החלטתי לפרגן בפרק בגלל המצב הביטחוני שיש עכשיו, אולי זה ישפר את ההרגשה של כמה קוראות וזה ישפר גם את ההרגשה שלי, כי מחר אני אאלץ להסתובב עם מדים בירושלים, והמצב בירושלים רע.
אז מקווה שתהנו ובבקשה תצביעו❤️
ראיין יוצא מן החדר הארור, ומיד אחריו נכנס טום, אני כבר יודעת שגם אותו אני הולכת להעיף.
למה הם באו? למה הם הצילו אותי בכלל? רציתי למות יחד עם התינוק הארור שגדל לי בבטן.
״מה אתה רוצה?״ אני אומרת.
״מה ניסית לעשות? למות?״ שואל טום שאלה טיפשית.
״כמו מה זה נראה?״ אני שואלת בכעס, אני כל כך כועסת על טום שאני אפילו לא יכולה להסתכל עליו
״רק פחדנים עונים לשאלה בשאלה״ נאנח טום.
אני נושמת עמוקות ומביטה לטום עמוק בעיניים, העיניים של טום כבר לא כחולות, הן נהפכו לשחורות.
אני לא בטוחה אם זה מכעס או אכזבה, אולי עצב. אבל אני יודעת שהמבט הרך שהיה לו בעיניים פעם נעלם.
״תעני לי״ הוא פוקד ואני מגלגלת את עיניי.
״כן, רציתי למות״ אני מודה.
״למה לעזאזל? בגלל הריון טיפשי?
את יכולה לעשות פאקינג הפלה וזהו, מה חשבת בכלל שעשית את זה לעצמך?״ טום אומר בכעס, או בעצם כמעט וצועק.
״אולי כדאי שאזכיר לך את התגובה שלך כלפי ׳ההריון הטיפשי הזה׳?״ אני אומרת, מחזירה לו בדיוק באותו מטבע
״מה חשבת שראיין היה עושה אם היית מתה? או אני. מה את חושבת שפאקינג הייתי עושה אם היית מתה״ אומר טום בקול רועד עם דמעות בעיניים.
״הבעיה של המוות היא הבעיה של אלה שחיים, לא הבעיה שלי״ אני אומרת בקול חלש ומסובבת את גבי לטום שהסתכל עלי בהלם מוחלט מהמילים שאני אומרת.
״סול, אני לא יודע מה לעזאזל קרה לך, אבל אני מעדיף להתרחק ממך עד שתחזרי להיות את״ אומר טום ויוצא בטריקת דלת.
עוברות כמה דקות שנראות לי כמו נצח, והדלת שוב נפתחת, אני מתפללת בכל ליבי שזה לא טום או ראיין, אני פשוט לא יכולה לראות אותם כעת.
אני מסתובבת ומבחינה לשמחתי בג׳ימי, היחיד שאני מצליחה לסבול כרגע.
״ג׳ימי, תודה לאל.
אני לא יכולה לסבול את המקום הזה יותר, בבקשה תוציא אותי מפה בלי שאף אחד ידע״ אני אומרת ועיניו של ג׳ימי נפתחות בהלם.
״סול מה קורה לך? את מתנהגת מוזר, ראיין סיפר לי מה אמרת לו, ועכשיו גם טום יצא בטריקת דלת. את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך?״ אומר ג׳ימי עם מבט מודאג על פניו.
״כלום, פשוט תוציא אותי או שאני אברח לבד״ אני אומרת.
״אני לא יכול להוציא אותך מפה סתם ככה סול״ אומר ג׳ימי שמחזיק בידי ומוריד את ראשו.
״בסדר, אני אברח לבד״ אני אומרת ומעיפה ממני את ידו של ג׳ימי, אני מתרוממת מהמיטה, להפתעתי בלי שום בעיה.
אני לוקחת מהמיטה את הפלאפון שלי שנותר בצד ומתקדמת לכיוון הדלת.
״אל תצאי!״ ג׳ימי עוצר אותי, ואני עוצרת, ומסתכלת עליו בחוסר סבלנות.
״התחרטת?״ אני שואלת.
״כן, כן התחרטתי. אני אוציא אותך מפה״ אומר ג׳ימי.
״מצויין״ אני אומרת.
״אבל רק בתנאי אחד״ אומר ג׳ימי.
YOU ARE READING
My secret
Romanceהחתכים על הידיים שלי מסגירים את מי שאני, סימני המכות על גופי מסגירים את מה שאני עוברת בכל יום, והחיוך שאני מחייכת כל יום לא מסגיר כלום, הוא פשוט לא אמיתי. סול- ילדה בת 16 וחצי עם נטיות אובדניות שחווה בריונות בכל יום בחיה. היא גרה עם אחיה ואביה, ולומ...
