ישר רצתי לעזור לה. "מה נראה לך שאתה עושה?" צעקתי עליו ושאלתי אותה"את בסדר?" וראיתי שהיא עם דמעות בעיניים.
עשיתי לה מבט של אל תדאגי.
"שוב את?" אמר לי בעצבים אבל לא ידע שאני פי שלוש עצבנית ממנו "כן, שוב אני, מי נראה לך שאתה בכלל חתיכת אפס חסר עמוד שדרה שבשביל להרגיש טוב עם עצמו משפיל ויורד על אחרים"התחלתי להתקדם לעברו וכל צעד שלי קדימה היה צעד שלו אחורה "אתה מסוג האנשים הקטנים והשפלים ביותר שבשביל קצת לרומם את האגו המסריח שלהם ידרכו על חלשים אז תן לי לספר לך משהו 'גבר'" אמרתי בציניות והדגשתי את הגבר "אתה כלום ושום דבר ואל תעז להתקרב אליי או אליה יותר מחצי סנטימטר הבנת! ?!" אמרתי ותפסתי בידה של הילדה והתקדמתי לכיוון המעבדה.
לפתע הרגשתי יד נוגעת בי והסתובבתי מהר "אם את חושבת שאת יכולה לדבר אליי ככה או להתההג אליי ככה את טועה ובגדול" צעק ואני גיחחתי לא מתרגשת ממנו במיוחד.
תפסתי לו בביצים ואמרתי"אמרתי לך לא להתקרב נכון אז אתה מספיק קרוב בשביל זה?" אמרתי ולחצתי קצת יותר והוא נראה סובל יותר.
"עכשיו אני משחררת ואתה מסתובב והולך בלי להסתכל אחורה, מובן?" אמרתי והסתכלתי לו בעיניים, הוא הסתכל עליי במבט מתחנן שאעזוב.
עזבתי והמשכתי ללכת וכשהבטתי אחורה ראיתי אותו מתקפל מכאבים ואתה כולם היו בשוק וציחקקתי.
הלכנו במסדרון שכל העיניים עלינו וראיתי שהיא ממש מתפחדת אז פשוט עמדתי וחיבקתי אותה חיבוק הכי גדול שיכלתי.
"את בסדר?" שאלתי בלחש והיא לא ענתה והרגשתי שהיא רועדת קצת "היי, אל תדאגי, אני לא אפגע בך בחיים" אמרתי והרגשתי שהיא נרגעת "שלום, אני חן ואני חדשה פה איך קוראים לך?" שאלתי "ר.. רו.. רוני" אמרה בקול מגמגם "את צריכה למעבדה?" שאלתי והיא הנהנה "זכית, אני איתך במגמה" אמרתי וציחקקתי והיא חייכה סוף סוף "אוו, את זה אני רוצה לראות" אמרתי והרחבתי לה את החיוך עם האצבעות.
נכנסנו למעבדה והתיישבתי לידה והיה שקט. המורה נכנסה ואמרה שהיא צריכה להביא משהו לניסוי ויצאה בזריזות מהכיתה
הכיתה עדיין הייתה ריקה,"לא נכנסים פה ממש בזמן נכון?" שאלתי אותה והיא הנהנה
היה עוד כמה דקות של שקט ושאלתי בזהירות "זה נמשך הרבה זמן?" והיא הנהנה "עכשיו אני פה, אף אחד לא יציק לך יותר" אמרתי והיא עשתה תנועה של לא עם הראש "תקשיבי אני ממש מודה לך שהסתכנת ככה בגללי, אבל פשוט תעשי כאילו זה לא קרה ותבקשי מלירוי סליחה ופשוט תתני לשנה הזאת לעבור" אני הסתכלתי עליה בעצבים ואמרתי "נראה לך?! אני ממש לא הולכת לבקש מהטאמבל הזה סליחה, זה הוא צריך לבקש ממך, ואם חשבת לרגע שאני אפסיק להגן עלייך את טועה ובגדול" אמרתי ובדיוק המורה נכנסה ועוד כמה תלמידים שאספה בדרך.
שנאה או אהבה?
Por Esti66
לירוי הוא ילד עשיר ומפונק שכל חייו קיבל כל מה שהוא רק רוצה הוא "שולט"בבית ספר שלו כלומר כולם מפחדים ממנו ועו... Más