"על מנת להיות בלתי ניתנים להחלפה, אתם חייבים תמיד להיות שונים."
←קוקו שאנל→
**
בפרק הקודם -
כולם היו בשקט והסתכלו על מיה ובפרצופה שרתח מרוב בושה , הסתכלתי לכיוונו של בלייק שהיה על פרצופו חיוך מנצח .
מיה קמה ממקומה והתקרבה אליי עד שנשימתה הייתה על פי " את תשלמי על זה" היא סיננה בכעס אך אני רק השבתי בחיוך וצפיתי בה הולכת .
***
לאחר כל המקרה עם מיה שחזרה אחרי כמה דקות המורה ארטוס הפסיק את השיעור והתחיל לדבר בלי הפסקה על חייו "בגלל היותי יווני שמי הוא ביוונית שמסמל על המילה אצילי " הוא אמר בגאווה .
"ומה זה מעניין אותנו ?" צעק קולין מסוף הכיתה .
המורה כיחכח בגרונו והשיב " אנו נדבר על פירושי השמות ועל הסיפורים מאחוריהם."
קולין גיחח ואמר "ומה זה קשור לשיעור ספורט תזכיר לי?" פרצופו של המורה האדים אך נרגע לאחר שנייה והחזיר ברוגע
"כמיטב ידיעתי יש לי את הסמכות כמורה להחליט על מה יהיה השיעור ומשום שאיני מרגיש כל כך טוב זה מה שנעשה ."
ארטוס חייך קלות אל הכיתה וחזר לדבר כשראה שקולין מתעלם ממנו " אז נתחיל ממך קולין מה פירוש השם שלך ?"
רוב הבנות בכיתתי כולל מיה הרימו את ראשן והתעניינו בשמו וסיפורו של קולין והקשיבו לדבריו "גם אני יווני ופירוש השם שלי זה מנצח כי אבא שלי נלחם על ליבה של אימי במשך תשע שנים וניצח בו בסוף והמשמעות השנייה היא ..." הוא עצר מעט מה שהגביר סקרנות הכיתה והמשיך "שניצחתי את המוות בגלל שאמי מתה בלידה ובנס יצאתי חי ."
מבטו של קולין היה אטום ולא הראה רגשות אך מפני שהספקתי להכיר אותו ידעתי שהוא נלחם עם עצמו.
בכיתה שרר שקט מן השוק וכמה בנות הזילו דמעות .
המורה התעשת ואמר " אני מאוד שמח משיתוף הפעולה קולין מי הבא בתור ?"
"אני אני !" הצביעה מיה .
"כן מיה מה פירוש שמך ?" אמר המורה במהירות מפני שעדיין היה בהלם מן סיפורו של קולין שנרדם על שולחנו כאילו כלום לא קרה .
"קוראים לי מיה בגלל סבתי שקראו לה מילאני אבל קיצרו את השם וקראו לי ככה ."
היא התגאתה בסבתה והמשיכה " הרי סבתי הייתה אחת ממייסדי החברה "Infinity" שהוריי מנהלים אותה עכשיו ואני אנהל אותה בעתיד בזמן שרובכם פה תחפשו אוכל בפחי הזבל " היא חייכה והעבירה את מבטה אליי.
התעלמתי ממנה ועשיתי כאילו לא שמתי לב למבטה החודרני .
"סיפור מאוד מעניין מיה אך אני חושב שנגמר השיעור כולם יכולים לצאת להפסקה ."
מדיסון וקולין הלכו לבחוץ לסיבוב בזמן שבלייק ישב לידי "מאיפה באת בלייק הרי אתה לא מפה נכון?" שאלתי אותו בסקרנות .
הוא חייך וניצוץ קל עלה בעיניו שסיפר בהתרגשות "אני במקור מליברפול שבאנגליה" .
נורה צהובה נדלקה מעל ראשי שצעקתי בהתלהבות "אז בגלל זה המבטא הבריטי - אנגלי !" הוא גירד בראשו במבוכה ואמר "יש לי מבטא? לא שמתי לב בכלל."
"אז מה , זה לא נורא זה אפילו מוסיף ל..." הפסקתי את משפטי ממבוכה שישבתי בכיסאי וראיתי איך מבטו הופך ממבולבל לחיוך "זה מוסיף אמרת?"
ניסיתי להסתיר את מבוכתי ואמרתי במהירות "ברור שלא שמת לב הרי באת ממקום שכולם מדברים עם המבטא הבריטי זה כמו שתשמע אותי ותשמע את השוני בין המבטאים בינינו. "
שמחתי מן התירוץ שהבאתי לו ,"אני לא שומע שום הבדל לייט " הוא חייך .
"למה אתה מתכוון ? יש לי מבטא אמריקאי"
סיכמתי , הרי כל חיי גדלתי פה לא?"
להיזכר.
"אחת , שתיים , שלוש " התחלתי לספור את נשימותי המהירות .
התקף .
קירות הכיתה התחילו לסגור עליי ונקודות שחורות התחילו לרקד בעיניי .
"לייט !" שמעתי מרחוק את בלייק צועק למרות שהיה כל כך קרוב אליי.
הוא החזיק בכתפיי הקטנות והסתכל בעיניי "תסתכלי עליי !" הוא צעק אך לא יכולתי לשמוע אותו אלא רק לקרוא את שפתיו .
"שיט , שיט! " הוא צעק שוב , לא הצלחתי להחזיק את עצמי גופי נפל ללא שליטה אך בלייק תפס אותי ושוב אותה הרגשה מוכרת חזרה , הרגשה של חושך.
---
האישה בעלת השיער האדום והעיניים החומות הובילה אותי אל האחוזה האפורה והגדולה "מהיום זה יהיה הבית שלך או שאני צריכה להגיד הכלא שלך ."
היא חייכה ברשעות , בלעתי את רוקי שהצטבר בפי ושאלתי " מי את ?"
"כולם קוראים לי פה אמא אבל את תקראי לי המנהלת שרלוט ."
היא הובילה אותי אל תוך האחוזה ולבסוף אל תוך חדר בקומה השלישית .
בתוך החדר הייתה ילדה בעלת שיער שחור אשר היה מסולסל בתלתלים טבעיים לאורך גבה ובעלת עיניים ירוקות הנראתה בגילי .
"זוהי מדיסון ג'מיני אחותך החדשה לחדר" היא טרקה את הדלת והשאירה אותי אם מדיסון.
"שלום , אני מדיסון אבל את יכולה לקרוא מד נעים להכיר אותך ואיך קוראים לך ? ראיתי שאמא הביאה אותך. "
"קוראים לי סקארלט אבל את יכולה לקרוא לי איך שבא לך ".
מדיסון הסתכלה עליי בחיוך מוזר ואמרה במהירות "יש לך מבטא ! מאיפה את ? את לא מפה נכון? " הסתכלתי עליה המומה וקלטתי שאני לא יודעת .
"אני לא יודעת .." מוחי היה ריק ניסיתי לשלוף טיפת מידע אך לא יכולתי , לא ידעתי מי ההורים שלי , למה אני פה , איך הגעתי לפה , מי אני?
"היי את בסדר ? " דמעות החלו להאסף בעיניי והתחיל לי כאב ראש עצום .
הרגשתי כאילו אלפי מחטים קטנים החלו לדקור את מוחי .
ברכיי נחלשו ונפלתי לרצפה בעודי מחזיקה את ראשי הדואב וצורחת .
וכך בא החושך הראשון , חושך הלא נודע.
-----
חושך. כל מה שיכולתי לשמוע היה צליל צורם שחזר על עצמו שוב ושוב .
"אתה חושב שהיא תתעורר מתי שהוא דוקטור? " הקול היה מוכר להפליא אבל לא יכולתי להיזכר .
"בזמן שחטפה התקף פגע בראשה קצה השולחן מה שגרם לזעזוע מוח ואיבוד הכרתה למשך זמן מה ומכיוון שרשום שאובחנה מאמנזיה בעבר אנו יכולים רק להתפלל כדי שלא תשכח את עברה. " אמר הדוקטור.
ניסיתי לפתוח את עיניי אך הרגשתי שהיפופוטם ישב על פניי מה שרק הקשה עליי יותר .
"איך היא בלייק ?"אמר קול גברי נוסף , "אני לא יודע קולין אני באמת לא יודע .
הכל באשמתי אם רק לא הייתי נותן לה רמז מן העבר שום דבר לא היה קורה." קולו של בלייק נשבר ושמעתי את הבכי החלש שלו .
"הכל יסתדר בסוף בלייק , הכל יסתדר ." קולין אמר ושוב שקעתי בשינה עמוקה.
פתחתי את עיניי הדבוקות והרמתי את ראשי הדואב מן המיטה הסתכלתי על האינפוזיה שהייתה על ידי ועל כל מיני החוטים והמכונות שהיו סביבי אך לפתע , שמעתי רעש קטן לא זיהיתי את מקור הרעש .
הסתכלתי על החדר החשוך וסובבתי את גופי אל הצד הנגדי.
עכשיו זה לא היה חלום אלא מציאות , מציאות מפחידה במיוחד.
------------------
הנה פרק חדש אחרי תיכנונים רבים כלפי העלילה החדשה תהנו! אז זה העלתי פרק פחות מכמה ימים :)
תצביעו
תדרגו
תגיבו
תפיצו
ותעקבוו
-Bloodqueen990-