אני פוקחת את עיניי ומתעוררת בחדר לא מוכר, אני לא בבית ספר, בזה אני בטוחה. היד שלי מחוברת לאינפוזיה שבעזרתה מזריקים לי אוכל, והכאבים של האינפוזיה הארורה נוראיים, זה גורם לי לצמרמורת כואבת ולא נעימה בכל הגוף ואני רק מחכה שזה יגמר. אך למזלי, היד של החתכים עדיין חבושה, ואני מסיקה מזה שלא ראו את החתכים.
הדלת נפתחת, ואני רואה את טום נכנס באדישות מוחלטת לחדר, שכנראה שלו.
״קחי״ הוא אומר ומושיט לי את הפלאפון שלו, ״הלו?״ אני שואלת, ״סול! איך את מרגישה? אני רק מחליף בגדים ואני מיד בא״ אומר ראיין בלחץ. מתוך הפלאפון.
״לא ראיין אין צורך, אני מרגישה בסדר ואני תוך שעה בערך אגיע לבית״ אני אומרת. ״אבל טום אמר..״ ״אני בסדר ראיין״ אני אומרת. ״תוך שעה את בבית״
אומר ראיין ונאנח, ואני מנתקת את השיחה ומחזירה את הפלאפון לטום.
״תתארגני ואני אלווה אותך לבית״ אומר טום בקרירות ויוצא מהחדר, אין לי מושג למה הוא מתנהג אלי ככה אך אני מנסה לא לחשוב על זה.
אמא של טום נכנסת מיד אחריו, ומוציאה את האינפוזיה, היא מבצעת בי כמה בדיקות נוספות, ומוציאה את המחט שהחדירה לוריד שלי, ואני נאנקת מכאבים.
״קחי, שימי את זה עד שהדם יפסיק״ אומרת אמא של טום ומושיטה לי תחבושת קטנה. אני לוקחת אותה ומניחה אותה על עורי.
״אל תדאגי, טום ירגע״ היא אומרת בנחמדות כשרואה שאני בוהה בדלת.
״סול, אני יודעת שאני לא יכולה כל כך להטיף לך, אבל בבקשה ממך, את ילדה יפה אל תרעיבי את עצמך״ אומרת אמא של טום ומלטפת את שיערי, אני מהנהנת, היא שולחת לי חיוך אחרון ויוצאת.
טום נכנס לחדר ואני מיד קמה מן המיטה ולוקחת את התיק שלי.
״זה בסדר, אני אלך לבית לבד״ אני אומרת ויוצאת מהחדר.
״לא את לא״ אומר טום שממש לא מתכוון לעזוב אותי, אני מחליטה לעזוב את זה כרגע עד שאני אגיע לבית, אני יורדת במדרגות וטום יורד אחריי, אני יוצאת מהבית וטום הולך ליידי.
״סול, למה יש לך תחבושת ביד?״ שואל טום כשאנחנו הולכים לבייתי ואני נבהלת מהשאלה שלו, ואני מבינה שהוא ראה את התחבושת.
״זה כלום, קיבלתי מכה״ אני אומרת וממהרת יותר לכיוון הבית שלי, כך שאני עוקפת את טום בהרבה.
טום רץ אלי ועוצר אותי.
״תראי לי״ הוא אומר.
אין סיכוי שאני מראה לו את זה.
״טום זה כלום!״ אני כמעט וצועקת מהלחץ.
״תראי לי את זה!״ צועק טום בזמן שמחזיק בידי ומנסה להוריד את התחבושת בכוח.
״טום תעזוב אותי״ אני צועקת ומנסה להשתחרר ממנו כשהתחבושת כבר חצי פתוחה. ״לא!״ צועק טום וממשיך להוריד לי את התחבושת בכוח עד שלבסוף הוא מצליח.
התחבושת פשוט נופלת על הרצפה, טום מביט בכל החתכים בשוק ומשתתק ואני מתנשמת בחרדה, לא מאמינה שזה קורה לי, לא מאמינה שכרגע ילד שמכיר אותי בקושי יומיים גילה את הסוד הכי גדול שלי.
YOU ARE READING
My secret
Romanceהחתכים על הידיים שלי מסגירים את מי שאני, סימני המכות על גופי מסגירים את מה שאני עוברת בכל יום, והחיוך שאני מחייכת כל יום לא מסגיר כלום, הוא פשוט לא אמיתי. סול- ילדה בת 16 וחצי עם נטיות אובדניות שחווה בריונות בכל יום בחיה. היא גרה עם אחיה ואביה, ולומ...
