במהלך היומיים שלאחר מכן, איאן ישב וחשב על הכול, מחליט להכיר בעובדה שלורן פשוט הצליח לפתוח את הלב הקפוא והרקוב שלו.
בהתחלה הוא חשב שהסימון שלהם גרם לו להרגיש דברים, ולא נתן לזה חשיבות.. אבל ככול שהזמן עבר..
מילים התחילו לכאוב, כל תזוזה הייתה חשובה, כל מבט היה ממיס, כל מילה הייתה כמו אוצר בשבילו..
ואיאן נשבר.
הוא הודה שהוא אוהב אותו בליבו.
הוא לא הבין את זה אפילו כשאמר את זה..
הוא חשב שהסימון שלהם יירגע כשלורן יהיה קרוב אליו..
אבל ככול שהוא ראה אותו יותר, הוא הרגיש שהוא צריך אותו יותר.. ככל שהוא הכאיב לו.. כאב לו..
אבל הוא לא רצה לוותר על העמדה שלו.
הוא לא רצה להפסיד לקורפס. הוא גם ככה היה נראה חלש עכשיו.. הוא לא רצה לוותר על הכול בשבילו.
איאן היה צריך מה שהוא אחר.. טקטיקה אחרת..
הוא היה צריך לגלות נקודת תורפה של לורן ולהשחיז אותה כמה שיכל.
טובה או רעה.. הוא ידע שלבבות ופרחים לא יהיו הדרך שלו אליו בשלב הזה..
ועלתה לו דרך אחת כהתחלה.
"אדון דובאל.." הרופא של משפחת דובאל יצא מהצינוק ונראה מודאג.
איאן הרים גבה בשאלה.
"אם לא תוציא את הדברים האלה ממנו בזמן הקרוב הכול יתחיל להיזדהם מהכישוף והוא ימות.
אני ממליץ להוציא את הכול ממנו, לתת לו לאכול ולנוח ולעטוף אותו בכמה שמיכות.
זה יעזור למחזור הדם שלו לרפא את הפצעים מהר יותר" הרופא נתן לאיאן הוראות ואיאן הנהן.
"תודה, דוקטור, ג'וני מחכה לך עם הכסף בחוץ" איאן לוחץ עם הרופא הג'ינג'י והנמוך יד ונותן לו ללכת.
הוא מחליט ללכת ולטפל בו לבד.
הוא צריך זמן איתו לבד.
בעיקר כי הוא נמנע ממנו כל עוד הוא יכול.
זה מכאיב לאיאן. המחשבה על זה רק גורמת לבטן שלו להתכווץ בכאב.
הוא הולך למטבח ומביא את השקיות הכי טובות שיש לו, מביא עשרה מהן איתו לפני שהוא מתרוצץ והולך להביא כמה שיקויים ושמיכות מהחדר שלו, ממהר לרדת לצינוק ופותח את הדלת של החדר החנוק של לורן.
"שאף אחד לא יכנס ויפריע" הוא אומר לשומר שלו באגביות, סוגר אחריו את הדלת ומניח את השקיות בכיסא שקרוב לכניסה של החדר,
מתקרב ומביט בלורן מעולף, מרגיש את ליבו מתכווץ בכאב.
הוא נותן לפרצוף שלו להפוך לעצוב, מלטף את פניו ומרגיש את הרצון לחבק אותו ולטפל בו כמו תינוק..
זה חדש לו.. אפילו עם אחותו הוא לא מרגיש ומתנהג ככה..
הוא מעולם לא הרגיש אהבה בצורה הזאת...
הוא נאנח, מוציא את היתדות והסכינים שתקועים בבשר של קורפס ונערמו בשבוע האחרון.
הוא לוקח את השיקויים שהביא איתו ושופך אותם לקערה, מערבב עד שהם הופכים ביחד לנוזל לבן וצחור ואז משחרר את האזיקים של קורפס מהתקרה, מעביר אותו למיטה ואוזק אותו אליה לפני שהוא מטהר ומטפל בפצעים בתשומת לב, צופה בעור שלו מגיב באופן חיובי לטיפול.
אחר כך הוא לוקח את השמיכות ומתחיל לכסות אותו בהן, מגלגל אותו בתוך שלוש שמיכות דקות ופוך, מחייך ברכות כשהוא מבין עד כמה לורן נראה כמו תינוק כשהוא שוכב ככה ברוגע.. נראה חסר דאגות..
הוא הולך ולוקח את שקיות הדם ואוחז בהן, חוזר מיד למיטה של לורן ומתיישב עליה, מרים את פלג גופו העליון אליו וקורע את השקית מעט מהפינה, מכניס אותה לפה של לורן וצופה בו שותה אותן אחת אחרי השנייה.. כמעט את כולן... נשארות שלוש שקיות לא נגועות שאיאן אומר לשומר להיכנס ולהחזיר למקרר, מחזיק את לורן בידיים ומביט בו בעיניים רכות.