קורפס לא תקשר, הוא היה אזוק למיטה שלו בחדר המפואר ומשך באזיקים כמו חיית פרא נואשת ועייפה, מנסה שוב ושוב למרות שהוא יודע שלא הייתה תקווה.
"במקום לקחת אותך לדייט, הבאתי אותו אליך" איאן נכנס עם מגש אוכל וכמה דברים ביד לפני שהוא סגר את דלת החדר של לורן ונעל.
לורן המשיך למשוך את האזיקים, לא נותן לאיאן תשומת לב, מדוכא. אז איאן התקרב אליו ותפס את ידיו, פוגש בעיניים הירוקות והמיואשות.
"אתה במקום שבו אין לך כבר מה להפסיד, לאב.. במקום לכעוס ולהיות עצוב, פשוט תשתף איתי פעולה ואני בתמורה אעשה בשבילך הכול.." איאן מביט בקורפס נאנח, מתיישב על המיטה בלת ברירה.
"אין שום דבר שתוכל לעשות בשבילי" קורפס אומר בקור, פניו זעופות וגופו רפוי בייאוש.
"תמיד יש משהו" איאן קובע ולורן מגלגל את עיניו.
"ערפדים בנויים כמו בני אדם באופן הזה.. אפשר לקנות אותם ולשכנע אותם דרך דברים שהם רוצים ואוהבים..
אז תגיד לי, מה אתה רוצה?" איאן הביט בקורפס בחיוך וקורפס שלח לו מבט מלא שנאה בחזרה.
הוא הרגיש משועבד לו כמו אז, בימים של התיכון שלו, כשהוא היה ציפור קטנה ועדינה שהייתה מתפרקת מכל מבט קטן שהיה מופנה אליה.
"אני לא נותן לך את העצמאות שאתה רוצה חזרה. כבר ברחת פעם אחת" איאן מרצין, ופרצופו מאפיל בחוסר שביעות רצון.
"צא לי מהמחשבות. תשאיר ליאת הראש שלי לעצמי לפחות. זה המעט שמגיע לי" לורן עצבני, הוא אובד עצות ומבין שכל מה שאיאן עושה עכשיו זה חלק ממניפולציה שאם הוא לא ימצא דרך החוצה ממנה היא תעבוד.
הוא מבודד אותו, מרחיק אותו אפילו מהסגן שלו לשעבר שעבר איתו לפה, הוא מנסה לאלף אותו לפי הכללים שהוא קובע , הוא רוצה שקורפס יתרגל לנוכחות שלו עד שהוא יתרגל ויוכל לסבול אותו.
הוא מנסה לכפות על קורפס את הנורמליזציה שלו.
וקורפס לא מוכן לזה.
"נסיך האופל שלי בחיים לא מאכזב" איאן מחייך וקורפס נושף בחוסר סבלנות.
"אבל יצור גועלי כמוך תמיד עושה את זה" קורפס עוקץ, גורם לאיאן לסובב אליו מבט מזועזע ופגוע, מקמט את מצחו.
"שמור על הפה והמחשבות שלך, לורן" איאן מזהיר ולורן פוגש במבטו.
"או שמה? אתה עדין חושב שאני הילדון הקטן בתיכון שיכלת לחבוט בו ולשחק איתו כמו צעצוע?" לורן מסנן מבין שיניו, ממשיך לתת לאיאן מבט מלוכלך.
"אני לא נהנה להעניש אותך ולהכאיב לך.."איאן מתחיל לדבר בטון הכי סבלני שלו.
"בולשיט" קוטע קורפס.
"לורן, אני לא רוצה לראות אותך סובל. אבל אתה לא האדם הכי קל לפיענוח עכשיו, ואם אני לא אעניש אותך באיזושהי צורה אתה תרשה לעצמך לנסות שוב ושוב עד שתצליח.." איאן מביט בלורן במבט כנה ולורן נעשה רק יותר כועס.
"מה גורם לך לחשוב שאני לא אנסה שוב?" הוא רוטן.
"בדיוק בשביל זה סימנתי אותך " איאן שולח חיוך מנצח שגורם לקורפס לרצות לשבור לו את המפרקת שוב והפעם זה לא יהיה זמני.
"יכולת להרוג אותי אז, קורפס, אבל לא עשית את זה.
ואני מנחש שזה פשוט בגלל שאתה אוהב את המשחק הקטן שלנו של החתול והעכבר..
העניין הוא שנמאס לי לרדוף אחריך, אני רוצה אותך לעצמי עכשיו" איאן נשמע נחרץ, נועל את מבטו במבט הקודר של לורן.