את ראשי בכפות ידי,ומרגישה נורא,הרסתי,הרסתי את הקשר בין החברים הכי טובים,והרסתי את האהבה הכי גדולה בחיים שלי.
~~~
אני איומה,אני יודעת,מחפשת מליון סיבות למה לא לומר את האמת,נותנת לפחד להשתלט על כל איבר בגוף,שומרת שקרים
למרות שאני יודעת,שלשקר אין רגלים,האמת תתגלה בסופו של דבר,כמו שקרה היום.הפחד שלי התגשם,אני בלעדיו,עכשיו.
״היי,אולי תשתפי אותנו״ידיה של רוני מונחת על מפרק ידי, משדרת חום ומגע שמנסה לכפות על העדרות האדם היחידי שאני צריכה עכשיו.
אני בוהה ברוני,היילי,ובאנה שמלטפת את ביטנה שעיניה האפורות מביטות עלי.שלושתן קרובות אלי,שלושתן חברות שלי,ולשלושתן לא ספרתי על עידן.
אני מעריכה אותן,את הנוכחות שלהן באמצע הלילה בביתי
בכדי להיות איתי,ולוודא שאני בסדר,אני רואה את הסקרנות והרצון לעזור,לדעת מה קרה,מה גרם לדרמה הערב במועדון.אך הראש שלי במקום אחר,יחד עם הלב שלי שמרחף ויוצא מהבית ומחפש את עומר,אני דואגת לו,לשלמו,הוא הגיע לקצה,העיניים שלו בשרו על זה,המכות רצח לעידן,והעובדה שלא ראה כלום, אפילו לא אותי.
״איפה עו..מר״אני מגמגמת מעבירה את מבטי בין שלושתן, שאלתי מפיגה את המתח המוזר שהשתורר מהרגע שנכנסו לבית
נדמה שהן אובדות עצות ״עם נתנאל״אנה משיבה ואני מנסה למצוא נחמה בתשובתה,לפחות הוא לא נמצא עם אחרת,לפחות הוא לא דופק את הראש בקיר ״הוא בסדר?״אני מביטה אל עבר הפאלפון,אולי אמצא תשובה ותגובה לאחת מתשע ההודעות ששלחתי לו ״הוא...יהיה בסדר״אנה עונה באטיות,ועיני מתמלאות דמעות,הוא לא בסדר,בטח נתנאל מנסה להתמודד עם
הרצון של עומר לשרוף את העולם,את היקום כלו,בגלל הכעס.
״אני כל כך טיפשה,טיפשה״אני טומנת את ראשי בין ידי, הדמעות זולגות מכאב,ומכעס על עצמי,למה לא ספרתי לו?למה מהרתי להיכנס למיטה עם עידן?בין כל המיליארד הגברים שיש בעולם שכבתי דווקא עם החבר הכי טוב של עומר,סתומה!!!.
״בואו,נפתור את המסקנות והשאלות״היילי לוקחת פיקוד.בעוד שאנו יושבות על השטיח,אחת מול השניה,בפיג'מות כמעט כמו בנות בגיל הנעורים.אני במעט מרגישה יותר טוב,אך עדין לא קל. עיני נפחות מדמעות,והלב שלי מדמם ללא הפסקה.מדברי היילי אני מניחה שהבנות חיברו את האירועים והגיעו למסקנה לבד
״שכבתי עם עידן,שעומר הוגדר כמת״פניהם של רוני ואנה במעט החווירו,למעט היילי שלא הכירה ממש את עידן או את הקשר האדוק בנו לבין עומר
״למה לא ספרת?״רוני שואלת, מדבריה נדמה שהיא חשה נבגדת,שאני מסתירה ממנה סוד שכזה.
״את באמת שואלת...״אני לוחשת לכיונה ומקבצת את עיני. עומר אומנם מכיר הרבה אנשים,הוא מעורב באין סוף דברים אבל מספר האנשים שהוא מאמין וסומך עליהם מצומצם,בדיוק כמו יתר האנשים ׳בקבוצה׳ שלנו,זו מעין משפחה קטנטנה,וכל ריב או בלגן משפיע על כולם,ולא רציתי להכניס עוד מישהו למערבולת שלי ושל עידן מה גם חשבתי,שאם מישהו ידע או עשוי לפלוט לעומר
״עידן ועומר זו חברות של שנים,מהילדות״אנה מלמלת כשהיא בוהה בקצה השולחן,היילי פותחת את עיניה ומקרבת את ראשה בשאלה שלא נאמרת במילים אך מתפרשת ממבטה;אנה מה את לעזאזל עושה,היא במשבר ואנחנו פה לעזור
״זה מה שהכי נורא,מכל הגברים בעולם הזה,מכל האנשים..
בחרתי לשכב דווקא עם החבר הכי טוב של עומר, והשותף העסקי״אני בולעת את מהרוק שנותר בפה,שהמחשבה שאירועי היום ישפיעו על הקשר העיסקי בין עידן לעומר,ולא רק שפגעתי בחברות אלא גם שפגעתי בכל מה שבנו יחד מבחינה עיסקית במהלך השנים
״זה לא ׳שבחרת׳,תחת השפעת האלכוהול,אין בחירה!שניכם לא הייתם פקחים ומאוזנים...וכולכם חשבתם שעומר מת,אז,עומר צריך למתן את הכעס שלו כי הוא לא הכי מוצדק״ היילי אומרת ומזיזה את הכוס מיד שמאל לימין,ימין לשמאל
״אני חושבת שהוא כעוס יותר על זה שהם יסתירו ממנו״ אנה נושכת את שפתה התחתונה ורוני מהנהנת כהסכמה לדבריה
״אך שתארתם שהוא הגיב,גם אם היא היתה מספרת לו שניה לאחר מעשה הוא היה דופק את הראש בקיר,מכעס ומעצבים״
״אם הייתי יודעת שהוא חיי,לא הייתי עושה את המעשה״
~~~
אני מתהפכת בפעם המליון,מביטה על הבנות שממלאות את המקום החסר של עומר במיטה הזוגית שלנו.ארבע בנות במיטה אחת גדולה,יש עדין מרחב אבל אני בטוחה שניתן להרגיש את התזוזות שלי,האנחות השקטות,והאור שפוקע מהפלאפון שצמוד אלי למקרה והוא יתקשר או ישלח הודעה.
אני קמה באטיות,מחזיקה את ראשי שהולם מכאב,האם היתכן שכמות הדמעות שהזלתי היום משפיעות והכאב הנפשי שלי משפיע על מצבי הבריאותי,או שזה עוד איינגובר שמחליט להגיע בזמן לא מתאים ונכון.ידי נוגעת בידית הדלת ואני פותחת אותה מעט,מאפשרת לכמה שפחות אור מבחוץ להיכנס ויוצאת.
אני בוהה בתמונה שלנו שנמצאת מעל מספרו בפאלפון שלי.
זה מרגיש כיאלו גזלתי מעצמי בטעות את האוצר שלי,האושר שלי ,לא האמנתי שמשהו עשוי לשבור את מערכת היחסים הזו,הייתי מוכנה לקחת את הסוד לקבר,או פשוט להתמודד עם המחשבה שאני לא צריכה לחשוב על זה
ידי לוחצת על המספר,קול החיוג נשמע,ואני קופאת לרגע מהמחשבה שאשמע את קולו...שאולי שבור כמוני.אני מנסה לחשוב בהגיון מה אגיע,איך אתנסח,אך מתאכזבת שקולה הבחורה של המענה הקולי נשמע,לראשונה מזה שנים אני לא מתנתקת נותנת לה לדבר,עד שנשמע שקט ואני מבינה שתורי
״מאמי,אני...מצטערת...אנ-אנחנו חייבים לדבר,תחזור בבקשה״
אני מוציאה משפט מפי,ומנתקת אולי הקול שלי ישפיע עליו.
״אלה?״קול נשמע הפאלפון נופל מידי מבהלה ואני מסיטה את מבטי לכיון דלת החדר,אנה עומדת בפתח שידיה על ביטנה ״סליחה,לא התכוונתי להבהיל״היא אומרת בחיוך קטנטן
ויורדת בשלושת המדרגות,כשהיא משפשפת את העין השמאלית
״למה את לא ישנה?״אני מנסה להבין,יורדת מהכיסא ומרימה מהריצפה את הפאלפון שנשמט מידי בפתאומיות
״קמתי לשירותים,וראיתי שאת לא במיטה,התלבטתי אם לגשת אם את צריכה את הלבד שלך אני אחזור לחדר״ היא אומרת בתמימות מתוקה,יש בה נינוחות ומשהו שצועק שהיא משתדלת להיות אדם טוב ומתחשב,מוזר שהתחברנו באמת רק לאחרונה.
״זה בסדר,תשארי,בליתי שעתיים בלבד ובבהייה בתקרה״
״אומנם לא הייתי שהסיפור התגלה לו,והבנתי שהוא הגיב בצורה חריפה,אבל אני מאמינה,שהוא יסלח...מה גם שהוא שתה,זה משפיע על התגובות והמעשיים,מי כמוך יודעת...״
״אין לי מושג אך,על עומר דבר לא משפיע,מלבד עצבים״
מעולם לא ראיתי אדם שנותר בקו השפיויות והאיזון אך על פי
שהוא שתה הרבה,עומר אולי טיפה יותר משוחרר שהוא שותה
אבל זה לא גורם לי לבצע דברים מטומטמים,או לא לחשוב בהגיון ״ושקרים...גם שקרים״אני מוסיפה והיא מרימה את מבטה אלי,כיאלו קלטה שיש לי כל כך הרבה להגיד אך אני שומרת,חוסכת במילים כי נדמה לי שלא יבינו אותי באמת.
״מה את מרגישה באמת אלה?בלי ליפות את הדברים...״
״אני מרגישה חרא,שקרתי לעומר,כי חשבתי שהעובדה שהוא לא יודע תשמור על מערכת היחסים שלנו.אבדתי את עומר,שוב
וכמובן שאיבדתי את עצמי כי אני חלק ממנו,ובלעדיו אני חלקית לא שלמה .הסיפור חוזר,שוב בגלל טעות שאני עושה אנחנו במצב מהורהר,ולא,לא נראה לי שהוא יסלח בקלות,בספק אם יסלח.אם בכלל הוא עדין רוצה אותי,למרות אהבה,פגעתי בנקודה הכי קשה,שברתי את הקשר בני לבין עידן,ושברתי את האמון בנינו ומעבר לאהבה שלנו,הוא החבר הכי טוב שלי.מה שווה אהבה וחברות אם אין אמת?תחשבי מה את היית עושה,אם היית מגלה שנתנאל שכב עם יסמין,או עם חברה קרובה אחרת״
״לא רוצה לדמיין את זה״ היא עונה במהירות השיא
״רואה?האמון נשבר,רק עצם המחשבה גורמת לעצבים וכעס״
״זה שונה אצלכם,לא מדובר בבגידה או רומן אסור עם החברה הטובה...״
״עדין,זו המחשבה,שהם היו יחד,בנוסף לשקר שגררנו...אני לא
יודעת אם הוא יסלח לי״אני מיישרת את המבט לאנה,ונושמת לאט,המחשבה שאני עשויה להישאר בלעדיו חותכת את ליבי
״אז תלחמי עליו!כמו שהוא נלחם עלייך...זה מה שיש לי לומר
עד שחזרתם הוא נלחם בכדי שתחזרו,אז תלחמי גם את,תעשי הכל בשביל להזכיר לו את הטוב שהיה לכם,תזכירי לו שאת בן אדם,ולכן את גם עושה טעויות,ושלכולם מגיעה הזדמנות נוספת
אני בטוחה שכשהוא יזכר בטוב שהיה לכם,ובאהבה הגדולה הוא לא יהסס וירוץ חזרה״היא אומרת בביטחון שלא שמעתי מאנה עד עכשיו,כיאלו אני יוצאת לקרב והיא מחדירה בי את הביטחון שאני יכולה לנצח,שאני תמיד יכולה,אני מחייכת אליה,חיוך קטן אבל ראשון הערב,אני אוהבת אותה,היא מיוחדת וטובת לב
״איפה היית כל החיים שלי?״אני מלמלת ועוטפת אותה לחיבוק
״ברוסיה״היא עונה בקלילות,ומצליחה לגנוב ממני עוד מיני חיוך
~~~
כשאני מנתקת את השיחה עם עלמה,אני מאפשרת לעצמי לחזור לטון הכואב והחסר חיים שלי.כשדברתי איתה השתדלתי להיות אנרגתית,ומתעניינת,כי היא מזהה לפי הקול שלי מה עובר אלי
ולספר לה שאני ועומר במצב לא ברור,לא נכון לעשות עכשיו, ובטח שלא בפאלפון שהיא אצל אבא שלה.
הבנות הלכו בשעת בוקר צהריים מוקדמת,לאחרי שסירבתי להצטרף למסע קניות ושתלתי רמזים שאני רוצה להיות לבד .
הבית מרגיש כל כך שקט,בתקופה האחרונה כמעט ולא הייתי בבית לבד לבד.תמיד עלמה כאן,או עומר,ולפתע שקט, דממה, כלום וזה מכניס בי חרדה,פלאשבקים לעבר,לילות שהייתי יושבת בספה שהבית חשוך ועלמה ישנה,והבדידות משתלטת יחד עם החלומות הזיכרונות והגעגועים לעומר .
״אני מצטערת״אני שולחת הודעה נוספת,שכנראה גם אליה לא יענה
~~~
שעה עוברת,ועוד שעה,אני יושבת במטבח על הכיסא מול הדלת
ובוהה,מחכה שהיא תפתח שהוא יופיע,אין בי כבר תקווה שהכעס עבר,אני מבינה שהכעס עדין נוכח וחיי בעומר אבל מנסה להאמין שיופיע ואולי אף ינסה להקשיב.
בכיסא,אני נזכרת במה שעברנו יחד,בדירה ההיא במרכז העיר.
אם הייתי יודעת שהבחור,שהשותף שלי,שבהתחלה היה מרוחק
וחסר רגש יאהב אותי בצורה ובאופן שאף אחד לא אהב לפני, שישבור לי את הלב לרסיסים וזה ירגיש בדיוק כמו בתיאורים של הסרטים והספרים ...
הדלת נפתחת לאט אני קופאת בגופי,מרגישה אך הכל אצלי עוצר מלכת,הריאות,הנשימה,אפילו השמיעה,אני שומעת בעיקר זמזומים,רק עיני מעלות דמעות מלוחות,גבו מופנה,הוא סוגר את הדלת לאט ומתקדם לעבר חדרו מבלי להסתכל לכינוי או לזרוק מילה,כמה שהוא יפה,אפילו שהוא עצבני ושותק
״מאמי״אני נעמדת בדרכו,מונעת ממנו להגיע לחדר.הוא לא מישר את מבטו,לא מביט בתוך עיני,ואני מרגישה אך סדק נוסף נוצר בליבי,אך השבר הופך להיות עומק יותר ויותר
״עומר בבקשה,אני מתחננת״קולי הפעם נשבר,אך אני לא בוכה אלחם עם צריך,הזדמנות נוספת תמיד קיימת.למרות השבר העמוק
.אני מניחה את כפות ידי על חזהו,הוא עומד,נושם נשימה עמוקה
ולא מרים את מבטו,אני כמעט שולחת את ידי לסנטרו רק בכדי לראות את הכחול שהפך לירוק מעצבים מכעס ועצב
״אלה,גם כך קשה לי,עזבי אותי״הוא לוחש,ומנסה לשמור על איפוק,אני מרגישה שאם לא,היה שובר את הבית לחתיכות קטנות וכמובן שזה כואב אך אני נמנעת מלתת לזה השפעה על הרצון לדבר,לפתור,להילחם
״תסתכל עלי,לרגע,לתוך העיניים,זו אני,בבקשה בייב שלי״
הוא לא עשה זו,עיניו עדין נעוצות במקום לא ברור,ובזה הרגע אני מונעת ממנו את הבחירה על עצמו,מניחה את ידי על סנטרו ועיניו פוגשות את שלי,ירוק,ירוק ירוק.מבט כאוב וכעס עיניו נפחות ואני לא מצליחה לראות דרכו,כי המבט מת,מלבד כאב אין דבר
״אני מצטערת,כל כך מצטערת״אני מצמידה את מצחי למצחו שידי עדין על חזהו,ליבו עדין דופק בעוצמה,אני לא מצליחה להבחין אם זה מאהבה או עצבים.הוא משחרר את ידי ממנו ומתרחק
מונע ממני להגיע לשפתיו,מהנהן בראשו לשלילה וממשיך אל עבר חדרו,אני רוצה ללכת אחריו,אבל נמנעת,מחזיקה במקל המטאטא שבסביבה תופסת בו כדי שלא אפול שדמעות יוצאות מעיניי
״לאין?״אני שואלת בבהלה שהוא יוצא עם מזוודה די גדולה
״אני חייב זמן לעצמי״הוא אומר והזמזומים מתגברים,מאיימים נוגעים,מטביעים אותי בתוכם,הפחד הגדול שלי מתממש ״לא בבקשה שלא״אני נושכת את שפתי התחתונה עד כאב חזק ומר
״מצטער אלי״הוא לוחש ויוצא מהדלת הראשית,ליבי נופל מעצמו
האוויר נגמר,הלואי שמישהו יגיד לי שהיממה האחרונה הינה המציאות שלי.
~~~
העונה הזו יצאה לפעול בגלל הקוראות שלי.אני חייבת להיות כנה ולומר שוב לא התכוונתי לעשות עוד עונה,ולא חשבתי להמשיך את הסיפור הזה.אבל קבלתי מלא פדבקים,חיובים שלילים ומחבקים וכאלה שפחות אהבו את הסוף.ולקח זמן עד שחזרתי וכתבתי עוד עונה,כי זה ממש היה צריך להתבשל
אצלי,ומה גם שהסיפור בעונה הראשונה נכתב ממקום מאוד תמים וחסר ידע כביכול,פשוט כתבתי בשביל הכיף שלי ופרסמתי לא חשבתי שהוא כל כך יצליח.
עברה יותר משנה מהעונה הראשונה,ואני חושבת שאפשר לחוש את השינוי שחל בכתיבה שלי כי זמן זה ידע,וככל שהזמן עובר אתה לומד יותר ומסגנן לעצמך את דרך הכתיבה.אני חייבת לומר שהעונה הזו,היא אתגר עבורי,כי
אני חייבת להמציא את עצמי מחדש,להיות מקורית,להמשיך
לנסות לסקרן,אני לא אשקר,ההצבעות הפכו להיות משהו שחשוב לי,זה האינדיקציה הכי טובה,וכמו כאן התגובות
ושאלו יורדים זה משפיע,אני לא יכולה לומר לכם שלא.
הכתיבה של הפרק הזה,היתה קשה,הכי קשה שלי מבין כולם
ולא רק בגלל התוכן של הפרק,אלא תחושות שונות שכאלה
פתאום פחות הרגיש נכון להיכנס לאתר,לכתוב,או לפנות זמן
בשעות קטנות של הלילה לכתוב או לשמור פרקים לעתיד שפחות אהיה פנויה,זה גם בגלל ההצבעות אבל לא רק בגלל זה,זו תחושה שמלווה אותי בשלושה-ארבעה פרקים אחרונים ושמרתי את התחושה הזו לעצמי,כי אני לא אוהבת להיות אדם שמפזר שליליות וחוסר אנרגיה,אבל הפעם הייתי חייבת,סליחה על החפירה,ותודה מעכשיו על האהבה שתגיעה מחלק ממכן.