אני וטום נסחבים בכעס לחדר המנהלת בליווי המורה שכל הדרך רק צועקת עלינו בחוזקה
״מה אתם חושבים לעצמכם? זה בית ספר לא גן חיות, ובבית ספר הזה אלימות לא קיימת!״ צועקת המורה בכל מסדרונות בית הספר וגורמת לתלמידים רבים להסתכל לעברנו.
אנחנו מגיעים למנהלת, והמורה הזעומה מסבירה לה את כל מה שקרה.
המנהלת מקבלת אותנו ברוגע ובסובלנות לעומת המורה שלא מפסיקה לצעוק ולכעוס עלינו.
המנהלת מסמנת לה לצאת, והיא יוצאת ואני וטום מתישבים מולה.
״קודם כל טום, אתה בסדר? אתה קצת פצוע״ שואלת המנהלת וטום מהנהן לחיוב.
״אתה מרגיש שאתה צריך ללכת לאחות?״ שואלת המנהלת בנחמדות מפתיעה.
״אני בסדר״ אומר טום ומחייך חיוך קטן.
״אני אתחיל בזה שאני אמנם דואגת לכם אך זה לא אומר שמה שקרה לא חמור, זה מקרה חמור ביותר, אני אברר מה קרה וזה ויטופל. כמו כן אני יודעת שניק סאם ושון היו מעורבים במה שקרה, אני אגיד עכשיו למורה לקרוא להם ונברר מה קרה, אך אני מבקשת שתהיו רגועים. אני אומרת מראש שכולם ללא יוצא דופן יטופלו בחומרה״ אומרת המנהלת.
אני וטום מופתעים מכך שהמנהלת לא צעקה עלינו או הרימה את קולה, אפילו לא מעט, אנחנו מהנהנים בשקט והמנהלת מתקשרת למורה, ואומרת לה להביא את ניק שון וסאם למשרד.
תוך דקות קצרות הם נכנסים וזורקים לעברנו מבטים מאיימים ומיד לאחר מכן מתיישבים בכיסאות שבצד השני של החדר
״ניק שון וסאם, בואו נראה״ אומרת המנהלת בקול תקיף ומוציאה את התיקים האישיים שלהם.
״ניק, נתחיל בך, מה קרה שם?״ שואלת המנהלת ומקשיבה, ״אני דיברתי עם סול בנעימים, וטום הגיע. אני לא יודע בדיוק מה קרה לו אך הוא פתאום החל להתקיף אותי. אני החזרתי לו אך ורק בשביל להגן על עצמי״ מיתמם ניק.
המנהלת מסתכלת עלי ושואלת ״סול, זה נכון?״ אני מסתכלת על ניק ששולח אלי מבט מאיים, ומייד לאחר מכן אני מסתכלת על טום ששולח לי מבט מרגיע.
״זה לא נכון״ אני אומרת ומסתכלת על טום שמאשר את דברי ומחייך אלי חיוך מרגיע.
ניק תוך פחות משניה מתרומם מהכיסא בעצבים ומעיף אותו מעט לאחור, טום ואני קמים יחד ואני מסתתרת מאחורי גבו של טום כאשר ניק כמעט ומרביץ לי, אך שון וסאם אוחזים בו ועוצרים את מה שרצה לעשות.
המנהלת שגם נבהלה לרגע נאנחה וצעקה עליו לחזור לשבת.
״זה מוכיח הכל״ אומרת המנהלת בכעס כלפי ניק
"טום אני רוצה לשמוע אותך, מה קרה שם?" שואלת המנהלת
"אני הגעתי וראיתי את ניק תוקף אותה, אני יודע שזה לא ענייני אבל התערבתי בזה וכך התחלנו לריב" אומר טום והמנהלת מהנהנת.
״ניק, קיבלת יותר מ-20 אזהרות אני נאלצת להגיד לך, שאין יותר צ׳אנסים. ניק, אתה מסולק מבית הספר לאלתר״ אומרת המנהלת.
ברגע הזה, כולם בחדר מלבד המנהלת פוערים את עייניהם, ניק קם מהכיסא שלו וזורק את הכיסא לצד, הוא מקלל את המנהלת, ומתהלך בכל החדר בעצבנות.
״את לא יכולה לסלק אותי ככה סתם!״ צועק ניק למנהלת.
״תחכה לי במזכירות, אני אצור קשר עם ההורים שלך שיבואו לפגישה. ניק אני מצטערת, אנחנו מעבירים אותך לבית ספר מיוחד שיותאם להתנהגותך, נלחמתי עלייך כל כך הרבה אבל ההתנהגות שלך לא משאירה לי שום ברירה. "את אומרת לי שתעבירי אותי לבית ספר טיפולי" אומר ניק בלחץ ובהלה "ניק, ניסינו לעזור לך אבל לצערי רק בית ספר מיוחד יוכל באמת לעזור לך״
אומרת המנהלת.
״אני לא צריך עזרה!״ צועק ניק.
״יום יבוא, ותבין שכן״ אומרת המנהלת.
ניק מתנשם בכבדות, ויוצא מהחדר בטריקת דלת.
״שון וסאם, אתם רוצים להגיד לי מה קרה אחרי שטום הרביץ לניק?״ אומרת המנהלת מתעלמת לחלוטין ממה שקרה כרגע, ומסתכלת עליהם בחומרה.
שון וסאם מספרים למנהלת בדיוק מה שקרה, אני וטום מאשרים את מה שאמרו והמנהלת חוזרת להסתכל על שון וסאם
״שון וסאם, אם אתם לא רוצים להגיע למצב של ניק, כדי שתתחילו להתנהג בהתאם, אתם מושעים מהבית ספר לשבוע, וכשאתם חוזרים אתם תמשיכו ללמוד פה רק על תנאי.
עוד מקרה אחד, אפילו הקטן ביותר ואתם עפים מבית ספר״ אומרת המנהלת.
שון וסאם מסתכלים עליה בבוז, הם קמים מהכיסא ויוצאים מהחדר באדישות.
המנהלת מגלגלת את עיניה.
״ואתם״ היא מצביעה לעברנו.
״סול, לא יאמן שנגררת למקרה שכזה״ אומרת המנהלת ונאנחת באכזבה.
״את אמנם לא כל כך לומדת בכיתה והציונים שלך מתחת לכל ביקורת, אך לעולם לא היו לך בעיות התנהגות, אני מאוכזבת ממך מאוד״ היא אומרת
״היא רק הקורבן!״ צועק טום ואני דורכת עליו ברגלי ומסמנת לו לשתוק.
״זה בסדר אני יודעת טום, אבל יש דרכים אחרות לפתור את הדברים גם בלי אלימות״ אומרת המנהלת.
״אין לך מושג! את בכלל לא יודעת שניק מתעלל בה ומרביץ לה כל יום!״ אומר טום ומצביע לכיווני, המנהלת פוערת את עיניה ולא מאמינה למשמע אוזניה.
״למה לא פנית אלי סול? אני בנוסף לכל השאר נמצאת בשביל לעזור לתלמידים שלי״ אומרת המנהלת.
״לא רציתי להעסיק אותך בזה״ אני אומרת ומשפילה את פני.
״סול, את חווה בריונות בבית ספר?״ שואלת המנהלת.
״לא״ אני עונה, ״כן!״ עונה טום מיד לאחר מכן.
״המנהלת בבקשה, אני יודע שאני גם לא בסדר, אבל מאז שהגעתי אני יודע שסול עוברת בבית ספר אלימות פיזית מניק שון וסאם, ואלימות מילולית מכל השכבה, אני לא יודע למה סול לא דיווחה על זה עד עכשיו, אולי היא פחדה״ ״אני נמצאת כאן טום״ אני קוטעת אותו ומשלבת את ידי בעצבנות, אני שונאת שמדברים עליי בגוף שלישי כשאני נמצאת.
טום מסתכל עלי ומגלגל את עיניו, ומיד לאחר מכן חוזר להסתכל על המנהלת.
״אז כמו שאמרתי, אולי היא פחדה, אבל אני יודע שהבריונות נמשכת זמן רב״ אומר טום.
״תודה שסיפרת לי, קשה לי שקרה דבר כזה מבלי ששמתי לב, אך במהרה אני מבטיחה שאני אטפל בעניין הזה״ אומרת המנהלת.
״אוקי, ועכשיו לעניין, טום אתה מקבל אזהרה משום שהיית שותף למכות, לצערי אלו הנהלים אתה הרבצת, סול גם את מקבלת אזהרה, אני די בטוחה שלא הרבצת אך היית שותפה. טום, אני יודעת שניסית להגן עליה אבל פתרת את מה שקרה במכות, וזה לא הפתרון הנכון״ אומרת המנהלת.
״את צודקת, זה מגיע לי״ אומר טום.
״כמו כן אתם תקבלו ריתוק אחרי בית ספר עד השעה 6 בערב, יש לכם מזל שזה פעם ראשונה שאתם מעורבים בבעיות התנהגות.
אתם יכולים לחזור לשיעור, והעניין יטופל״ אומרת המנהלת.
אני וטום קמים מן הכיסא, והולכים לעבר הדלת, וטום עוצר עצירה חדה ״המנהלת, איך ידעת עם מי רבנו״ שואל טום.
המנהלת מחייכת ״הם עברו פה וצחקו על זה, ושמעתי, חוץ מזה שבדרך כלל הם אלה שמשתתפים בקטטות״ אומרת המנהלת, טום מהנהן ומודה למנהלת שנוהגת כלפינו בנחמדות.
״ואו לא האמנתי שמנהלת יכולה להיות כל כך חכמה״ אומר טום כשאנחנו הולכים במזדרון ואני מגחכת.
״מצטער שאמרתי לה, חייב להפסיק את מה שעושים לך פה, אני בכלל לא מבין איך סבלת אותם כל כך הרבה שנים״ אומר טום.
״החתכים סייעו לי״ אני אומרת, אך טום לא נראה יותר מידי מרוצה.
״סול״ הוא אומר כשאנחנו כמעט ליד הדלת של הכיתה.
״בבקשה תבטיחי לי שתפסיקי עם זה, אני כאן איתך עכשיו ואני מבטיח לך שאני אשאר, את לא צריכה את זה! בבקשה״ אומר טום.
״בבקשה נדבר על זה אחר כך״ אני נאנחת.
״סול אני לא אתן לך יותר לעשות את הדברים האלה״ אומר טום בגלגול עיניים ופותח את דלת הכיתה, ושנינו נכנסים, המורה מאשרת לנו להכנס, ואנחנו מתיישבים בשולחן שלנו.
במהלך כל השיעור טום לא מפסיק לבהות בי, ושון וסאם שלהפתעתי היו בשיעור, נעצו בנו מבטים.
השיעור מסתיים וכולם לוקחים את התיקים שלהם ורצים לבית, המורה מדברת בטלפון עם המנהלת לגבי הריתוק שלנו ולאחר שהיא מסיימת היא מגישה לנו עבודה עמוסת דפים, שאנחנו צריכים לסיים עד 6 ולהגיש לה מחר ולאחר מכן היא יוצאת מהכיתה.
״איזה עבודה ארוכה״ אומר טום ונאנח, אני מתעלמת ומתחילה לעבוד עליה כדי שנספיק לסיים, טום לא כותב ובוהה בי.
״מה?״ אני שואלת שכבר נמאס לי שהוא מסתכל עלי.
״את כל כך יפה״ אומר טום, ״את הורסת את הגוף שלך״.
אני מגלגלת את עיניי ועוברת לשולחן אחר כדי להמשיך את העבודה לבדי, טום קם ממקומו ומתיישב ליידי.
״בואי לא נעשה את העבודה עכשיו״ מציע טום.
״השתגעת? אנחנו לא נספיק לסיים אותה, יש פה מעל 50 דפים טום אז כדאי שתתחיל לעבוד״ אני אומרת ומסתכלת בשעון ורואה שהשעה כבר שלוש ואפילו לא סיימתי את הדף השני.
״אני אעשה את שתיהן בבית״ אומר טום.
״לא! זה כל כך יותר מידי, נעשה את זה עכשיו ונסיים עם זה״
״בסדר״ נאנח טום וניגש לשאלה הראשונה.
״אולי בכל זאת?״ אומר טום כשמסיים את השאלה הראשונה.
אני נושמת נשימה עמוקה, וטום תוך שניות ספורות חוטף את דפי העבודה שלי, ומרים את ידיו גבוה.
״תחזיר לי את זה טום״ אני מבקשת, ומנסה לקפוץ בכדי להגיע לעבודה שלי.
״סול.. אני 1.90״ אומר טום באדישות, וצוחק.
טום זורק את הדפים על השולחן, ומרים את שרוולי חולצתי, הגוף שלי משתתק ואני לא מצליחה להגיב.
טום מוציא את התחבושת ועובר ליד השניה, ומגלה להפתעתו תחבושת חדשה.
״לעזאזל סול, מתי הספקת להרוס שוב את הגוף שלך?״ שואל טום.
״זה לא עניינך״ אני אומרת ולא נותנת לטום לפתוח את התחבושת השניה.
טום מכניס את העבודות לתיק שלו, והוא לוקח את שני התיקים שלנו ומניח אותם על גבו.
״בואי איתי״ אומר טום.
״לאן?״ אני שואלת.
״לטפל בפצעים האלה, הבאתי מאמא שלי כמה תחבושות חומר חיטוי ומשחה, אני לא רוצה שזה יזדהם לך או שישארו סימנים עד שזה יתרפא״ אומר טום ויוצא מהכיתה.
אני נסחבת אחריו ואנחנו מגיעים לשירותים.
טום פותח את התחבושת השניה ולפניו מתגלים חתכים חדשים, שהתחבושת ספגה מהם את כל הדם.
הוא מסתכל עלי במעט כעס אך עם זאת מבטו עדיין רך, הוא שוטף את ידיי מכל הדם המיובש שנותר עליהם, מורח עליהם מעט סבון ידיים ומנקה את הדם בעדינות.
טום מסיים לשטוף, ומוציא מהתיק שלו חתיכת צמר גפן, וחומר חיטוי.
הוא שופך מעט את החומר על הצמר גפן, ומניח אותו ישירות על חתכי החדשים.
זה מעט שורף, אך אני מתעלמת לגמרי ומסתכלת על טום שמנקה ביסודיות כל חתך וחתך בידיי.
״מצטער אם זה מעט שרף״ אומר טום ומסתכל על פניי, אני מסתכלת חזרה אליו, ומבחינה בשיערו השחור שמסודר לבלורית באופן מושלם, ועיניי מצטלבות בעיניו הכחולות, אני מוצאת את עצמי נשאבת לתוכן ולא מצליחה להוריד את מבטי ממנו.
לאחר שניות שנראו כמו נצח, אני משפילה את ראשי, וטום חוזר לטפל בחתכים שעל ידי.
״המשחה תרגיע לך מעט את הכאב, ואני מקווה שכשהחתכים יעלמו לא ישארו לך סימנים״ אומר טום שמניח כמות של משחה בידיו, ומורח לי על היד, המשחה עדיין לא נספגה לגמרי על עורי, וטום מוציא את התחבושות וחובש את ידי.
הוא מסיים ואני מחזירה את השרוולים של החולצה שלי למקומן, וטום לוקח את התיק שלי ומחטט בתוכו.
״איפה שמת את הסכין שלך?״ הוא שואל ומחטט בכל התאים ולבסוף מוצא סכין יפנית.
״אני אקח את זה עכשיו ברשותך״
להפתעתו ולהפתעתי אני לא מתנגדת, ואני מהנהנת, החלטתי שאני פשוט אמצא סכין אחרת.
״אם תמצאי סכין נוספת גם אותה אני אקח״ אומר טום כאילו קרא את מחשבותיי
״טוב תפסיק לשמור עלי״ אני אומרת ויוצאת מהשירותים לעבר הכיתה.
טום נכנס לכיתה מיד אחריי, ואני חוטפת ממנו את התיק שלו, ומוציאה ממנה את עבודתי.
אני לוקחת את העיפרון שהיה מונח על השולחן, וחוזרת לעשות את העבודה.
טום מתיישב ליידי ומכין את העבודה.
עוברת חצי שעה ואני נמצאת רק בדף השמיני, אני כבר חושבת שאני לא אגמור את העבודה הזאת לעולם.
עיניי נעצמות לאט לאט ואני מניחה את ראשי על השולחן לכמה דקות.
~~
אני מתעוררת כשאני נמצאת על רגליו של טום, ורגליי מונחות על כמה כיסאות שעומדות בשורה.
אני מרימה את ראשי ומבחינה בטום שעובד על העבודה שלו, ונראה דיי מותש.
אני קמה וחוזרת למצב ישיבה, טום מבחין בכך שהתעוררתי, ומחייך.
״תראי איזה מיטה מדהימה סידרתי לך פה״ הוא אומר ואני מגחכת.
״מה השעה? אני שואלת כשעייני עדיין מעט עצומות.
״חמישה לשש״ אומר טום וממשיך לכתוב בדפים.
״השתגעת, למה לא הערת אותי? איך אני אספיק עכשיו לעשות את העבודה?״ אני שואלת בפאניקה.
״תרגעי סול, עשיתי לך אותה״ אומר טום ברוגע.
״איך עשית את העבודות כל כך מהר?״ אני שואלת כשאני מבחינה שטום נמצא בעמוד האחרון גם בעבודה שלו.
״מתמטיקה זאת בדיחה, אני יכול ללמד אותם מתמטיקה״ מגחך טום ביהירות ומסיים את השאלה האחרונה.
״ועכשיו, אפשר ללכת״ אומר טום כשאנחנו מבחינים בשעון ורואים שבעוד 2 דקות השעה תהיה 6
אני שמה את העבודה בתיק שלי, וסוגרת אותו. טום עושה כמוני ומניח את התיק שלו על גבו.
״איך את הולכת?״ טום שואל כשאנחנו נמצאים מחוץ לבית הספר.
״ברגל״ אני עונה.
״ברגל? השתגעת, תעלי לאוטו״ אומר טום.
״טום זה בסך הכל חצי שעה הליכה״
״בסדר, אני גם ככה גר ליידך, לא יפריע לי לאסוף אותך אם זה מה שאת חושבת.
אולי עיניי יסטו אלייך כמה פעמים אני ממש מקווה שלא נעשה תאונה והכל בגלל שאת כל כך יפה״ אומר טום.
״תפסיק להתחיל איתי״ אני מסננת מבעד לשיניי ועולה לאוטו.
טום עולה מיד אחריי, ומצחקק. ״הזרקת לעצמך חוש הומור? אני בכלל מאוהב במישהי אחרת״ אומר טום.
״באמת?״ אני מופתעת.
״איך קוראים לה?״ אני שואלת
״קוראים לה סול בלי חתכים״ אומר טום, ומסתכל עליי בעצב.
״סול, החתכים הורסים אותך, ואני יותר אוהב אותך בלעדיהם בבקשה תעצרי את זה״ אומר טום, ודפיקות ליבו המהירות נשמעות עד אליי.
אללההה פרק כפול:)
40 לייקים ו9 תגובות לפחות וממשיכה.
אוהבת אתכן וסליחה שלקח לי זמן❤
אני אוהבת תגובות ובלי תגובות יבשות:)