אני וטום נסחבים בכעס לחדר המנהלת בליווי המורה שכל הדרך רק צועקת עלינו בחוזקה
״מה אתם חושבים לעצמכם? זה בית ספר לא גן חיות, ובבית ספר הזה אלימות לא קיימת!״ צועקת המורה בכל מסדרונות בית הספר וגורמת לתלמידים רבים להסתכל לעברנו.
אנחנו מגיעים למנהלת, והמורה הזעומה מסבירה לה את כל מה שקרה.
המנהלת מקבלת אותנו ברוגע ובסובלנות לעומת המורה שלא מפסיקה לצעוק ולכעוס עלינו.
המנהלת מסמנת לה לצאת, והיא יוצאת ואני וטום מתישבים מולה.
״קודם כל טום, אתה בסדר? אתה קצת פצוע״ שואלת המנהלת וטום מהנהן לחיוב.
״אתה מרגיש שאתה צריך ללכת לאחות?״ שואלת המנהלת בנחמדות מפתיעה.
״אני בסדר״ אומר טום ומחייך חיוך קטן.
״אני אתחיל בזה שאני אמנם דואגת לכם אך זה לא אומר שמה שקרה לא חמור, זה מקרה חמור ביותר, אני אברר מה קרה וזה ויטופל. כמו כן אני יודעת שניק סאם ושון היו מעורבים במה שקרה, אני אגיד עכשיו למורה לקרוא להם ונברר מה קרה, אך אני מבקשת שתהיו רגועים. אני אומרת מראש שכולם ללא יוצא דופן יטופלו בחומרה״ אומרת המנהלת.
אני וטום מופתעים מכך שהמנהלת לא צעקה עלינו או הרימה את קולה, אפילו לא מעט, אנחנו מהנהנים בשקט והמנהלת מתקשרת למורה, ואומרת לה להביא את ניק שון וסאם למשרד.
תוך דקות קצרות הם נכנסים וזורקים לעברנו מבטים מאיימים ומיד לאחר מכן מתיישבים בכיסאות שבצד השני של החדר
״ניק שון וסאם, בואו נראה״ אומרת המנהלת בקול תקיף ומוציאה את התיקים האישיים שלהם.
״ניק, נתחיל בך, מה קרה שם?״ שואלת המנהלת ומקשיבה, ״אני דיברתי עם סול בנעימים, וטום הגיע. אני לא יודע בדיוק מה קרה לו אך הוא פתאום החל להתקיף אותי. אני החזרתי לו אך ורק בשביל להגן על עצמי״ מיתמם ניק.
המנהלת מסתכלת עלי ושואלת ״סול, זה נכון?״ אני מסתכלת על ניק ששולח אלי מבט מאיים, ומייד לאחר מכן אני מסתכלת על טום ששולח לי מבט מרגיע.
״זה לא נכון״ אני אומרת ומסתכלת על טום שמאשר את דברי ומחייך אלי חיוך מרגיע.
ניק תוך פחות משניה מתרומם מהכיסא בעצבים ומעיף אותו מעט לאחור, טום ואני קמים יחד ואני מסתתרת מאחורי גבו של טום כאשר ניק כמעט ומרביץ לי, אך שון וסאם אוחזים בו ועוצרים את מה שרצה לעשות.
המנהלת שגם נבהלה לרגע נאנחה וצעקה עליו לחזור לשבת.
״זה מוכיח הכל״ אומרת המנהלת בכעס כלפי ניק
"טום אני רוצה לשמוע אותך, מה קרה שם?" שואלת המנהלת
"אני הגעתי וראיתי את ניק תוקף אותה, אני יודע שזה לא ענייני אבל התערבתי בזה וכך התחלנו לריב" אומר טום והמנהלת מהנהנת.
״ניק, קיבלת יותר מ-20 אזהרות אני נאלצת להגיד לך, שאין יותר צ׳אנסים. ניק, אתה מסולק מבית הספר לאלתר״ אומרת המנהלת.
ברגע הזה, כולם בחדר מלבד המנהלת פוערים את עייניהם, ניק קם מהכיסא שלו וזורק את הכיסא לצד, הוא מקלל את המנהלת, ומתהלך בכל החדר בעצבנות.
״את לא יכולה לסלק אותי ככה סתם!״ צועק ניק למנהלת.
״תחכה לי במזכירות, אני אצור קשר עם ההורים שלך שיבואו לפגישה. ניק אני מצטערת, אנחנו מעבירים אותך לבית ספר מיוחד שיותאם להתנהגותך, נלחמתי עלייך כל כך הרבה אבל ההתנהגות שלך לא משאירה לי שום ברירה. "את אומרת לי שתעבירי אותי לבית ספר טיפולי" אומר ניק בלחץ ובהלה "ניק, ניסינו לעזור לך אבל לצערי רק בית ספר מיוחד יוכל באמת לעזור לך״
אומרת המנהלת.
״אני לא צריך עזרה!״ צועק ניק.
״יום יבוא, ותבין שכן״ אומרת המנהלת.
ניק מתנשם בכבדות, ויוצא מהחדר בטריקת דלת.
YOU ARE READING
My secret
Romanceהחתכים על הידיים שלי מסגירים את מי שאני, סימני המכות על גופי מסגירים את מה שאני עוברת בכל יום, והחיוך שאני מחייכת כל יום לא מסגיר כלום, הוא פשוט לא אמיתי. סול- ילדה בת 16 וחצי עם נטיות אובדניות שחווה בריונות בכל יום בחיה. היא גרה עם אחיה ואביה, ולומ...
