-פרק ארוך,סוער ומבולבל -
השותפים 2:
פרק 8
השקט היה רועש כמוזיקה במועדון טראנס,השעה כמעט שש וחצי בבוקר אני התעוררתי מוקדם בכדי להתארגן לעבודה להעיר ולקחת את עלמה לגן,הוא התעורר מוקדם לא ברור כל כך למה,ובשתיקה מעצבנת שכמעט גורמת למריטת שיערות חלקנו חלל משותף באזור המטבח והסלון ״אוקי מספיק״
אני מתפרצת אל השקט ועוצרת את המלחמה חסרת הקול הזו הוא נאנח ומחזיר מבט לא מובן
״לא רק לך מותר לכעוס״השיב בקול מאופק ואני מצמצמת את עיני,לא יודעת אך לפרש את דבריו ולפני שאני מספיקה להגיב טריקת דלת נשמעת ואני מבינה שהוא יצא ונאנחת,על מה יש לו לכעוס,אנחנו כבר לא יחד אני אדם לעצמי והוא אדם לעצמו... על מי אני עובדת?
~~~
״...עם סוכרזית״היילי צועקת מהסלון ואני מגלגלת את עיני ״יודעת ״אני משיבה לה בצעקהומניחה בכוס התה כדור סוכרזית קטן שמבצבץ,אוחזת בידית הכוס ומתקדמת אל עבר הסלון; עלמה צופה באדיקות בתוכנית מכתבים מפלייקס והיילי יושבת על שטיח הסלון לבושה במכנס בד אפור שרחב על גופה הצנום וחולצה קצרה לבנה ״סוכרזית״
היא שואךת ומזכירה בפעם השניה כשאני מושיטה לה את הכוס ״אין לי עניין להרוג אותך״ אני מלמלת מתיישבת לצידה על השטיח ומעבירה את מבטי אל עלמה ששוכבת על הבטן מקפלת את רגליה ונשענת על כפות ידיה שמרפקיה נעוצות ברצפה
״אני לא מאמינה שעדין משדרים את התוכנית הזו״היילי לוחשת לוגמת מכוס התה בפרצוף מרוצה ושולפת מהספה שמיכת קיץ ענקית וורודה שמכסה את שתינו ״שונאת את הארנב הדבילי הזה״אני אומרת ומקווה שעלמה לא תשמע ותעלב בשביל הארנב שאני לא מחבבת אותו .
״הוא מטייל בעולם,עושה חיים ואנחנו תוקעות במשרד״ היילי שולחת מבט מאיים אל מסך הטלוויזיה כיאלו פלייקס אכן רואה אותה,אני מגחחת ומושיטה להיילי עוגיה אך היא מסרבת בתנועת יד פשוטה.
היילי סובלת מסוכרת ושהרופא בישר לה על כך ,הפכה להיות אחד האנשים הכי בריאים שאני מכירה על כדור הארץ,עד כדי כך שהיא מנסה לשכנע אותי להצטרף לריצות ואימונים בחדר כושר
״את יודעת כמעט אף פעם לא הייתי בחול״אני ממלמלת ובעל כוחי נוגסת בעוגית שוקולד צ'יפס,מלבד הנסיעה של החילוף סטודנטים שגם שם לא נהנתי במיוחד כי הראש שלי היה לכוד בעומר וגם כי למדתי עיקר ״לא רצינית״היא מופתעת ואני מהנהנת בראשי,תמיד רציתי לבקר במקומות בעולם אבל החיים הם לא תסריט ידוע ומאז שעלמה נולדת חו׳ל הפך להיות רק בגדר רעיון״אפילו לא עם עומר?״היא שואלת בהרמת גבהה ואני מרגישה אך פני מאבדות קצת צבע,היום היה סיוט רק מעצם העניין שהוא כועס עלי ואני כועסת עליו שהוא כועס עלי.
אני פותחת את פי בכדי להגיב אך באותו הרגע עיני קולטות את עומר מתקדם לעבר שלושת המדרגות לבוש בחליפה שחורה שכל כך מחמיאה ומבליטה את מבנה גופו
״שלום״הוא אומר ברבע חיוך להיילי שידו בתוך הכיס ומניח את רגלו על הקרקע לאחר שירד את המדרגות ״היי אני היילי, אתה ככל הנראה עומר״היילי מציגה את עצמה ועומר מהנהן לחיוב ״היופי במציאות מנצח את הדימיון״היא מלמלת ואני מגיבה במרפק לצלעות שלה בתקווה שהשמיכה הענקית שמכסה את שתינו מונעת מעומר לראות את הפעולה הזו ״ראיתן הזמנה לתערוכה?במעטפה לבנה ...בקשתי שישלחו אותה מתחת לדלת״עומר מגיב לדבריה של היילי רק בחיוך קליל ,ושואל
״ראיתי פה משהו״היילי עונה נעמדת על רגליה בקפיצה די מוזרה מתקדמת מעט ומרימה מעטפה לבנה ״לעומר ובת זוגתו״ היא מחזיקה את המעטפה בידיה קוראת בקול את שם הנמענים ומושיטה אותה לעומר ״יש לך בת זוג?״היא שואלת ומסתכלת מסביבו כיאלו מנסה למצוא בחורה שאמורה להסתתר מאחוריו ״לא,אני הולך לבד״הוא משיב נועץ את עיניו בעיני לרגע ופותח את ההזמנה ״אלה אולי תלכי עם עומר?״היילי מציעה ואני משתדלת שלא להיחנק מכוס התה שעומר מרים את מבטו לכיוני ״אמרת שמתחשק לך לצאת״היא מוסיפה שקר ומסבכת אותי עוד יותר,גורמת לי להדחק לפינה ״עבר לי...וחוץ מזה מי יהיה עם עלמה?״אני מתרצת כשעלמה עסוקה בפרק השני של פליקס הארנב ומתעלמת מהשיח שמתנהל סביבה ״אני!״היא אומרת בהחלטיות ואני מבטיחה לעצמי שבהזדמנות הראשונה אני הורגת אותה ״לפי ה-GPS אם אני יוצא עכשיו אני אגיע חצי שעה לפני הזמן.. ״עומר נשמע לפתע רך אך מרוחק
״יאלה קדימה סמכי עלי שאני אחלה בייביסיטר ״היילי אומרת ומוחאת כף,כנראה לעצמה על הערב שהצליחה לסדר לי עם עומר.
״את פשוט נזק״אני אומרת ישירות להיילי פושטת את בגדי ומודדת שמלה אדומה קצרה שאינה צמודה לגוף ״במקום להודות לי...״היא מלמלת מסדרת את שיערה הארוך ומשלבת את רגליה על המיטה ״עכשיו סיפרתי לך מה קרה לנו בבוקר ואתמול בערב,אך נראה לך שיציאה תועיל למצב״אני שואלת
ונועלת עקבים שחורים שמוסיפים לי כמה סנטימטרים לגובה
״אנחנו רבים על כל שטות״אני לוחשת ספק לעצמי,ספק להיילי
״את יודעת מה יש לי לומר על זה?״היא שואלת בקול צוהל ומניחה את ידיה על כתפי כשאני נאבקת עם נעל רגל שמואל
״מי שרב -מ-א-ו-ה-ב״היא מצחקקת ואני מגלגלת את עיני בחיוך,בחיי שהיא לא בריאה,שד קטנטן שמתכנן הפתעות .
רגל שמואל ומנוחת על רגל ימין,הרכב של עומר מריח בריח יסמין אותו הריח שריחף בדירה שלנו בבניין במרכז העיר ואני מתאפקת שלא לתת לנוסטלגיה להשתלט על גופי
״זה הכי הרבה זמן ששתקת אי פעם״עומר אומר בקול מעט מתלוצץ שמנסה לשבור את הקרח והכעס מהבוקר
״אתה רומז שאני חופרת?״אני שואלת בפליאה ״רוב הזמן...״ הוא מלמל ואני מכה אותו בכתף הימנית מודעת לזה שהמכה כנראה לא משפיעה אליו יותר מדי ״אפשר לדעת לאין נוסעים?״ אני שואלת ומתבוננת ברחוב שמופיע בGPS זה לא אומר לי יותר מדי ״תערוכה של צייר מאיטליה״הוא עונה ואני מגיפה מעט את תריסי המזגן ״מה לך לציור ולאומנות?או לאיטליה?״
״באטיליה בקרתי עשרות פעמיים,ולגבי האומנות ההורים שלי לא בארץאני מוכרח ללכת מה גם שמדובר ביוצר שעשה עלייה״
״בטח..גם אני..אטיליה שש שבע פעמים״אני מלמלת ובידיעה שעומר שומע,שוב זה חוזר,היכולת לומר הכל,לא להימנע מדבר שהוא לצידי כיאלו אני נמצאת לבד ויכולה לדבר בכנות אמיתית ״חייבים לעשות עם העניין הזה משהו,אך זה שעד היום כמעט לא יצאת מהארץ?״
״יצאתי,שהייתי עם סהר ...ל...יוון?״אני משקרת במלמול יודעת שעומר יבחין בזה מיד ״אלי,לכי תשקרי למישהו אחר ״הוא מכנה אותי בכינוי של פעם וחיוך בלתי רצוני,דבילי וענק עולה על פני ״אפילו בשקרים שלי אני לא מתפרעת,יוון...״אני לועגת לעצמי ועומר מחייך ונושך את שפתו התחתונה
״מבטיח שאם לא תהיי קרציה,סיבוב מסביב לעולם עלי״
~~~
ברגע שנכנסנו לסטודיו ידי ננעצה בזרעו של עומר הוא קרוב אלי,אני מסוגלת להריח את ריחו מקרוב וזה גרום לי לחשוש שאני עלולה ליפול מעקבי רק מהשפעת הריח
״זה נראה...שמישהו קשקש קווים וזרם עם זה״אני נמנעת מלבלוע את השקר כשאנו נעמדים מול תמונה שתופסת קיר שלם ועליה יש בעיקר קווים בצבעים שונים על רקע לבן,כנראה שאדם בעל הבנה באמנות יטען שיש כאן ביטוי של הרגש,של נפש היוצר אודבר מחורטט כזה ״אני נוטה להסכים״עומר מכחכח בגרונו ומביט בעיניו החודרות על היצירה
״עלמה מוכשרת בציור״עומר לוחש ואני מהנהנת כשאנו ממשיכים לציור הבא עדין קרובים אחד אל השניה
״וצריך לעשות משהו עם הכישרון שלה...״
״בחור,אני מקווה שהמוח העסקי שלך לא מתכנן לעשות קופה על הבת שלי״אני מאיימת על עומר בהומור והוא מחייך בתגובה
ואנו שוב נעמדים מול תמונה לא ברורה של עיגולים מוזרים
״גברת,אני לא מבין גדול באומנות אבל אם יש כישרוןצריך לפתח אותו״הוא עונה בטון הדיבור שפניתי אליו וכל כך מתחשק לי להכות אותו עד סוף דם על כך שהוא מאז לחקות אותי ואז להתנפל עליו בנשיקות.
אני מחייכת כשאני נעמדת מולו בהתרסה יד של בחור צעיר מונחת על כתפו שיערו בין קצר לארוך אינו מסודר או חלק
״ניקולאס מה שלומך?״עומר שחש את מגע כף היד מסתובב ולוחץ את ידו בחיוך,ניקולאס נראה יוצר אטלקי. בלבושו, במראה ואף בדיבור ״תכיר אלה-ניקולאס״הוא מכיר בנינו ואנחנו לוחצים ידיים ניקולאס מלמל היי ומתוך כך אני מבחינה במבטא שלו ומניחה שהוא אחראי ליצירות שסובבות אותנו ״יצאת עם מישהי בשם אלה״ניקולאס מצמצמם את עיניו כלא מבין ומעביר את מבטו לעומר
״כן...אנחנו אקסים״עומר עונה לו בחדות ואני מרגישה שחרב ננעצת בלבי כשהדברים נאמרים מפיו ״..אז אהבתם את התערוכה? אהבתם את הציור הזה?״הוא שואל במהירות ומצביע על ציור מופשט ״מדהים״אני עונה במהירות את המחמאה הראשונה שעולה לי לראש,עם כל הכבוד ליושר אני לא מתכוונת להיות חסרת טאקט וגסת רוח לאיש,שלפחות בעיניו -ובכל מי שמבין באומנות -עבודתו היא יפה ,ויצרתית
״מדובר באקספרסיוניזם מופשט,רואים את התהליך שעבר היוצר את המהפכות בחייו את העליות הירידות והסלסולים ממש מזכיר את יצירותו של ג'קסון פולוק״עומר אומר בפנים רצינות
לניקולאס ואני מנסה לעקוב אחרי הדברים שיוצאים מפיו כשהוא ממשיך לדבר לתאר ולומר מושגים שאינם ידועים לי
״לגמרי״ניקולאס מסכים עם עומר ואני תוהה לרגע למה הוא התכון שאמר ׳שאין לו ידע בעולם האומנות׳,הוא זרק כאן מושגים ופירושים שאני בספק אם ניקולאס הבין מה כוונתו
״אח האקס שלך,פשוט ביזבוז..."הוא מלמל לרגע ואני מחייכת
שריחו של עומר עדין קרוב ומשפיע ,ניקולאס מלמל שהוא מצטער בעיניו נלכדות בדבר מה ונמלט אל עבר אישה מבוגרת בעלת שיער קצר ובלונדי
״למה הוא התכון ביזבוז?״אני מצמצמת את עיני ומתמקדת בעומר,ביופי הבלתי נגמר שלו ״הבחור נסה להעביר אותי צד״עומר מלמל ובולע את הציחקוק ואני פותחת את עיני בפליאה ״התחיל איתך?״אני שואלת ומזיזה את כוס השמפניה שבידי באופן כזה שמשקה זז במעגלים
״סוג של..״הוא משיב כשאנו מתקדמים מעט ועוצרים באמצע
הסטודיו ״הצליח לו?״אני מגששת את דרכי,עכשיו גליתי שלעומר יש ידע עצום באמונות אולי יש עוד פרט שאינני יודעת
״מעולם לא נמשכתי לגברים״משיב ואני מסדרת את שיערי
״דחית אותו והוא עדין מחבב אותך,אדם חזק״אני פולטת מבלי לשים לב ״התגבר אל תדאגי לו,הינה זה בן זוגו״עומר אומר גורם לי להסתובב ולהביט על בחור בעל שיער אפור כחול מתקדם לעברו.ידו של עומר מונחת על גבי בעדינות כשכתפי כמעט נוגעת ומגיעה לכתפו בזכות העקבים שמעניקות לי כמה סנטימטרים צמרמורת לא רצונית עוברת בגופי אני מרגישה את גלי החום שעוברים בגופי ולרגע אני שונאת את עצמי ואפילו אותו על שהוא מביא אותי להרגיש ולאהוב .
~~~
״שכחתי אך זה שאת שיכורה״עומר אומר ומחזיק אותי שנייה לפני שאני נופלת,אני לא ממש שיכורה מעט שמפנייה לא השפיעה עלי ״אני בסדר״אני מלמלת שהוא עוזר לי להתיישב ברכבו והוא מרים את מבטו אלי בכדי לבדוק על פני האם הכל באמת בסדר,ואני משיבה בחיוך שעולה על פני בלי להתכוון ׳תתרחק׳ מתחשק לי לצעוק אבל ברגע שהוא עוזב את האחיזה בי והולך לשבת בכיסא הנהג מתחשק לי לזעוק שיחזור ויתקרב
אנו נוסעים בשקט של הלילה,וברוגע המסויים אני מרשה לעצמי להציץ ולהביט בו מדי פעם,ביופי שלו,בקסם שבו,ובאור שהוא מקרין ״תגיד מאיפה הידע באומנות?״אני שואלת שידו על ההגה והוא נראה נינוח ושלו כשרגלו מונחת על הברקס והוא עוצר את הרכב לפני הרמזור ״אמא שלי בגיל שש,כל הילדים הלכו לחוגי ספורט ואני בנוסף הלכתי לחוג על עולם האומנות .. היא חששה שהבן שלה ידע רק לרוץ או לבעוט בכדור ויהיה ללא ידע כללי״עומר משיב ואני נזכרת באמו,אישה נפלאה שאיתה עברתי את את התקופה ההיא מהרגע שעומר נפגע עד הרגע שהוא התעורר ״אומנות -ידע כללי?״אני קצת מופתעת
״בשביל אמא שלי״ענה והחל לנסוע שהרמזור התחלף לירוק
״למדתי אלייך דבר אחד או שנים היום״אני אומרת ומניחה את ידי על חלון הרכב שפתוח ״תזיזי את היד״עומר מלמל ואני מזיזה את מבטי לכיונו ״האוויר של בחוץ עדיף על המזגן״אני אומרת ״אני מתעקש״הוא אומר ובכפתור בנהג הדלת סוגר את החלון אך אני פותחת אותו ״קרציה ״הוא אומר בחיוך רחב ונועל לי את האפשרות בכלל לפתוח את החלון ״שונאת אותך״ אני מקבצת את שפתי והוא נראה כל כך מרוצה מהמצב שהצליח להוציא אותי מאיזון "הדדי״הוא לוחש ואני מכה אותו בזרעו ונדמה שזה לא מזיז לו,והוא שולח לעברי מבט מגחך
הרכב נעצר בשולי הדרך,אני מתנערת ממצבי ומביטה לעבר עומר ששולח לי מבט מהורר אחרי חצי שעה של נסיעה בשקט ״את בסדר?״הוא לוחש ״כן״אני מלמלת בשקט ומסיטה את מבטי מהעולם שבחוץ לכיונו ״דמעה״הוא מסמן עם סנטרו ונוגע בה,מגע ידו על לחי כל כך רך וחם,שאני נזכרת בתקופה יחד אני זוכרת בעיקר את ההרגשה שאני על גג העולם,שיש לי הכל,כל מה שאי פעם החלתי לעצמי אבל שאני נזכרת בתקופה בלעדיו אני מרגישה אך הלב שלי מדמם מחדש,אך הלב שלי כאוב עדין
מהתקופה בלעדיו ומהנסיון לעשות הכל על מנת להוציא אותו מראשי ״מה קורה?״אני שואל ואני מרימה את מבטי ועיני נלכדות בתוך הים הסוער הזה,בתוך העיניים האלה שמנצחות הכל אפילו את הפחד,אפילו את החשש ״אני..לא ממש יודעת״ אני משיבה בקול חלוש תוהה מה הופך אותי לכל כך רגישה לנוכח העובדה שעם השנים התאמנתי בחפתחתי עור של פיל ״אני פשוט צריכה לקבל או משהו כזה״אני מנסה להגניב חיוך לא מוצלח במיוחד כי כשאני רואה את מבטו של עומר הוא פשוט הופך להיות מודאג ולרגע חסר אונים,אותו מבט שהיה על פניו אחרי המעשה של לירון אז הוא יכל לפחות להתנחם במחשבה שהוא יכול לפרק אותו,ואילו עכשיו את מי הוא יפרק?את הכאב הפנימי שלי?העובדה שאני לא מסוגלת להעניק לו תשובה ברורה זורקת אותו למקום לא ברור,והוא אולי פעם ראשונה בחייו לא יודע מה לעשות.
״קחי״הוא פותח תא צדידי ומושיט לי נייר אני מחייכת חיוך קטנטן ומנגבת את דמעותי ״וויסקי״אני לוחשת ומוציאה מאותו
תא שעומר הוציא את הנייר ומסתכלת על עומר במבט שואל
״תחזרי אותו למקום בבקשה״הוא מלמל
״את מתקמצן אלי בוויסקי?״אני מלמלת כשאני פותחת את הבקבוק וריח האלכוהול מציף אותי,אני לא שותה הרבה ואפשר לומר שמאז שעלמה נולדה כמעט התנזרתי משתייה חריפה אך עדין בכל פעם שכאב מציף אותי אני מתגלגלת לספק -האם לשתות או לא ברוב המקרים הצלחתי להרים את עצמי מהקרשים גם בלי האלכוהול מתוך מחשבה שיש לי אחראיות
אך הפעם אני קרובה יותר מתמיד,אולי כי אני יודעת שעומר הוא זה שיצליח להרים אותי מהקרשים (?)
״אני פושט זוכר מה קורה שאת שותה״הוא עונה מנסה למשוך ממני את הבקבוק אך אני מביט לתוך עיניו,מודעת להשפעה ההדדית שיש לנו אחד על השניה ״המבט הזה לא ינצח״הוא אומר ואני מקבצת את שפתי מרימה את גבותי ״קצת,אלה,קצת״ הוא מנסה להיות אחראי הבוגר שהבקבוק כבר בתוך הפה שלי
״די עומר״אני מנסה להדוף אותו לאחור למנוע ממנו להפריע
״אלה דברי איתי,מה מפריע לך?אמרתי לך את זה בעבר ואני אגיד לך את זה גם עכשיו אלכוהול לא יעביר את הכאב״
״עומר...״קולי חלש ואני נוגעת בבקבוק שהוא אוחז בו בחוזקה
״אני רוצה פעם אחת,לאבד קצת את עצמי אני יודעת שזה דבילי, מטומטם וחסר אחראיות אבל אני כל כך מנסה ללכת על הדרך הישרה והסלולה שאני חייבת ללכת לאיבוד...אתה פה
אם אני אגיע למקום כל כך שחור,אתה תעזור לי,נכון?״אני אומרת שהמילים שלו מערב קודם צורבות לי את הראש,הפחד
שלפתע אפקח את עיני והוא לא יהיה,הפחד שהוא יעלם לי פתאום.הוא משיט לי את הבקבוק חזרה נאנח ומציב גבול לאיבוד חושים שאני רוצה להגיע אליו
המוזיקה ברכב בעירוב עם האלכוהול גורמת לי להניע את אצבעות ידי ואת שיערי ואני דואגת לחלוץ את נעלי ״מה אתה צוחק?״אני מעבירה את מבטי אל עומר שמביט בי בשקט ובחיוך
״מודה שכיף לראות אותך משוחררת״הוא משיב ונושך את שפתו התחתונה,גם אני רוצה לעשות את זה,גם אני רוצה לנשוך
את שפתו,להרגיש את מגע ידו על עורי אני מתגעגעת אליו,ואני לא סובלת אותו,אני אוהבת את החיוך הזה,ושונאת את העיניים
האלה שמבינות ורואות הכל מעבר לראיה ממשית וחיצונית ראיה פנימית ישירות לתוך הנפש שלי,לתוך הלב שלי
״אלה,ממה את כל כך מפחדת?״הוא זורק לעברי שראשו נשען על מושב הנהג שהוא שולח את ידו ובעדינות לוקח את בקבוק
הוויסקי אני יודעת שהוא רוצה לשתות אבל מונע את מעצמו הוא צריך להיות מפוקח בשביל שני אנשים ״ממה אתה מפחד?״
אני מתחמקת משאלתו ונועצת את עיני בשפתיו,ועוברת במהירות לעיניו ״לאבד״הוא עונה לי ישירות,אך נדמה לי שהוא אומר תשובה כוללת שהיאהפחד שלי ואולי אפילו יותר משלו
ואני מתחילה לאבד מעט את האוויר,ובוהה בו בשקט גמור שאני
מרגישה שאפילו האלכוהול לא משמש כמגן מפני המילה שנזרקה ומרגישה חשופה לגמרי כיאלו עומר רואה את הנפש שלי באמצעות עיניו כראיטגין ובמהירות בכדי להימלט ובכדי למלא את הרצון,התשוקה והרגש אני מתנפלת על שפתיו מזיזה את גופי מעל ידית ההילוכים פושקת רגלי ומתיישבת אליו מרגישה אך הלשון שלו מנסה לנצח במלחמה,אך התשוקה בנינו עולה ועולה ומתחילה להשפיע על כל גופי,על כל איבר ואיבר בגופי ויודעת מה יקרה ממר שאתעורר,הפחד יחזור ואני אקח צעד לאחור
״אלה״עומר אומר ומתנשף החזה שלו יורד ועולה והוא מזיזה את שפתי ״לא״הוא פולט ואני בקושי פותחת את עיני ״לא כך,לא שאת תחת השפעת אלכוהול״ הוא אומר בקושי שהנשימות שלו מצליחות לנצח את היכולת שלו להישאר באיזון ״ומחר בבוקר..״ הוא מתחיל לומר אך אני כבר מצמידה את שפתי לשפתו וזה הופך להיות סוער וחזק מרגע לרגע,אני מבינה שהוא יודע מה יקרה מחר בבוקר,אבל הרגע אני מרגישה את הצורך שלי לחיות את הרגע,להרגיש אותו קרוב קרוב ולהתמסר
ידו מעיפה מעלי את השמלה האדומה שנזרקת במהירות,העור שלי מסתמרר ממגע ידו החמה ופעימות ליבי מתגברות עד שאני כמעט בטוחה,שלא אעמוד בזה
שלא אצליח להיגמל ממנו לעולם.
❤️