קורפס היה באמת מיואש עכשיו.
הוא היה לאיאן כמו ספר פתוח.
לא הייתה לו פינה משל עצמו וזה השאיר אותו רק עם האפשרות להשלים עם המצב.
אבל הוא לא יכל. הוא לא רצה.
"תאכל.. קדימה לורן" איאן הביט בלורן בוהה בחלונות הגדולים שבחדרו וליבו נקמץ.
לעזאזל איתו.
"לורן" איאן הרים את קולו אבל לורן נשאר ללא תזוזה.
"אני רוצה למות" קורפס הרגיש שהחיים שלו הסתיימו עכשיו.
הוא לא היה מעוניין באיאן בשום צורה.
"היי.." איאן התיישב לידו במיטה וליטף את רגלו.
"אל תחשוב מחשבות כאלה.." הוא ביקש ברכות,
לורן הזעיף פנים.
"זאת הפעם השנייה שאני מזהיר אותך. צא לי מהראש" קורפס מהדק אל לסתו בכעס.
"המצב הזה זמני.. לורן.
זה רק עד שתחליט לקבל אותי.. אני אמרתי לך שברגע שתיתן לי את עצמך.. אני אתן לך את העולם בתמורה.." איאן מדבר ברוגע וקורפס לא מוצא סיבה לענות.
הוא בחיים לא ייתן לו את עצמו. יצור גועלי.
"לורן.. אני מזהיר אותך.." הקול של איאן היה מזהיר וכועס ולורן נאנח, חושב שוב על ימי התיכון שלו בלי לשים לב, נזכר בהצלפות של איאן בצינוק ואז נזכר באבא שלו..
הוא היה מכה אותו עם חגורות, בצדדים עם האבזמים.
הוא היה מכבה עליו סיגר...
לורן קופא,
מרים מבט אל איאן ששולח לו מבט כאוב.
"אני מצטער.." הוא לוחש בעיניים רכות ולורן משפיל מבט.
"צא לי מהראש כבר" הפעם לורן מיואש.
הוא שוקע במיטה ונותן לאיאן את גבו.
"אם רק הייתי יודע שזה אתה.. לא הייתי.." איאן מנסה לדבר, אבל קורפס קוטע אותו
"אם זה לא הייתי אני זה היה יכול להיות מישהו שלא היה יכול לסבול את זה.
וגם אז, עדין היית בריון נבזי ואכזרי.
זה לא משנה אותך" לורן ממלמל בטון כאוב.
"לורן..אהוב.." איאן מתיישב קרוב יותר ללורן ומחליט לשכב לידו ולחבק אותו.
"אל תהיה כל כך שלילי.. יש עולם שלם שמחכה שתכבוש אותו ביחד איתי.. אל תהיה כל כך עצוב.." איאן נאנח, מלטף את לחיו של לורן באצבעותיו.
"מחר אני אקח אותך לטיול, תסתפר איתי.. נטייל קצת.. אני יודע שקשה לך להיות סגור, אני מבין.." איאן מנשק את ראשו של לורן ולורן עוצם עיניים בגועל.
"אני מעדיף למות מאשר להמשיך לחיות איתך. אני באמת אעדיף שתחזיר אותי לצינוק" לורן ממלמל בתסכול, הנשמה שלו כואבת, המוח שלו מוצף בזיכרונות אכזריים והאדם הכי שנוא עליו ביקום שוכב לידו ומתנהג אליו כמו בובת ברבי שמפרקים ומרכיבים כמה פעמים שירצה.
לורן אומלל.
הוא לא רוצה להיות קרוב לזבל הזה. הוא לא רוצה להתחתן איתו. הוא לא רוצה לנשום איתו את אותו האוויר.
"ככה אתה מתאכזר אליי חזרה?" איאן מניח את סנטרו על כתפו של לורן הנגעל.
"היית צריך לצאת לי מהראש בפעם הראשונה שביקשתי" לורן מסנן באומללות.