בבוקר שאחרי, לורן התעורר וטובי לא היה במיטה לידו.
הוא שפשף את העיניים שלו בבלבול והרגיש את הצד הריק של המיטה לידו ונעשה מבולבל, מתיישב על המיטה ומביט לצידו השמאלי רק כדי לגלות שהמיטה ריקה..
זה מעולם לא קרה לפני, בדרך כלל טובי היה שוכב ליד לורן עד שלורן היה מתעורר, ולורן הבין שמשהו לגמרי לא בסדר, יוצא מהחדר שלו ושוטף פנים במקלחת ליד לפני שהוא מתקדם לסלון הקטן שלו ורואה את טובי קשור לכיסא כשאיאן יושב בכורסת היחיד שמולו ומדמם מחתיכות העץ שתקועות מעל לבירכיו ומהפצע הפתוח שבמצחו.
לורן ממהר להתיישר, עכשיו מרגיש לגמרי ער..... וכועס.
"טוב שהתעוררת, יקירי.. עמדתי לבדוק שאתה בסדר.." איאן מדבר כשגבו עדיין לקורפס, משחק באולר בידו ובוהה בבחור המעולף שמולו במבט קר.
"צא" לורן ניגש אל המטבח ושותה כוס מים, יודע שאם הוא יתנהג בדרמתיות זה סתם יצית את הרצון של איאן לפגוע בטובי יותר.
אז הוא התנהג בקור הרוח הכי משכנע שלו.
"אתה לא במצב של להגיד לי מה לעשות.." איאן מחזיר בקול רגוע ונמוך.
"אני מניח שאתה מאוד כועס לראות אותי מצליח בלי האחיזה שלך על הגרון שלי.. גם אם זה מהיד לפה, זה עדיין בלעדיך.." קורפס יודע שזה עלול לגרור לעימות, אבל הוא רוצה בדיוק את זה. הפעם...
הפעם הוא הולך לעשות הכול כדי לנתק את הראש של הנבלה הזאת מהגוף שלו.
נגמרו הימים בהם הוא ניסה להבהיר לו את הגבולות שלו.. כי איאן לא מכבד אותם.
"אתה חי כמו חצי בן אדם, איזה מין הצלחה זאת?" איאן יורק בגיחוך ללורן, מביט בו בלעג.
"בלעדיך זה בלעדיך, כל השאר לא משנה לי" קורפס זורע מלח על הפצעים של איאן עוד.
"למה? למה אתה בוחר בחורים שאין להם שום דבר במקום אותי? מה אני צריך לעשות כדי שתסלח לי?" אין מתעצבן לשביעות רצונו של לירן, שמגלגל עיניים ומתיישב על אחד מהכיסאונות בשולחן האוכל שלו בנונשלנטיות כשהשולחן משמאלו ופניו לאיאן.
"תמות" לורן אומר בפשטות, לוגם מכוס המים שלו ובו זמנית מביט באיאן מהדק את לסתו לפני שהוא מתקדם אליו ומתיישב על ברכיו מול קורפס, מרגיש את העיניים היפות האלה בוחנות כל תנועה שלו.
איאן נאנח,
הוא מרגיש גל של בכי ונותן לו לצאת, מתייפח בזמן שידיו עולות ונחות על הברכיים של לורן.
"בסדר" איאן מרים פרצוף מלא דמעות לקורפס המופתע.
"אם אני לא יכול לחיות בשבילך, אני אמות בשבילך.
רק תבטיח לי שלושה דברים" איאן מדבר בקול מובס, ידיו נופלות לצידי גופו ולורן משכל רגליים ומשלב ידיים.
"בוא נשמע" לורן אומר באדישות.
"תן לי זמן לכתוב לקרובים אלי הסבר כדי שלא יטרידו אותך" איאן מבקש ביאוש
"כשאני מת... אל תנטור לי טינה, תתן לי לקחת איתי את זה איתי לקבר" איאן לוחש
"והדבר האחרון..." איאן פוגש במבט של קורפס.
"אני רוצה שלפחות לפני שאתה הורג אותי...רק בפעם הזאת תיתן לי לנשק אותך ותנשק אותי חזרה.."איאן מבקש באפיסת כוחות ולורן מהרהר.
" אני מניח שזאת עסקה די משתלמת.." הוא מחייך חיוך כמעט בלתי ניתן לזיהוי, מרוצה מהכניעה של הבחור העלוב שמולו.