״אני לא יודע לאן ללכת עכשיו," הארי אמר ברכות. נשענתי נגד הקיר, שומעת אותו מדבר עם הקצין שלו. "לא כדאי שאקח אותה לבית שלי," הוא המשיך. צעדתי אחורה, מקללת כשאני מכה את השולחן. "אמ, אני אדבר איתך מאוחר יותר."
הלכתי כבדרך אגב, מתיישבת על הספה לידו. "לצותת זה לא בסדר, את יודעת," הוא אמר. "מצטערת... אני מלחיצה אותך?"
"הרבה, למען האמת."
חייכתי בעצב. "אני מצטערת."
היד שלו עטפה את שלי כשמשך אותי אליו. המחווה הייתה נעימה. "אל תצטערי. אני בסדר," הוא נופף את ידו. נרגעתי, מניחה את ראשי על החזה שלו. אני אשקר אם אגיד שזה הרגיש לא נכון.
הוא היה מתוח מתחתי וקימטתי את מצחי, מתרחקת. "אתה בסדר?" שאלתי בשקט. הוא הנהן, מביט בי בזהירות. הוא הניד בראשו, העביר את מבטו, הרגל שלו קפצה. "א-אני רוצה לנשק אותך שוב," הוא מלמל. "ואז תלך? לא תודה," מלמלתי. "נשיקה ראוייה, ריילי."
גלגלתי את עיניי, מעבירה את מבטי.
"אתה רוצה שאני אזמין לך משהו מהתפריט של המלון?" ניסיתי לשנות את הנושא.
"ריילי," הוא אמר בנוקשות, גורם לי להביט בו. השפתיים שלו היו כל כך פגיעות. השפתיים שלי נפערו מעט והוא נשען אליי לפני שלחץ את שפתיו לשלי. הפעם הזאת הנשיקה הייתה מתוקה יותר. הטעם של השפתיים שלו היה כמנדרינה, מתוק וחמצמץ. הגב שלי התקמר אליו כשעטף את זרועותיו סביב אמצע הגב שלי.
אנדרנלין עבר בתוכי ואהבתי כל חלק מזה. הכל היה מוקף בו. המחשבות שלי המשיכו להוביל אליו.
הוא התנתק באיטיות.
"אני מאלץ את זה עלייך?" הוא שאל.
"לא, אני רוצה את זה כמו שאתה רוצה," מלמלתי בשקט, מושכת אותו בחזרה אליי. גניחה נפלטה משפתיו ברגע שמשכתי בקצוות שיערו.
הוא חייך לפני שנשען אחורה פעם נוספת.
ב-נה-נה, בה-נה-נה-נה-נה.
"תשנה את הרינגטון שלך," התנשפתי כשהוא התרחק ממני. הוא לקח את הטלפון שלו, זורק אותו בקלות לצד, הרחק, לפני שמוחץ את שפתיו לשלי. איכשהו, הוא הצליח להרים אותי על רגליו וישבתי עליו בפישוק.
הולי שיט.
זרמי החשמל המוכרים עברו בעמוד השדרה שלי והתכווצתי. הוא הבחין בכך, החיוך הפך לקימוט מצח. הארי הניח את היד שלו על הלחי שלי, האגודל שלו הבריש את עצמות הלחיים שלי. נשענתי אליו, מצמידה את המצח שלי לשלו. הוא עצם את עיניו למשך זמן קצר וכך גם אני.
הוא הזיז חתיכה מהשיער שלי שנפלה מהפקעת המרושלת ונישקתי את המצח שלו בזמן שחיבק אותי בחוזקה, כאילו אני עוזבת ולעולם לא חוזרת.
דפיקה על הדלת גרמה לי לקפוץ, ליפול ממנו. הצחוק שלו מילא את החדר של המלון ונהמתי, מכה את הרגל שלו בזמן שנעמד, גורמת לו למעוד. הוא הסתובב בחזרה כדי להביט בי.
"תהיי נחמדה," הוא הזהיר.
גלגלתי את עיניי בזמן שהוא עזר לי לעמוד. הברשתי את החולצה שלי והוא חייך לפני שנישק ברישול את הלחי שלי.
הוא אמר לי להישאר מאחוריו, הלכנו אל הדלת והוא פתח אותה.
"טומו," הוא נשם. הבחור חייך, העיניים העייפות שלו הביטו בהארי לפני שהביטו בי.
"מצאנו שלושה מקומות שבהם אתם יכולים להישאר. והקפטן אמר שהוא רוצה שאני אדבר עם ריילי בפרטיות."
הבטתי בהארי שרק הנהן.
"בואי," טומו חייך, העיניים שלו מתקמטות. עברתי את הארי, מצטרפת לטומו בחוץ. "אני לואי," הוא אמר. "הו, אני זוכרת אותך!" אמרתי. הוא צחקק, מהנהן. הוא הוציא עט מהכיס שלו והחזיק את הלוח שלו. "בסדר, אני צריך לשאול אותך כמה שאלות, בסדר?"
הנהנתי.
"את בסדר עם הנסיעות שעברת?"
"כן," עניתי בכנות. הוא הנהן. "מה לגבי התוכניות לגבי הלמידה שלך בעתיד?"
"אני יכולה לגור בקמפוס. יש לי את הכסף," מלמלתי. לאחר ששרבט את זה, הוא הביט בי ועצרנו במסדרון. "מה לגבי הארי?"
"מה לגביו?" שאלתי, מרימה גבה.
"את מרגישה לא בנוח איתו?"
"לא, הוא ידיד שלי," שיקרתי. למען האמת, אין לי מושג מה אנחנו.
העיניים של לואי התכווצו בזמן שהביט בי, כאילו הוא חושד במשהו.
"בסדר, הקפטן שלנו רוצה לדבר עם שניכם אז תגידי להארי בשבילי. את יכולה לחזור."
"זהו זה?" רק שלוש שאלות?
הוא הנהן. הודיתי לו בשקט, הלכתי בחזרה אל החדר במלון שבו אני שוהה, נכנסת עם אנחה.
"רק ידיד?" הארי לעג, הידיים שלו משולבות על החזה שלו. "אז אני לא היחידה שמצותתת!"
"תשכחי מזה," הוא מלמל, עובר אותי. במקום, אחזתי בפרק ידו וגרמתי לו לעצור.
"מה הייתי אמורה לומר? שהתנשקנו יותר מפעם אחת? אני חושבת שהקפטן שלך ישמח לשמוע את זה."
הוא נשאר בשקט.
"אל תכעס, בבקשה?" ברגע שהוא הסתובב, חיבקתי אותו בחוזקה, קוברת את הראש שלי בחזה שלו. הוא נדרך לפני שנרגע וחיבק אותי גם. השפתיים שלו הוצמדו למצח שלי והוא הנהן. "אני לא אכעס," הוא הבטיח לי בשקט.
נשארנו בשקט, בדיוק ככה, מחובקים.
חיוך נפלט כשהבטן שלו רטנה והתנתקתי ממנו.
"שנזמין אוכל סיני?" הוא שאל, משרבב את שפתיו מעט. עם צחוק, הנהנתי והוא חייך בחזרה, הגומות שלו מופיעות.
אני רוצה לדקור את הגומות שלו.
-------
תגיבו יותר:(