הבטתי בים הכחול,נושם את האוויר הנעים אל תוך הריאות ועוצם עיניים.
הרגשתי איך הגוף לאט לאט מרפה מהעצבים שלא הפסיקו להדהד בגופי.
הים היה מקום המקלט שלי ושל יויו,בכל פעם שהאבות שלנו חזרו לחיים ודפקו אותם שוב ושוב,
היינו יושבים בשקט מול הים,מזילים דמעות ולא מדברים על כך אחד עם השני,אחר כך קמים מנגבים את הדמעות וחוזרים אל החיים כאילו שכלום לא קרה.
כי ככה אנחנו,ילדי שכונות המצוקה,אין לנו זמן או פריבילגיה להתעסק יותר מדי בכאב,צריך להיות חזקים ולהמשיך.
״אתה לא בוכה כבר״קולו של יונתן גרם לעיניי להפקח,הוא חייך והביט בים כמוני כשהוא כבר ללא חולצה ונעליים.
״נגמרו הימים שאני בוכה בגללו,האמת היא שאני כבר לא בוכה יותר״אמרתי.
״אתה השתנת עדן,כבר אמרתי לך?״הוא עבר להביט בי.
״אני תמיד הייתי אותו עדן יונתן,אתה תמיד רצית שאני אהיה כמוך אבל אני לא״פלטתי את המשפט גורם לו להסתובב עם כל גופו אליי.
״אני לא רוצה שתהיה כמוני עדן,אתה כבר כמוני,אני ואתה באותה הסירה,אבל אתה מתכחש אליה,מחייך ומתנהג יפה לכולם כאילו שהחיים שלך שוקולד...
אני לא אוהב את המשחק הזה ואת המסכה הזאת״הוא אמר,גורם לי להאנח,הוא לא מסוגל לחשוב שיש אנשים שנקודת ההסתכלות שלהם היא חיובית.
״אני ואתה לא באותה הסירה יויו,אתה בוחר איך להתנהג.
הסביבה לא אמורה לאכול חרא רק כי אתה אוכל,ודרך אגב... אם תנסה להיות נחמד לפעמים תגלה שגם אנשים נחמדים בחזרה״חייכתי אליו צובט בלחיו כשאני מוריד את החולצה מעליי ורץ אל המים,מותיר אותו לבדו.
״עדן מה קורה לך?״שמעתי את קולה של אמא המוטרד של אמא כשישבתי ובהיתי בתקרה בחדרי,בלי הפלאפון בסביבה או הטלוויזיה שדלוקה.
״הכל בסדר אמא״סיננתי.
״משהו קורה לך,אני מרגישה״היא נכנסה אל החדר והתיישבה על המיטה ליד רגליי.
״אבא התקשר״סיננתי כי שנאתי לשקר לה,
״אבל הכל בסדר״.
״מה הוא רוצה?״היא נדרכה וגבה הכפוף מעט הזדקף.
״לזיין במוח״מלמלתי ומבטה ננעץ בי,
״הוא התקשר כדי לדבר על מה שהיה עם החברה שלו בסופר...״הוספתי בגלגול עיניים.
״מה הוא רוצה ממך?״היא כיווצה את מבטה ״איך יש לו עוד חוצפה לבוא אליכם בטענות שאתם מתנהגים ככה...כמה חרא הוא יכול להיות?״היא פלטה גורמת לי לצחקק.
היא מעולם לא נהגה לדבר עליו יותר מדי ליד אחים שלי,היא נהגה לשדר אנרגיה חיובית ושלווה,היא התנגדה לשלח רעל בהם כדי לגרום להם לשנוא אותו.
הפעמים היחידות שקיללה אותו היו לידי וכשהכאב ממש תקף אותה.
יש משהו בלהיות ילד בכור,חיבור עצום לאמא,אחריות גדולה ודאגה גדולה למשפחה,במיוחד כשההורים גרושים.
״אז מה מטריד אותך כל כך?״היא ליטפה את רגליי,ואז סיננה שאני שעיר ברגליים כמו אבא שלי.
״כלום,היום היתה לי שיחה עם יויו,והוא אמר שאני מתכחש בעצם לזה שהחיים שלי חרא״אמרתי.
״והחיים שלך חרא?״אמא הרימה גבה.
״לא״משכתי בכתפיי ״זה שאבא שלי חרא לא אומר שהחיים שלי צריכים להיות בזבל״.
היא חייכה מתקרבת אל פניי,
״אני אוהבת אותך עדן,אתה המתנה הכי גדולה שלי.
אתה חי,אתה בוחר לחיות את החיים שלך באור,ולא בחושך.
בשכונה הזאת קשה לאנשים לקבל את זה,כי אנשים בטוחים שיש רק דרך אחת להתמודד עם הבעיות.
אבל אף אחד לא צריך לגרום לך לחשוב שאתה חי במשחק,כי אתה לא,אתה פשוט לא שוחה עם הזרם״היא אמרה את הכל ונשקה את לחיי.
״חיים שלי את אמא״פלטתי,והיא טפחה על שרירי היד שלי מצחקקת.
״מאיפה כל השרירים האלה?״היא נאנחה וקמה כשהיא יוצאת מהחדר.
״פאב רוסקין״ הוא הפאב הכי גדול בעיר,הוא מלא באנשים מכל הסוגים והמינים,לא קיימת בו הפרדה בין ״צפונבונים״ לשכונתיים.
אתה תוכל לראות בו ילדי שמנת מתחילים עם בנות העם,אתה גם תוכל לראות לעיתים קבוצות מופרדות,אבל הוא מעורבב.
״מה אחי,מה אתה שותה?״מרקו שאל כשהתיישבנו על ספה פינתית,עם עוד כחמישה בנים מחבורת הצפונבונים.
״טובורג?״שאלתי בהיסוס והוא טפח על כתפי וקם אל הבר.
בינתיים שמעתי קולות קריאה,והבנים קראו לליאן וחברותיה שעמדו בכניסת הפאב וסקרו את המקום.
ליאן התקרבה אלינו ומבטה ננעץ בי כשהוא נראה נסער,לא נכנעתי למבטים שלה והסטתי את עיניי ממנה אף על פי שלא ממש כעסתי עליה,פשוט הפריע לי איך שהיא דיברה לליאם אחרי כל השיחות שלנו על אנשים ומגדרים ומקצועות.
מעולם לא חשבתי שליאן תתנהג כמו הדמות של העשירה הכלבה מהסרטים,למרות שגם לליאם לא היה חסר,אבל את ליאם לא הכרתי כמו ליאן.
ליאן היא החברה הכי טובה שלי,היא יודעת מי אני ומאיפה אני בא,היא יודעת במה אני מאמין,וכשהיא פוגעת באנשים שבאים מהשכונה שלי,היא בעצם פוגעת בי.
ליאון התקרב אליי כשהוא מגיש לי את הבירה ואז התיישב ליד ליאן כורך את ידי סביב צווארה ומנסה לגרום לפרצופה הזועם להפוך למחייך בעזרת פרצופים טיפשיים,אבל היא רק דחפה אותו מגחכת בפנים לא מסופקות.
גלגלתי עיניים סורק את כל הפאב,יכלתי לזהות גם חבר׳ה מהשכונה שנופפו לי לשלום וחזרו לעניינהם,וגם סתם אנשים שאני לא מכיר.
מבטי התנגש בזוג שהיה עסוק להתווכח,ואז עברתי להביט בדמות שתפסה את מבטי.
היא ניגבה את הבר בזריזות ידיים והרימה כוסות,התלתלים שלה קיפצו על פניה מפריעים לשדה הראיה שלה,אבל למרות זאת היא לא הזיזה אותם והמשיכה להפעיל את ידיה בזריזות בין סידור כוסות זכוכית למזיגת שתייה לבחורים שישבו על הבר.
כשהיא הזיזה את התלתלים,תווי פנים מפתיעים למדי נגלו לעיניי,היו לה עיניים ירוקות בצבע זית,אף שהוא לא סולד בכלל ואפילו די בולט,אבל גבות עבות שמסורקות כלפי מעלה ושפתיים עבות ובשרניות במיוחד.
היא לא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי,אבל היה בה משהו שמצא חן בעיניי.
״נו מה איתכם?״ליאון מרקוביץ׳ התקרב אלי דוחף את מרפקו לצלעותיי ומצביע בעיניו על ליאן.
״מה איתנו מרקו?״נאנחתי כשהוא גרם לי להסיט את מבטי מהברמנית.
״אתה עדיין ברוגז?״הוא שאל.
״שמע,לפעמיים היא מתנהגת כמו פאקצה תינוקת,אני לא יכול לסבול את זה.״אמרתי.
״אז מה אתה כן יכול לסבול,בחורות שרוטות כמו ליאם הזאת?״הוא שאל בחצי חיוך.
״לא,גם אותה אני ממש לא יכול לסבול״נזכרתי בתזמון המחורבן שלה לעצבן אותי בבוקר אחרי השיחה עם הגוש חרא הזה שנקרא אבא.
״נו תשלים איתה,היא מסתובבת עם פרצוף תחת כבר יומיים שלמים אני לא יכול עם זה...״הוא מלמל ובהה בה.
״אתה דלוק עליה?״כיווצתי את גבותיה לוכד את מבטו של ליאון.
״לא אחי,היא כמו אחות קטנה שלי״הוא מלמל.
״הא,כן?״גיחכתי.
״כן,אני גם לא מניאק...״
״מה קשור מניאק?״
״אני לא אעמוד בניכם בחיים״הוא אמר.
״אתה לא עומד בנינו כי אין בנינו כלום ליאון״אמרתי.
״אתה באמת לא רואה את זה?״הוא הביט בי.
״את מה?״
״היא אוהבת אותך יטמבל תבין את זה כבר!״הוא צעק גורם לכל המבטים להינעץ בנו,כולל של ליאן שהסמיקה ונעה באי נוחות.
״אני הולך לקחת לי עוד טובורג״אמרתי וחזרתי להביט בבר מחפש את המתולתלת בעיניי,
״רוצה משהו?״שאלתי את ליאון שנענע לסירוב.
נעמדתי כשידיי שעונות על הבר,חיפשתי אותה בין כל הברמנים שהסתובבו סביב עצמם בבר ושירתו את הלקוחות.
היא צצה פתאום מאחורי עמוד שבו היו מדפים מלאים באלכוהול.
סימנתי בידי קורא לה,והיא התקרבה בחיוך ועיניים שהתכווצו מהחיוך גורמת לי להתמוסס.
״היי״היא אמרה בקול עדין ונשי נשארת עם החיוך.
״היי״חייכתי חזרה בוהה בעינייה המכווצות,ואז בשפתיים העבות והבשרניות שחשפו שיניים לבנות וישרות.
״מה בשבילך?״היא שאלה ופלטה גיחוך כשבהיתי בה כמו אדיוט ולא אמרתי מה אני רוצה.
״טובורג בבקשה״אמרתי.
היא הנהנה והקלידה על מסך את ההזמנה כשהיא תוך כדי מלמלת את השיר הקצבי שהתנגן ברקע ומזיזה את ראשה לצדדים,כשתלתליה מקפצים.
״ותודה שאני חי חי חי חי חי״היא זימרה לעצמה בחיוך והגישה לי את הבירה.
הבטתי בה כשאני לא מסוגל להוריד את החיוך מהמראה שלה,היא היפנטה אותי.
לא יכלתי להתמודד עם העובדה שהיא חייכנית כל כך.
הסתובבתי לבסוף לחזור אל הספה אבל התחרטתי ומיד הסתובבתי חזרה אליה,
״תגידי,איך קוראים לך?״שאלתי.
היא הביטה בנקודה שמאחורי גבי וחייכה,
״יש מישהי שם שנועצת בך מבטים״היא אמרה וטחבה קשית אל פיה סוגרת את שפתיה עליו.
סובבתי את ראשי רואה את ליאן כשהיא נראת כאילו היא עומדת לבכות.
״אז איך אמרנו שקוראים לך?״שאלתי.
״נראה כאילו היא עומדת לבכות״הוא שוב הסיטה את מבטה אל כיוון ליאן.
נאנחתי,רציתי ללכת אל ליאן ולדבר איתה ולסיים את הסאגה אבל לפני זה הרגשתי שאני חייב לברר איך קוראים לבחורה הזאת.
״לך אליה...אני שונאת לראות אנשים בוכים״החיוך של המתולתלת הצטמצם מעט ופניה התרככו.
״את לא בוכה לפעמים?״שאלתי בחצי חיוך.
״אני לא בוכה יותר״היא אמרה ופניה הרצינו,כשעיניה הירוקות חזרו להיות גדולות ובולטות,ושפתיה התכווצו.
״הילל!לכי תביאי מהמחסן כוסות קאווה!״קול גברי של מי שנראה כאחראי עליה נשמע,והמתולתלת ששמה הוא כנראה הילל חזרה לחייך והסתובבה לדרכה.
הבטתי בדמותה הקופצנית כשהיא התרחקה והתרחקה ורק אז הייתי מסוגל לנתק את מבטי ולהתפנות לליאן שכבר בכתה ומסביבה כל החברים.