השותפים 2 -
פרק 9
לילה אחד חזרתי לחיות,לילה אחד הכל היה יציב בחיי
חייתי את החלום שלי,את התקווה שלי לחזור לזרועותיה
להרגיש אותה מקרוב,לראות את המבט הזה ששורף את הלב
שהופך אותי לגבר שמעולם לא חשבתי שאהיה;
גבר רגשני,גבר שמרגיש את ליבו פועם בכל פעם שהיא נוגעת,גבר שפוחד כל כך פוחד לפגוע בה,כל כך חושש אם מישהו ינסה לקחת אותה .זה היה ללילה אחד,במכונית שחורה היא תחת השפעת אלכוהול ואני תחת השפעתה הבלעדית בדיוק כמו אלכוהול שזורםבעורק אני מרגיש ולא רוצה לעזוב,אני רוצה לקום כל בוקר ולראות אותה מקרוב,אני רוצה לגדל איתה את עלמה ולהרגיש שהיא הילדה שלנו,ובעתיד התוספו לנו עוד מליון ילדים,להזדקן איתה יחד גם אם עם השנים המראה ישתנה,אני יודע שזה לא ישנה דבר היא עדין תהיי הכי יפה בעיני,הכי מושלמת,הכי חכמה והכי מתוסבכת ולמרות זו,למרות רגעים שעיניה מספרות ללא מילים את הסערה שבה אני רואה כל כך הרבה יופי,יופי פנימי שכנראה לעולם לא אוכל להסביר במילים מדויקות יופי מיוחד שלה,יופי שלא אמצא באחרת גם אם אחפש,שלמות עם פגמים .
אני נוסע בכביש,לאחר אירועי הלילה הקודם שהתעוררנו
ברכב עירומים ומכוסים בסדין שנמצא ברכבי הדממה והשקט נצחו רק משפט אחד יצא משפתיה היפות-׳אנחנו לא נדבר על מה שקרה ׳ שתקתי,חזיתי את זה מגיע עוד אתמול,אבל לא היה בכוחי יכולת לעצור את זה,כל כך רציתי להרגיש אותה מקרוב אפילו לערב אחד,אפילו לרגע אחד,אולי אם המקרה היה הפוך זה היה נכנס בגדד ׳ניצול׳ אך אין ביכולתי לומר שנוצלתי,ליל אמש היה אחד הרגעים טוב בחיי בדיוק כמו כל רגע לצידה. הורדתי אותה בבית שוב שתקנו היא מהירה להיכנס לתוך הבית ואני נשמתי לאט כל כך לאט שלרגע היה נדמה שעיני מתמלאות דמעות ותחושת פחד ממלא את ליבי,אז עכשיו אבדתי אותה לתמיד?עד אתמול בלילה לפחות היו בסטטוס של ידידים,לפחות היו שיחות,לפחות היה צחוק...ומה עכשיו?איפה זה עומד עכשיו?
(*)
אני נוסע הכביש ריק בחמש בבוקר,לא מוסגל לחזור לבית
שהוא ביתה.
אני דוהר בכביש,המצב הרגשי שלי לא מאפשר לי
להישמע להוראות התנועה,ואם יש שוטר או רכבים בכביש התוצאות יהיו חמורות או שאהפוך באופן רשמי לפושע תנועה
או לרוצח בכלי תחבורה ״פאק״אני מקלל ונותן מכה להגה שאני מבין את גודל ההשפעה שלה עלי,מה היא עושה לי?למה אני לא מצליח להשתחרר ממנה?אני מרגיש כאב שמתחיל לטפס זו תחושה שחשתי בעבר,דקירות לא רצוניות באזור הלב והחזה
תחושה שהאוויר נגמר לגמרי ולרגע אני חש סחרחורת קלה אך מצליח להתעשת.
סיבוב רביעי בעיר,אני מקיף אותה עם הרכב השעה כבר כמעט שש בקרוב אלה תתעורר אם בכלל ישנה ותקח את עלמה לגן
ותמהר לעובדה אפילו שבקושי ישנה בלילה היא תלך;מכיון שהיה מחזיקה במושכות וכמעט מונעת מעצמה לאבד איזון,ואם כדי להתחמק מהמחשבות שפוקדות אותה אלינו,פגעתי בה בעבר
פעמיים;אם זה שנתתי לה ללכת לנוברגיה,ואם זה ההסתרה במשך תקופה בכל מה שקשור למותי המדומה רציתי להגן עליה אבל למעשה גמרתי לה סבל וכאב,אך אני לא מצטער על שהסתרתי אם היה קורה לה משהו הייתי קובר את עצמי יחד איתה.אני עוצר את רכבי ליד ביתו של עידן מקווה שהוא ער למרות שאני יודע שהוא שקוע בשינה ושעשוי להתעורר רק
בסביבות עשר וחצי,אחד עשרה ולהתחיל את יומו.
״בוקר״עיניו של עידן בקושי נפתחות שהוא פותח לי את דלת
ביתו כשהוא ללא חולצה ומשפשף את עיניו בעודו זז ומאפשר לי לעבור בחברות בנינו זה טבעי להופיע בביתו של האחר בשעות לא שגרתיות,הקשר בני לבין עידן הוא לא רק חברות משולבת בשותפות עיסקית אנחנו ממש כמו אחים,יש רגעים שאני לא סובל אותו אבל אני יודע שאם הוא יהיה בצרה אני אעשה הכל על מנת לעזור לו,גם אם בדרך אסכן את עצמי.
״קפה״הוא מניח שתי כוסות זכוכית על השולחן השקוף שלו
כוס בעלת נס בהיר,וכוס של קפה שחור שהוא שותה מדי בוקר
מתיישב מולי ומושיט את ידו על כוס הקפה כשעיניו מרצדות
בין כוס הקפה שלי,לבין כפות ידי שמשולבות זוז בזו ואני מניח את סנטרי ״הכנתי קפה״הוא שב וחוזר אני מהנהנן את ראשי מסמל לו שראיתי אך עדין בוחר לא לגעת בכוס,כל דבר שאשתה יעביר את טעם שפתיה,שבדרך לפלא אני עדין מרגיש
״אז אני אחזור לישון״הוא מלמל לאחר שתי דקות של שתיקה וקם ממקומו,זה לא ממש מפריע לי,לא הגעתי בכדי לדבר עם עידן,הגעתי בכדי להתחמק מהרכב שבו שכבנו אתמול,והבית שבו היא נמצאת ״הלוו מה קורה עומר?״עידן שב כשהוא עומד
בחרדה שאני יכול להבחין על פניו,במשך כל השנים המצב היה הפוך אני הייתי הגלגל הצלה שלו ופתאום אני מופיע לו בפתח הבית שדעתי מוסחת לחלוטין כנראה שהסיק שאני מחפש עצה או משענת ״כלום״אני משיב במלמול וראשי עוד משחזר את הלילה,את הנגיעה,את הטעם,את השקט המרגיע הזה אחרי הכל שראשה על החזה שלי וזה הרגיש כל כך מדיוק ונכון
״או שאתה מספר לי מה עובר אליך או שאני ...״הוא מחפש דבר מה לאיים עלי ואני מרים את מבטי לכיונו שהוא עדין בחיפוש ״אני ואלה שכבנו״אני פולט מפי ועיניו נפתחות לרווחה,הוא מודע לכמה שהיא חשובה לי,שאני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר בעולם ולזה שאני מודע כמה אני יכול לפגוע בה כי זה סוג של תכונה שפתחתי במהלך השנים,אך אם במשך השנים פגעתי זה לא הפריע לי ממש,אבל לגבי אלה אני מגלה בעצמי רמות של דאגה,שאני פוגע בה אני מגלה אחרי זמן קצר שאני למעשה פוגע בעצמי,כי לא משנה מה אעשה היא קיימת בי
״וזה טוב...לא?״אני רואה מעט בלבול וסוג של חשש בפניו שהוא מתיישב בחזרה על כיסא המטבח ״חד פעמי עידן״
אני מוסיף ומזיז את שיערי באנחה,מרגיש כיאלו גופי עבר טראומה והנפש שלי צריכה כמה רגעים של מנוחה
״למה אבל?אתם אוהבים אחד השניה,אתם אחד של השניה״
״כי,זה קשה לה...ואם להיות אמיתי גם לי אני מפחד לעשות צעד שעלול לפגוע בה,אני מפחד לאבד אותה, פתאום ולגלות שהיא לא עומדת לצידי. אף פעם לא הייתי מאוהב במישהי מלבדה ולפחות שזה היה רחוק יכולתי להתמודד עכשיו זה קשה יותר״אני משיב לעצמי ולעידן,לעצמי הדברים לא ברורים,אני בעצמי נמצא בערפל שגורם לי לא לראות את הדרך וללכת לאיבוד ״אהבה שלנו לא בריאה״אני פולט לרגע ועידן מחזיר לי
מבט מופתע,ולא ברור במיוחד ״אולי...זה הפירוש של להיות מאוהב להיות מודע לזה שאתה פגיע ומצד שני יכול לפגוע זה לא מסמן את אהבה כלא בריאה,זה מוכיח שהרגשות נמצאים״
״אני לא יודע עידן,היא הבחורה הראשונה בחיי שאני מבין שאני מאוהב בה וזה מפחיד עד משתק חושים יש משיכה אין סופית היסטוריה של ביחד ורצונות ומצד שני ההשפעה גדולה מדי,ואם אחד מאיתנו נופל השני נופל איתו יחד ומתרסק על אדמה קשה
אני מפחד שהיא תתרסק,אני לא יודע כמה יציבות אני מוסגל להעניק לה עכשיו״אני אומר לעידן שנראה כל כך מבולבל ומנסה להפענח מה קורה איתי,מה קורה בנינו ואיך לעזאזל המערכת יחסים שלי ושל אלה הפך להיות קשה במובן מסויים
״מה עם הדירה?״הוא שואל לפתע ואני נושך את שפתי,למעשה הייתי אמור לקבל אותה שלשום אבל משהו עצר בעדי לעבור נתתי לבעל הדירה עוד חודש בכדי שיכול להתארגן על עצמו ולבסוף כמו מטומטם בטלתי את החוזה,במחשבה שבקרוב אגיד זו לאלה אבל במרוצת הימים לא אמרתי דבר
״בטלתי את החוזה״אני משיב ועידן משתנק מהקפה שבפיו
״אתה לא מאוזן״הוא קובע ואני מהנהן ומתפלא שרק עכשיו הוא שם לב לזה,לפני שהכרתי את אלה הייתי על הקרקע לא היו לי
רגשות,בנות התחלפו כל לילה,הדירות התחלפו כל חודש,ובכל שנה הייתי טס מספר פעמים מהרגע שהיא נכנסה לחיי המציאות השתנה רציתי רק אותה,רציתי להיות בדירה אחת והיא הדירה המשותפת שלנו ופתאום הנסיעות לחו׳ל היו נראות כמו דבר מיותר ומעיק ״כנראה אי אפשר לחזור מהמתים מאוזן״עידן מוסיף במלמול ומגחך ״לא יודע אם קשור למתים,קשור אליה ולחסור איזון שהיא מותירה בי בכל פעם שהיא הולכת״אני אומר ומבטו של עידן משתנה והחיוך יורד מפניו ״אני רוצה לספר לך משהו״ הוא משלב את ידו ופניו מרצינות לרגע
״אוקי...דבר״אני מתייצב בישיבתי ונדמה שעידן מנסה לנסח
בראשו אך לומר,מה לומר אבל אז צלצול הפאלפון נשמע ועידן קם ממקומו אל עבר חדרו בכדי להביא את הפאלפון,אני שולף
את הנייד מכיסי פותח אותו במעין תקווה פנימית שאולי היא שלחה הודעה אבל מלבד הודעות שקשורות לביתי הקפה ולעסקים אין דבר ״אתה בא איתי לבחור קרמיקה?״עידן צועק לפתע ולאחר שתי דקות יוצא מחדרו ״קרמיקה?״אני מלמל והוא נועץ בי מבט משתומם ״הסניף שאנחנו פותחים בדרום״הוא מזכיר ואני מגרד את ראשי,בדרך כלל אני ועידן לא מתעסקים
בדברים כאלה אבל בגלל שמי שמימנו לאחראי החליט ליסוע
לתאילנד בכדי להציג נישואין לחברתו העניין הזה די נפל על כתפינו ״אמרתי לך לפני יומיים שהיום אני במשרד של אבי״אני מלמל כשאני בוהה בתאריך שעל צג הפאלפון נזכר בכל הדברים שאני צריך לעשות היום,למרות חוסר הכוחות או האנרגיה שלי
״אני שונא את הדברים האלה!איפה האידיוט הזה״הוא מקלל את אלרועי -אותו אחראי באזור הדרום- ״מה רצית לומר לפני צלצול הפאלפון?״אני שואל ומחזיר את הפאלפון שלי לכיס
״עזוב לא משהו חשוב״הוא עונה ואני קם ממקומי אל עבר הספה
״מתי אתה הולך?״הוא שואל כשמניח את הפאלפון על אוזנו
״בסביבות תשע״אני משיב והוא מהנהן בעודו מקלל את אלרועי
בכל ליבו שהוא בוחר לא לענות לו,למרות שחזר אתמול לארץ.
אני קם מהספה אחרי שישנתי בקירוב לשעה וחצי,וגם היא היתה מלאה בחלומות על אלה ולמעשה מה שגורם לי להתעורר זה לא השעון המעורר אלא ההרגשה שאני תופס בידיה אבל היא מחליקה מידי ואני צועק לה אבל היא לא עונה,אני נתקף חרדה לרגע ומגלה שזה חלום לא מציאות רק חלום.
אני לוקח מכנס שחור של עידן וחולצה שחורה בטוח שאבי לא יהיה מרוצה מהמראה הפחות מוקפד שלי,אבל אצל עידן אני לא אמצא גקט של חליפה או משהו בסגנון אז אני פשוט שולף קרטיגן פשוט בתקווה שזה יענה לדרישות של אבי נועל את ביתו במפתח שהוא משאיר לי במנעול הדלת ויוצא מביתו.
אני נכנס למשרדים אומר שלום לכמה אנשים,בוקר טוב לכמה
נוספים ומתקדם אל עבר משרדו של המנהל הראשי;אבא שלי.
אני פותח את דלת הכניסה רק לאחר שאני דופק ושומע את קולו
שמאפשר ומאשר את הכניסה,אני רואה אותו יושב על כיסא המנהלים מסנן לאחת מהמזכירות לא לשכוח לדבר עם מישהו
ולדחות את הפגישה למי שהוא אני לא ממש עוקב אחרי הפרטים
אלא פשוט מתיישב מחכה לשמוע את דבריו,מה הוא רוצה,ולמה זה היה כל כך חשוב ודחוף.
אבי מדבר כשאנו פוסעים לצאת מהמשרד אני במעט מתפלא שהוא יוצא ממשרדו ומלווה אותי ליציאה אנחנו משוחחים על השקעות כלומר הוא מדבר אני משיב וזורק הערות מכיון שאני לא ממש מרוכז כרגע ״אם אתה פונה למשפחות צעירות,לדעתי עדיף באזור BB עתיד להיות שם גני ילדים,פארקים ותחבורה ציבורית מקום שפונה לציבור בעל מעורבות קנייה גבוהה״אני אומר ואבי מהנהן בהסכמה ונעצר בנקודה מסויימת ״עומר אתה בסדר?אתה אומר דברים אבל נראה לא ממש מחובר״הוא מגשש
ומנסה להבין מה קורה,אפשר לומר שמאז המוות המדומה הוא מנסה להתקרב יותר ולנסות לשבור את חומות בני לבינו
"הכל בסדר,רק קצת עייף״אני עונה ומנסה להרגיע אותו נדמה שהפחד שלו לאבד את בנו הבכור בתקופה האחרונה גרם לו לחשוב על כל השנים שהיה לכוד בעשיה במקום לוודא מה קורה עם משפחתו.
נקודת מבט אלה:
״זה המספר של סמדר ואם סמדר לא עונה את מתקשרת לנעמה
נעמה היא עוזרת הראשית שלה,ולמרות שאני אישית לא מחבב אותה היא לפחות זמינה,ביחס לסמדר״בועז אומר ואני עוקבת אחרי דבריו רושמת את מספרי הטלפון מנסה לפתוח את המדגיש שעף מידי ונופל על הרציפה בועז ממהר להרים ולהושיט לי אותו ״סליחה״אני פולטת,כאב הראש מונע ממני להיות יעילה או לפחות לתפקד כראוי ״אלה הכל בסדר?״הוא מתקרב לעברי ונשען בגופו על שולחנו,אין ספק שהוא מרשים
אבל יכול להיות כל כך שמוק שזה מעורר בחילה ורצון למות
״כן...מצטערת,כואב לי הראש״אני עונה לשאלתו, מצטערת וסוגרת את היומן הלבן עם פרחי הלבנדר שמעוטרים עליו ״אינגובר״הוא אומר במבט שמנסה לרמוז שעלה עלי ואני פשוט משיבה מבט מגחך בכל זמן אחר אולי הייתי מנסה להסתיר אבל ביום הזה אני מרגישה שאין לי כוחות להשקיע בכדי לשמור על פאסון מול בועז ״קחי״הוא מושיט לעברי כדור לבן שעל אריזתו מצויין -אקמול,אני די נרגעת שאני יודעת בוודאות שזה אקמול אני מודה לו וקמה ממקומי.
~~~
״את מתכוונת לספר לי מה קרה עם עומר״קולה של היילי פתאום נשמעה והיא מופיעה מולי נדמה שהיא אף פעם לא במקום שהיא צריכה להיות אלא מטייל בין המחלקות,ולמעשה מהבוקר אני מתחמקת מהשאלות שלה ״לא קרה דבר״אני מצמידה את שפתי ומקלידה הודעה לדניאל שאמור להגיע ולאכול איתי ארוחת צהריים,ארוחה שאני יזמתי בכדי לאכול וגם בכדי לשפוך את כל מה שעבר עם עומר,אני אוהבת את היילי היא מדהימה ומצחיקה אבל אני יודעת שהיא לא תוכל להבין את עומק העניין,כי היא לא מכירה אותי לפני עומר,היא לא מכירה את טיבע של מערכת היחסים בנינו ״בסדר,זכרי לך״
היא אומרת באיום ומשלבת את ידיה ״אזכור״אני מהנהנת את ראשי לחיוב והיא מסיטה את מבטה לשמואל ודניאל נמצא לצידה״שלום״היא מקבצת את עיניה לדניאל שמסתכל עליה במבט מעט מעורר ״שלום״הוא משיב במילמול ואני מגחכת ״היילי,זה דניאל-אחי המקסים ״אני מציגה אותו להיילי שתוהה לרגע במבטה אבל לא שואלת דבר,אני מציגה את דניאל כאחי לא מפרטת שאנחנו אחים מאב לא מאם,שהכרנו באמצע החיים, וכיום אנחנו אחים-חברים .
אני יושבת מול דניאל שהוא אוכל עופות בתיבול חריף ותפוחי אדמה ואני כהרגלי פסטה,וכל הפרטים נשפכים ממני בשניה. העובדה שדניאל ועומר חברים טובים לא מונעת ממני להציג לדניאל את המערכת היחסים בני לבין עומר כי בכל זו,אני יודעת שדניאל יגיד את דעתו הכנה זה האופי שלו,הוא מתיח את האמת גם אם היא לא נעימה. מבטו משתנה במהלך השיחה עשרות פעמים הוא מניח את משקפי השמש על השולחן אך לא אומר דבר מאפשר לי לשפוך את אירועי התקופה האחרונה; מהערב שהוא שכח את המפתח-עד אתמול בלילה שאני ועומר שכבנו
״אוקי״הוא בולע את הרוק ופניו עושות פרצוף כיאלו יצא מסרט של שעתיים בחושך גמור ״אמא שלך צודקת״הוא לפתע אומר ואני פותחת את עיני לרווחה מופתעת מדבריו, ומחזירה לעברו מבט מלא בשאלות ״צודקת?״אני מלמלת כמעט ללא קול
״כן צודקת,מטעיות לומדים ואני יודע שעומר לא יעזוב יותר
הוא אוהב אותך,אהבה אמיתית ללא גבולות,ולמרות שאת כבר לא אומרת את זה בשפתיך אפשר לראות בעינים שלך את הניצוץ שאת מדברת אליו,את אהבה הגדולה שיש לך בלב״
״דניאלי לפעמים צריך יותר מאהבה בכדי להיות יחד״
״אחותי זו תשובה של אנשים שנוטים לסבך את המציאות,יש אהבה אז אשר זה בולשיט בכל מערכת זוגית יש קשים ואם האהבה היא אמיתית אז היא מנצחת אין סיבה שלא והשליטה היא בידים שלך אך להסתכל על התמונה,ואך להתנהל״
~~~
״תבחרי סרט ובבקשה לא סינדרלה ״אני מבקשת מעלמה נושקת לחייה וקמה מהמיטה ומקדמת אל עבר המטבח פותחת את קופסא הקרטון של הפופקורן ומכניסה לתוך המיקרוגל שלוש דקות ׳איפה אתה?׳ליבי שואל אני מתיישבת על כיסא בוהה לרגע באור המיקרוגל וליבי מתחיל להאיץ מעצמו רק מהמחשבה אליו,רק מהמחשבה אלינו אולי דניאל צודק,אולי אני לא צריכה לסגור את הדלת ולצאת בהצהרות שאנני רוצה למרות שהלב שלי נמשך,הרגש לא נגמר,ועומר הוא הגבר היחיד שבאמת אהבתי בכל ימי חיי.הדלת נפתחת לאיטה והוא נכנס ומביט אלי מביטה בו אני נושמת עמוק בכדי למנוע השפעה
שתגרום לי לאבד את החושים,ליפול,להתעלף ואולי לאבד הכרה
״עומר״ -אלה״
שנינו אומרים יחד,ועומר מחייך מעט באיפוק אני רואה את האיפוק בעיניו ״תקשיב רגע..״אני מתחילה למלמל ״רגע תני לי אני רוצה להגיד כמה דברים״הוא עוצר בעדי ואני כמעט מתעקשת אך אני לא יודעת מה אני בדיוק רוצה להגיד,למרות שהלב מעיף מראשי כל מחשבה אפשרית ופשוט מנסה לפקוד אלי לנשק אותו ולגעת בו
״אנחנו פשוט...סם מסוכן,אנחנו...אולי פשוט מסוכנים אחד לשניה,השפעה גדולה מדי, ושנינו בלי רגלים על הקרקע בואי נשכח את אירועי אמש כיאלו זה לא קרה,דף כמעט נקי,דף מקומט כמעט חלק״הוא אומר ואני מרגישה שליבי קופץ ומשתגע ולמרות שדבריו הם הדברים שעוברים לי בראש
בלב יש משהו אחר,הלב אומר שישרף הכל,הוא שלי והוא יהיה רק שלי לתמיד ״את יקרה לי מידי,אני לא רוצה לאבד אותך בגלל שאני עלול לפגוע״הוא לפתע כורך את ידו סביבי ולוחש לי אני כמעט פורצת בדמעות,ומנסה לומר שהוא מדבר כל כך
הרבה שטיות ״עוומר״קולה של עלמה נשמע ואני ועומר מתנתקים ״איי עכברה״הוא מתכופף לגובה שלה והיא מחייכת
לעבור ״גם אני רוצה חיבוק״היא דורשת והוא מחבקת אותה ובזמן זה אני מוחה דמעה שירדה מעיני בזמן החיבוק שלי ושל עומר ״אתה רוצה לראות איתנו סרט?״עלמה שואלת את עומר
שמסתכל אלי בשאלה סמויה ללא מילים-האם זה בסדר להצטרף,אני מחזירה לו מבט שמאשר את העניין ״מה בחרת לראות עלמה?״אני שואלת בחיוך קטנטן מנסה להעביר מראשי את עצם המחשבה על הרצון המטופש של ללכת אחרי הלב
״מלך האריות שתיים״היא מכריזה בקולי קולות
״השני לא ראיתי...״עומר מלמל ואני מוציאה מהמקורגל את הפופקורן.
אני מגניבה את מבטי לעומר שנראה שקוע בסרט ראשה של עלמה שלי נמצא על חזהו ואני יושבת ממש ליד עלמה,לרגע נדמה לי להניח את ראשי על כתפו אך אני מוותרת ומאפשרת לחרטה לדקור את הלב ולהזכיר פתאום-
שהוא לא שלי,שהוא כבר לא שלי...
~~~
*אני מקווה שזה מיותר לרשום את זה אבל אני מרגישה צורך,לא נוהגים כאשר לא מסוגלים,גם אם הכביש ריק וגם אם השעה היא שלוש בלילה וכמעט אין רכבים,חוסר זהירות עלולה להוביל לפגיעה בנו וכמובן באדם אחר.
אוהבת אותכם,
חלק מהקוראות נעלמו לי,והתגובות ירדו
שזה קצת מבאס (🙁)...
אשמח לתגובות,הערות,הצבעות וכו
אווווהבת.