פרולוג חלק א'

1.7K 123 15
                                    

אני יודעת.. כולכם סקרנים לגבי הסיפור של קורפס.. נכון?

אז בואו נתחיל מההתחלה.
לא מקורפס, אלה אפילו לפני. הסיפור הזה הוא קצת.. מורכב.

בואו נתחיל מסשה בייקר, הכוכבת של תיכון פורב ובחבר שלה, אילן רקטור והחבר הכי טוב שלה, לורן ריידר.
סשה ואילן היו כוכבים בבית הספר היוקרתי ביותר של העיר קולום, הם היו שניהם מתוקים שהיו להם כל הנתונים הנכונים בשביל להיות נערצים.
חכמים, גבוהים,יפי תואר וטובי לב.. היי-סקול סוויטהרטס של ממש.

בימים האלה, פורב היה מעורבב עם ערפדים ובני אנוש.
אילן ולורן היו אנושיים בזמן שסשה הייתה ערפד. ובזמן שאילן נהנה מהערצה של כל יצור סביבו, לורן היה אנדרדוג ואהב את זה ככה.

לורן גם חשוב לסיפור.
כי לורן היה מקרר בלי שסשה ואילן- החברים המגוננים שלו- ידעו.

מקרר הוא אדם שבאישור ממשלתי סומן כמישהו שחוקי לערפדים לשתות ממנו דם.
התפקיד הזה היה קשה וברוטאלי, אבל לא הייתה לנבחרים ברירה חוץ מלהתמודד.

לורן היה ילד רכרוכי. הוא בכה בכול פעם שערפדים אפילו התקרבו אליו, אבל לא עירב אף אחד בעניין.
אמא שלו הייתה רוב הלילות מחוץ לבית מאחר והייתה בחורת ליווי.
היא לא הייתה מנקה את הבית או קונה אוכל או שואלת את לורן שאלות.. הם היו כמו זרים. לורן היה עושה את הקניות מאז גיל 11, הוא היה שומר על נקיון ושומר ממנה מרחק.
היא לא אהבה אותו.. והוא מעולם לא הבין מה זאת אומרת "אמא".
אבא שלו הייתה בעיה אחרת.
הוא היה שתוי ואלים וסבל מהפרעה דו קוטבית שגרמה לו להיות באפיסודים של דיכאון למשך שבועות ואז אחר כך לגלי זעם בלתי צפויים.
לורן בדרך כלל ישן מחוץ לבית, על ספסל או  במדרגות שביציאת החירום בבניין.
הוא התמודד עם הרבה, אבל לא דיבר על הקושי שלו כי ידע שאין מי שיעזור לו בשלב הזה.. אז הוא התמודד.
"פריג'י" הקול הזה היה מפחיד תמיד.. איאן דובאל היה  יב'ניק בלי שום חוק או סדר.
הוא היה בחור גדול,גבוה, חזק, עשיר ומפונק שאהב לשלוף את הניבים שלו בכל הזדמנות שראה את לורן.
ולורן היה קטן מאיאן. הוא היה ממוצא דרום אפריקאי והתברך בעיניים ירוקות גדולות,  שהיו הסמל המסחרי שלו. היו לו קצת שרירים, מבנה גוף טוב.. אבל הוא לא טיפח את עצמו והעדיף לשמור את הכוח שלו להשרדות.

"תמיד מריח כל כך טוב.."איאן תפס את לורן בשיער, מושך אותו לאחת הכיתות באדישות בזמן שלורן מתחנן שיעזוב את שיערו.
הוא סגר מאחוריו את הדלת בקושי, יודע שהחברים המגודלים שלו ישמרו לו על הדלת בזמן שהוא להחזיק בילד המסכן מהשיערות.
" אתה יודע מה לעשות" איאן שחרר את השיער של הילדון בין הכמעט 15 שמולו, מחכה שיסובב לו את הגב בשביל למתוח את צווארו בגסות ואז לנשוך אותו.

הדם של הבחור הזה היה הסם של איאן... אבל אף אחד לא ידע את זה.. אנשים התרגלו שאיאן שם חלשים ממנו כמטרות, אז הם לא התפלאו.

אבל איאן ידע שמה שהוא בבחור הזה היה מוזר.
הדם שלו גרם לעיניים שלו להתגלגל אחורה כאילו הוא חווה אורגמה.
מה שהוא היה יותר מידי טוב.. והוא מצא את עצמו כמו מכור לסמים, מחפש אותו בכול יום כדי לקבל מנה.
זה לקח שלושים שניות בערך, אבל כאב הניבים בבשר של לורן הקשה עליו.  העור שלו היה מחורר מהניבים של איאן, והעובדה שהוא חזר ופתח פצעים שהיו אמורים להירפא הייתה מכאיבה אפילו יותר.

לורן ידע שהיום הזה הולך להיות מחורבן.
התקופה האחרונה הייתה גהנום בשבילו בגללו.

איאן משך את עצמו אחורה בחיוך, מלקק את שפתיו מדם שזלג ומרגיש טוב יותר, מביט בלורן לוקח את תיקו, מניח אותו על השולחן לצידו ומוריד את חולצתו כדי לחשוף את כתפו, חובש אותה במצלמה של הפלאפון שלו בפרצוף עייף.
" אני אוהב את הסימנים של הניבים שלי עליך. ככה יודעים שאתה המקרר שלי" איאן אומר בחיוך שוויצרי, מביט בלורן מסתובב ומרים את התיק שלו על גבו, מתכווץ מהכאב בכתפו.
לרגע, איאן כמעט שלח יד לעזור.. אבל ויתר על מחווה של טוב לב וחזר לשלב ידיים, בוחן את  הבחור שעבר אותו בלי מילה נוספת.
"היי" איאן צפה בבחור קופא ומסתובב במבט מפוחד שעלה לו על העצבים.
"קח את זה, זה טוב לדם שלך" איאן הניח כוס טרמית של תה ירוק על השולחן, עוקף את  לורן ונוקש על הדלת שנפתחת מיד, נעלם.

___________

החלטתי בהחלטה אימפולסיבית להעלות את החלק הראשון של הפרולוג...
תהנו וספרו לי מחשבות🤔

⚔️The Dark Prince⚔️Where stories live. Discover now