השיר הזה רחוק מהשירים שאני שומעת בדרך כלל,אבל מצאתי שאני ממש אוהבת אותו!בעיקר בגלל המילים
תודה על אהבה בלתי נגמרת בפרק הקודם כל התגובות היו מדהימות שאין לי אפילו מילים לתאר כמה שאני אוהבת אותכן ❤️
השותפים 2:
פרק 12.
ידי אוחזת במשאף ודוחפת אותו לתא צדדי בתיק,אני שולחת את ידי לחולצה נוספת שמקופלת בארון הבגדים ומניחה אותה
בתיק ״אבא בדרך״אני מלמלת לעלמה לאחר התבוננות על מסך הפאלפון,ומורידה את התיק מהמיטה מגלה שהוא כבד והיתכן והכנסתי יותר מדי בגדים לסוף שבוע אחד.
בשבועיים שעברו מאז האשפוז של עלמה בבית החולים,סהר ועלמה נפגשו מספר פעמים, בתחילה אלו היו פגישות קצרות בשעות הצהריים אחרי הגן,ואז זה התארך לזמן יותר ארוך וכעת עלמה תעביר את סוף השבוע אצל סהר,מה שמרגיע אותי זה שאימו של סהר מעורבת,אליה אני סומכת יותר מאשר על סהר עצמו.לאחר שאני וסהר נפרדנו שמרתי על קשר עם אימו בעיקר בגלל שהמצב בני לבין סהר לא השפיע על החברות בין אמי לבין אמא של סהר.
אני מסתכלת על עלמה למעשה היא נראת נינוחה ורגועה.במשך השבוע הכנתי אותה ואני מניחה שגם סהר בעצמו דבר איתה,אני אוחזת בידיה שהתיק מונח על כתפי השניה ואנו יוצאות מחדרה אני מנסה להסדיר נשימה ולמצוא מקום בתוך תוכי שמשלים עם העובדה שאני אראה אותה רק מחר בערב אבל קשה לי וברגע הזה זה נראה לי כמו אתגר.צפירת רכב נשמעת מבחוץ ואני מגייסת את כוחותי ומחייכת לעלמה את החיוך הכי אמיתי שאני יכולה ״עלמה״קולו של עומר נשמע יחד עם טריקת דלת חדרו, קולו הצרוד נשמע וזה מעיד שהוא עכשיו התעורר,החיים היפים
״את הולכת בלי להגיד שלום?״הוא שואל בטון קצת פגוע ונשא את עלמה על ידיו בחיבוק גדול שגורם לי ולה לחייך מעט ״ביי עומר״היא מלמלת שהוא נושק ללחיה ומחזיר אותה חזרה לקרקע והיא מתקרבת ואוחזת בידי עומר שולח לעברי חיוך מנחם שכנראה מצליח להבחין בקושי שלי ואני פותחת את דלת הבית.
״אתה מתקשר אלי אם קורה משהו,בתיק יש בגדים צעצועים ומשאף לא לתת לה לאכול במבה או כל דבר שיש בו בוטנים היא אלרגית ובקשר לשעות השינה תשע אפס אפס היא ישנה״ אני אומרת את הפרטים הנחוצים לסהר מצטערת שלא עשיתי לו רשימה מפורטת של דברים שנחוץ לדעת ולזכור
״אני יודע אלה,תרגיעי״הוא אומר ומחייך מעט אני שולחת נשיקת פרידה לעלמה בפעם העשרים לאחר שחבקתי ונשקתי אותה עשרות פעמים וסהר מתחיל לנסוע אני מסתכלת על הרכב המתרחק ונשארת להביט ברחוב הריק עוד כמה שניות,לא פשוט לי ׳להפקיד׳ אותה בידים אחרות מבלי שאני יכולה לפקח באזור
בצעדים כבדים אני נכנסת לתוך הבית וסוגרת את דלת הכניסה
עומר מרים את ראשו כשהוא במרפסת ומכבה את הסגירה ומתקרב אלי ״אלי״הוא מלמל ברבע חיוך שמנסה לדלות ממני חיוך במקום דמעות ואני נושכת את שפתי התחתונה מנסה לעצור את הרגשנות הזו שמשתלטת וגורמת לי להזיל דמעה ״יהיה לה כיף״הוא אומר כורך את ידו סביבי ונושק לראשי נשיקה עדינה
״זה פשוט...מוזר לי״אני אומרת במלמול ועומר פותח את כף ידו הימנית שעליה חטיף שוקולד שנהגתי לאכול בתקופה שגרנו והיינו יחד,שוקולד שכמעט ולא מיצרים היום
״מאיפה?״אני שואלת בהתפלאות ונוטלת את השוקולד
״יש לי קשרים״הוא מלמל וקורץ אני מגחכת ומניעה את ראשי.
בתקופה האחרונה אני ועומר נמצאים במערכת פלרטוטים בלתי נפסקת,לעיתים בוער לי לקחת צעד אחורה ולהפסיק את המשחק הזה ולפעמים אני פשוט נהנת מעצם העניין ומהעובדה שאנחנו מושכים אחד את השניה.
~~~
אני מעבירה לפרק הבא בסדרה ׳שלוש עשרה סיבות׳.
לא מופתעת שלסדרה יש בדיוק שלוש עשרה פרקים כנגד שלוש עשרה הסיבות להתאבדותה של הדמות הראשית.
לא יודעת ממש מה הסיבה שהובילה אותי לצאת מקומדיות שאני בדרך כלל רואה לסידרה שחושפת את סיבות שהביאו להתאבדות נערה בגיל התיכון.אני מוצאת פאקים בסדרה אך ממשיכה לפרק הבא בתקווה להבין מעכשיו את נפש המתבגר עוד לפני שעלמה תגיעה לגיל הזה ואני אהיה בצרות,אני שולחת את ידי אל עבר הפאלפון ופותחת את מסך מצפה להודעה מסהר בכדי לשמוע מה שלומה.אני יודעת שהצפייה מיותרת,התקשרתי לפני שעה בכדי להבין מדוע הוא לא התקשר והרי שהנסיעה מבתי לבית הוריו אורכת חצי שעה ולא ארבע שעות,הוא סוג של מתנצל אומר ששכח לטלפן ונותן לי לדבר עם עלמה שנשמעה מקולה שהכל בסדר.
אני לוחצת על הכפתור האמצעי בשלט והפרק מתחיל אני בוהה בבחור שמסתובב עם אוזניות שמחוברות לקלטת של חברתו המנוחה שמסבירה מי הפעם גרם לה להתאבד ולוותר על חייה
״כך את מתכוונת להעביר את הערב?״עומר עובר בסלון ונשען על שולחן האוכל ״כיאלו יש לי משהו יותר טוב לעשות״
״אז להעביר את הערב בצפייה בסיבות התאבדות עדיף?אין לך ארוחה עם אמא?משהו משפחתי עם המשפחה של אביך״ עומר שאלון בטון ציני מעביר את מבטו לטלוויזיה שדלוקה כמעט ללא קול ומחזיר את מבטו אלי ״אמא שלי בטיול בצפון עם חברותיה, ואחות של ניקול מתארחת אצלם והדבר האחרון שמתחשק לי זה להיות בסביבה של אישה שגורמת לי להרגיש שכל צעד שלי הוא טעות״ אני עונה כשעיני תקועות במסך הטלוויזיה,בכל מצב אחר שעלמה איתי הייתי הולכת לביתו של אבי גם אם אחותה הנודניקית של ניקול נמצאת אבל כרגע שאני לבדי ממש לא מתחשק לי להיות בסביבתה,ולהיות נתונה לחקירה מתמשכת . אני לא מוצאת סיבה מספקת שתגרום לי לצאת מהמקום הנוח שלי וללכת לשם,אפילו לא אוכל
״אני לא נותן לך להישאר פה,ולשטוף לעצמך את המוח בזבל
יש לך ארבעים דקות להתארגן קדימה״הוא מצווה עלי ואני מסיטה את מבטי מהמסך אל עבר עומר שמסקל את רגליו בעודו נשען על השולחן שמאחוריו ״מה?״אני שואלת ובוחנת אותו ״אני לא יוצאת לאף מקום עכשיו,ושלא תעז לקרוא לזה זבל״אני מגנה על הסידרה שאני רואה,כיאלו אני יוצרת הסידרה הבמאית והעורכת בו זמנית ״תקימי את התחת היפה שלך הולכים״הוא מבשר שוב במבטו ההחלטתי אני נאנחת וחוזרת להביט במסך
״טוב אך שאת רוצה״עומר מתקרב מניח את ידו על השלט ומכבה את התוכנית מרים אותי מהספה כך שהבטן התחתונה שלי על כתפו ראשי צמוד לגבו והוא נותן מכה בישבני ״אתה הולך להצטער על הרגע שפגשת אותי״אני צועקת ומנסה להשתחרר מאחיזתו לחזור לספה המנחמת שלי,ולסיבות של אותה בחורה להתאבדות ״לא יקרה לעולם כנראה״הוא עונה במידיות ואני מנסה בעזרת רגלי להכאיב לו באזור החזה אבל דבר לא עוזר רגלי שוב פוגשות את האדמה שאני נמצאת בחדרי ואם לרגע מתחשק לי להכהות את עומר אני נזכרת בחוק שלי בכל מה שקשור למגוריו בבית אך בוחרת לא להזכיר אותו בגלל שעלמה לא בבית כך שבאופן עקרוני,הפותטי ומקרי אם יקרה משהו זה בסדר ושנית הוכחנו שאנחנו לא זקוקים לחדר בכדי שיקרה משהו דבר נוסף שגורם לי לא לומר דבר היא החרדה שמשתלטת שעומר נגש לפתוח את המגירה שבמקרה היא המגירה של ההלבשה התחתונה שלי ״אם את לא מתארגנת בעצמך אני פשוט אבחר משהו וזה״הוא אומר בקול קליל ״טוב בסדר,אני אתארגן פשוט תצא תן לי כמה דקות״אני משיבה והוא שולח לעברי חיוך ניצחון שמסביר ללא מילים;הצלחתי במטרתי
שאני פותחת מעט את דלת חדרי וצועקת לעומר לאין הולכים
הוא בוחר שלא לתת לי תשובה ברורה,אלא אם כן אפתח את הדלת אני מבינה לאין הוא חותר מעצם העובדה שאני עומדת בהלבשה תחתונה בלבד בחדר מול כמויות של בגדים
אני מחליטה פשוט לקחת את חולצת הטישרט הלבנה וללבוש חצאית שאורכה עד אמצע ירכי אני לא בדיוק יודעת לאין עומר מתכנן ללכת אז אני הולכת על בטוח בצבעי שחור לבן שאני נועלת את סנדל העקב השחור שלי אני מפזרת את שיערי ומתאפרת קלות,מתיזה מעט בושם ויוצאת מהחדר בתקווה כפולה שמצד אחד לא הגזמתי ומצד שני לא אראה פשוטה מדי
״שאני אחזור ואשים על עצמי שמלה?״אני מלמלת שעיני פוגשות את החליפה שעומר לבוש ותוהה ״את נראת נפלאה״הוא משיב ובחיוך שמעט נראה לי בישני,אני בוחרת לפרש את זה במשמעות של-׳לא צריך׳ ויורדת בשלושת המדרגות בביתנו.
אני מנסה לדלות מעומר קצת מידע לגבי מקור היעד שאנחנו צריכים להגיע אליו אבל הוא לא אומר יותר מדי ואני מניחה לזה מגניבה מדי פעם מבטים לכיונו שהוא נוהג,נהנת מהמוזיקה, ומהרוח שנכנסת מבחוץ לאחר שעומר מאפשר לי לכבות את המזגן לטובת אוויר אמיתי ״מזה...״אני לוחשת ששער נפתח לפנינו ולרגע נדמה לי שאני שחקנית בסרטי הוליווד ובקרוב מישהו יבוא ויצעק ׳קאט׳ ״זה בית הורי״עומר עונה בקלילות ואני מחזירה לו מבט מעט מבוהל,הוא לוקח אותי לארוחת ערב עם המשפחה אומנם אני מכירה את אמו ואת נועה,ואביו שראיתי פעם אחת,אך עדין מוזר עברו כמה שנים ומסטטוס של זוג הפכנו לזוג לשעבר,למרות שגם אז שעומר נפצע לא היינו ממש יחד ״זה מרשים שאתה מתלבש כך לארוחת אצל ההורים שלך״אני מלמלת כשאני טורקת את דלת רכבו ונעמדת מול אחוזה-טירה-בית עצום ובריכה ענקית,גם לאבי יש יכולת כללית אבל עדין זה לא משתווה למציאות שכרגע מולי
״חכי תביני מה קורה מבפנים״עומר מכחכך בגרונו ואנו צועדים יחד מסיבה שלא ברורה,שהיינו יחד עומר לא הביאי אותי לכאן ועכשיו זה מעט מוזר,אני יודעת שהמטרה של עומר היא לא להראות לי כמה יש לו,מאיזה בית עם ביטחון כללי הוא מגיע אך עדין זה מרשים וגורם לי להשתהות בכל פעם שאני רואה דבר מיוחד.
עומר פותח את דלת הבית ולנגד עיני מספר בלתי נגמר של אנשים-גדולים קטנים מבוגרים וצעירים כולם יפים באופן שמעורר חשד שרק אנשים יפים מקבלים אישור להיכנס לבית
אני מביטה לרגע לעומר במטרה לשאול אם כולם פה משפחתו אבל בלי לשים לב אני מסיטה את מבטי לכיון ידי שבזרועו פעולה שעשיתי מבלי לשים לב,הריח הטבעי וריח הבושם של עומר מתערבב ועושה לי כל כך טוב ״זה קורה אחת לחודש,כל האנשים הקורבים מוזמנים,חלקם נשארים לישון חלקם הולכים״ הוא אומר וזורק חיוכים ומלמולי שלום לאנשים שמחייכים אליו ביראה מסויימת שמעט מבדרת אותי ״ומי מבשל לכל אלה?״אני מנסה להבין שלא מסתדר לי בראש שרונה אמו תעמוד ותבשל לכמות כזו גדולה של אנשים,היא מדהימה אבל סוג של ליידי ״תכירי אלנה״הוא מציג לי אישה כבת ארבעים בעלת צבע עור כהה וחלק שערה אסוף בפקעת ולבושה בצורת הולמת ויפה ״אלה״אני מציגה את עצמי והיא נותנת לי שתי נשיקות קלילות אחת בכל לחי,נדמה שהיא מפקחת על ההתנהלות כי מדי פעם עיניה עוברת על ההמון ועל המלצרים שמתהלכים עם מגשים
״מה שלומך עומר?-שמחה שאני סוף סוף פוגשת אותך״היא פונה אלי ואליו בעת ובעונה אחת עומר מחייך ואני מרימה מעט את גבותי ״הוא היה מדבר עליך לא מעט״היא מגניבה סוד ולוחשת לי מקרוב מאחר ואני קרובה אליה,המילה ׳היה׳ גורמת לי לכאב חד בחזה.
״היא לבושה בצורה כל כך מוקפדת״אני מלמלת לעומר שאנו ממשיכים ללכת הוא מסביר לי שאלנה מסיימת לבשל בבוקר
כך שבזמן שכולם נמצאים היא מפקחת על המלצרים ומחלקת הוראות לצוות המטרה המרכזית לדבריו היא שאמו רצתה שאלנה תרגיש את האנשים,שאנשים יכלו לפנות אליה ולהחמיא לה על האוכל ושהיא השילוב המושלם לרצינות,מקצועיות לבין לבביות ונתינה
״אחייי״מישהי קופצת על עומר וכורכת את רגליה אני לא מספיקה לראות את פניה אך אני מניחה שזו נועה,שעברו כמה שנים מאז שנפגשנו והיא גדלה לא מעט ״אלה?״היא מתנתקת מעומר ועיניה נפתחות לרווחה שהיא סורקת אותי ״היי נועה״אני משיבה בחיוך הילדה שפגשתי הפכה להיות יותר גדולה ויפיפיה
״איזה כיף שאת כאן!״היא אומרת בקול צוהל ואנחנו מתחבקות
היא די מדהימה,רק מכמה דקות לצידה אני מרגישה אנרגיות ושמחת חיים כיפית ומרעננת ״נועה,בואי לבחוץ״ילדון בעל שיער כהה ופנים בגוון מוקה קורא לנועה ״היי עומר״הוא צועק ומנופף לשלום עומר משיב לו בחיוך בעוד שנועה רצה לכיונו
״תשמור על אחותי סטיב״עומר אומר ושניהם יוצאים מהבית
״סטיב הוא הבן של אלנה,הוא גדול מנועה בשנה,הם דבוקים אחד לשני כדבק״הוא אומר ולוקח לעצמו כוס שמפניה מאחד המלצרים אני בוהה בו ״נחלוק״הוא מסביר אני מרימה גבה ופרצוף חמוץ ״אני לא אוהב שאת שותה,את מאבדת את עצמך״
הוא מסביר אני יודעת שבמקום מסויים הוא צודק,אני לא שתיינית מוצלחת במיוחד אני פותחת את פי בכדי להגיב אך בדיוק בחור שדי דומה לסטיב נותן לעומר צפחה בכתף וכשעומר מסתובב ורואה אותו הם מתחבקים,אני מחייכת לבחור שזרועו מכוסה קעקועים והוא לבוש בחולצה שחורה ומכנס שחור ״את בטח אלה״הוא מצמצם את עיניו אני מחייכת ומאשרת את דבריו ״אתה בטח הבן של אלנה ואח של סטיב״אני אומרת והוא מביט בי במבט מעט מופתע ״אתם דומים״ אני מסבירה והם מעבירים בניהם מבט שאני לא מצליחה לפענח ״מה קורה?״אני שואלת כשאני מרגישה שיש להם שפת דיבור ללא מילים,דרך העיניים בלבד ״סתם שטיות,אגב אני אוון״הוא מושיט את ידו לעברי ואני לוחצת אותה בחיוך שהוא ועומר שוב עושים זו,דיבור ללא מילים"אתם חברים קרובים,סוג של אחים״ אני מלמלת לשניהם און נראה קצת מופתע מהפענוח שלי ועומר כנראה כבר התרגל "עומר הציל אותי,פעם,פעמיים שלוש...״
~~~
עומר מכיר לי עוד כמה אנשים,אני כבר לא עוקבת אחרי השמות והקשר המשפחתי סלש החברי בין כל אחד ואחד מהם לעומר אבל אני משתדלת לחייך ולהציג את עצמי,אבסורד שמבין כל האנשים אנחנו לא נתקלים בהוריו.
אני סורקת את הבית שעומר לאחר שיכנועים הולך להביא עוד כוס שמפניה,הכל כל כך יפה,ומדויק הצבעים העדינים של הבית
נותנים תחושה של שלווה אבל גם תחושה של חום,רואים שהיכולת הכללית של בעלי הבית היא גבוהה אך מצד שני יש פשטות וענווה מסויימת שקשה להסביר במילים מדוייקות.
אני נתקלת בתמונה של עומר מגיל הנעורים ומחייכת,כבר אז הוא היה בחור מרשים ויפה אבל הלבוש שלו מזכיר לי דמיות מתוכניות טלוויזיה משנות השמונים ואני לא נמנעת מלצחוק
״אי לא״אני שומעת את קולו מאחורי שאני אוחזת בתמונה בעלת המסגרת החומה ״דווקא אותה היא הניחה כאן״הוא נשמע מזועזע ואני מסיטה את ראשי מעט לצד בכדי לראות את פניו ״המכנס הצהוב הזה מאוד הולם אותך!״אני מנסה לומר ברצינות אבל לא מצליחה לבלוע את החיוך שעולה על פני וחוטפת מידו את כוס השמפניה ״לא משנה מה אני אלבש אני אראה טוב״הוא מחמיא לעצמו,דבר שלמעשה לא כל כך מתאים לעומר אני יודעת שהוא מודע לעצמו ולקסם שהוא מפזר אבל הוא האחרון שיאמר דברים כאלה בקול ״אתה מכוער בכל מצב״אני עוקצת אותו ומניחה את התמונה בחזרה במקומה,למעשה המציאות אחרת עומר נראה טוב בכל מצב יש לו את הפרבלגיה שיש לאנשים שפשוט נולדו יפים;להיראות בכל רגע נתון כמו דוגמנים ״לא שמעתי טוב״הוא כמעט לוחש באוזני שיד אחת מונחת על מותני והזיפים שלו מעט מעקצצים את לחיי ״שמעת״
אני משיבה לועסת את שפתי התחתונה שאני מסתובבת נעמדת מולו קרוב משחשבתי ליבי דופק וגל של חום ועקצוצים עוברים בגופי ״עומר!״קול נשמע מרחוק ואני ממהרת לקחת צעד אחורה שאימו של עומר מתקרבת עלינו,למעשה היא נראת נפלאה שיערה אסוף לקוקו צמוד והיא לובשת שמלה שצמודה לגופה היפה בצבע כסף ״לא מאמינה!אלה״היא מתעלמת מבנה ומחבקת אותי חיבוק חם אני משתדלת לא לצחוק מהלם שלה ועומר נראה משועשע מהלם על פניה של אימו ״את מהממת״
אני מחמיאה לה כשאנו נפרדות ועיניה נוצצות כשהיא מסתכלת
עלי ועל בנה ״את יפיפיה אלה,ואוו״היא מחזיקה את ידי שחיוך מתנוסס על פניה,אני מרגישה די פשוטה למרות דבריה אם הייתי יודעת שאנחנו באים לכאן אולי הייתי משקיעה יותר.
~~~
בקרוב לשתיים עשרה אנחנו חוזרים לרכב של עומר,חיוך קטן עולה לי על הפנים,היה לי נחמד סטיב ונועה ניסו לעשות לי ולעומר קסמים שלמדו באיזה חוג,אוון התגלה כאדם מבדר למרות שכלפי חוץ הוא נראה אדם מאיים ששורף חתולים להנותו ובערבים לוקח חלק מכת השטן
״פעם ראשונה שאת שותה ולא מגיעה לאבדון חושים״עומר מציין בעודו מוריד את גקט החליפה וידו עוברות לכפתורים
״מגיע לי...צלש״אני מלמלת ועומר שולח לו מבט מחויך שהוא פושט את החולצה אני מרגישה שפני מעלות מעט סומק,וחם לי
עומר מושיט את ידו למושבים מאחור ולוקח חולצה טישרט לבנה.
אני פותחת את דלת הבית,חולצת את נעלי ועומר טורק את הדלת אני לרגע צועקת שהוא עשוי להעיר את עלמה אבל נזכרת שהיא אצל סהר אני מסתכלת על מסך הפאלפון שעליו מופיעה שיחה שלא נענתה מסהר ״פאק״נפלט מפי אני מבינה שפספסתי שיחה מעלמה וכאב מנקר לי את הלב,אני יודעת שאין טעם להתקשר עכשיו שהשעה כמעט אחד בלילה ״פספסתי שיחה מעלמה״הכעס על עצמי מתפשט ואני זורקת את הפאלפון
עומר מתכופף ומרים את הפאלפון,שאני שוב כמעט מאבדת את
עצמי ״אני כל כך גרועה,איזה אמא אני״
״הכל בסדר,תדברי איתה מחר על הבוקר״עומר מנסה לנחם אותי ואני עוצרת כמה דמעות שכמעט יוצאות מעיני ״אם קרה משהו?״אני שואלת בלחש ומשלבת את ידי ״אם היה קורה משהו אז הוא היה מתקשר מליון פעם,והיה מתקשר גם אלי״
״אלייך?״
״יצרתי איתו קשר,והשבעתי אותו להתקשר אלי אם קורה משהו...הוא בהתחלה התנגח אבל הסכים בסופו של דבר ״הוא מלמל בקול חלוש כיאלו העדיף שלא אדע את הפרט הזה,אני מחייכת מדבריו,העובדה שהוא דואג לא רק לי אלא גם לעלמה
גורמת לי להערך אותו יותר,במציאות אחרת אם לא הייתי נכנסת להריון מסהר רוב הסיכויים שהייתי מבטלת את החתונה וחוזרת לזרועותיו של עומר אבל נדמה שהמחשבות על מציאות אחרת לא מעסיקות את עומר,ולמעשה גם לא אותי אני שמחה שהכל קרה מסיבה אחת פשוטה ;עלמה, האוצר בחיי .
אני נכנסת לחדר המקלחת ומחפשת באמצעות עיני את מברשת השינים אחרי שאתמול צחצחתי שינים יחד עם עלמה בחדר המקלחת המשותפת ולא בזו שבחדרי במטרה לחנך אותה לצחצח שינים לא רק בבוקר,אני מורחת משחה על המברשת ומצחצחת את שיני,עומר מופיע לאחר כמה שניות שפי מלא במשחה ״מחמיא לך״הוא אומר ומושיט את ידו למברשת שלו
כנראה שהיום המטרה של כל אחד מאיתנו היא לרדת אחד על השניה.
אנחנו מצחצחים שינים אחד ליד השניה מול המראה,זה מרגיש כל כך טבעי ונכון לרגע,סוג של חזרה לעבר במנהרת זמן.
אני יורקת את המשחה בכיור שעומר לצידי הנוכחות שלו לא מפריעה לי ושוטפת את פני ופי עומר גם עושה זו אחרי ואני מתעקבת כמה שניות ומביטה בו שוטף את פניו ומנגב אותם
״רציתי להגיד לך תודה על היום,אתה שמוק לפעמים אבל אחד האנשים הכי מופלאים בחיי,אז תודה כפולה״אני אומרת נותנת לו נשיקה בלחי למרות שמתחשק לי יותר מזה ויוצאת מחדר המקלחת עוד לפני שעומר מספיק להגיב על דברי ליבי דופק כמו אחרי מרתון שאני נשכבת במיטתי,אני מסתכלת על התקרה בחדר מניחה את כף לידי על ליבי ועוצמת עיני
~~~
אבקש מכל מי שקוראת להצביעה
זה ה׳דלק׳ שלי כרגע לכתיבה
אוהבת אותכן
הערות ותגובות התקבלו בברכה ❤️