כשקורפס התעורר, היה לו נוח הפעם. אבל הוא עדין היה חלש,.
ועל השידה ליד ראשו הייתה מעטפה עם חוזה שהוא לא ראה לפני כן, פותח אותו בידיים רפויות ומסורבלות ומגלה על תנאים שגוארו לא עדכן אותו לגביהם.
היה כתוב שם על רקימת מערכת יחסים עם איאן, עם קבלת מתנות ממנו ועל אקלוסיביות של היחסים שלהם.
זה עצבן את קורפס.
הוא זרק את הניירת לרצפה ושקע במיטה , רוצה לפרוץ בבכי.
הוא לא היה כל כך חסר אונים שנים.
הגוף שלו היה חלש ולא הגיב לחצי מהתזוזות שלו כמו שצריך.. הוא היה חלש ולא מפוקס ועל כל אלה.. עכשיו הוא היה גם צעצוע נוסף על השידה של איאן.
זה עצבן אותו. הבחור הזה היה כל כך בלתי נסבל. הוא תמיד קיבל את מה שהוא רוצה בדרכים מלוכלכות שכאלה.
אבל קורפס לא הולך להיכנע.
הוא מתיישב עכשיו על המיטה, מביט סביב על החדר השונה מאוד מהקודם שאליו התעורר.
חלונות גדולים האירו את החדר באור טבעי, החדר היה גדול, יוקרתי, מעוצב בקלאסה בצבעים חומים ובלבן... הכל היה נראה כל כך... יוקרתי.. כל כך מתאים לאיאן ולמשפחה שלו..
וכשאיאן נכנס לחדר, הוא מקבל דה זה וו, מביט בו מתיישב מולו בכיסא העור היקר והמכוער שלו.
"למה אני עדין מרגיש ככה?" קורפס מביט באיאן בעיניים בוחנות.
"אני מזריק לך בקבוקון כל 12 שעות" איאן מרים את הניירת שקורפס זרק, מביט בהסכם ומניח אותו על השידה.
"אתה עד כדי כך מפחד ממני שאתה מזריק לי דברים כדי להחליש אותי?" קורפס מתחכם, מביט באיאן בשנאה.
"אני לא מפחד ממך, לאב. אני פשוט לא רוצה שתפגע בעצמך סתם או שתברח.
בכל מקרה, המנה האחרונה שנתתי לך עומדת לפוג, מאחר ואתה אזוק למיטה באזיקים שההילר שלי כישף.. אני לא אצטרך לסמם אותך שוב.. ממילא לא אהבתי את הרעיון הזה.." איאן מביט בקורפס מביט בו בספקנות.
"ממילא לא אהבת, אבל עדין היית מוכן עם מזרק בכיס?" קורפס מרים גבה חצופה ואיאן מחייך.
"איך אני יכול לא להיות מוכן כשהארוס שלי כל כך פראי?" איאן צופה בפנים של קורפס נופלות.
זה מעצבן אותו.
"אני אשחרר אותך לבינתיים רק כדי שלידיים שלך יהיו הפסקה מהאזיקים" איאן משחרר את קורפס מהמיטה בהיסוס שהוא לא מביע על פניו..
"אולי גוארו חתם לך על כמה דפים בשמי, אבל אני לא הולך להתנהג על פי ההסכמים שלך, הם גם ככה לא נוגעים אליי" קורפס הרגיש כאילו הוא חולה. הייתה לו בחילה רק מלהסתכל על הבחור הזה.
כן, היה לו פרצוף יפה ומפוסל, והוא היה בנוי טוב- אבל כל זה היה רק מעטפת חלקלקה ויפה לאישיות גועלית.
"אם לא תקשיב לי זה יעלה לך בכל הכסף שצברת כל השנים האלה. אני אחרים לך אותו. אני אעניש אותך ולא יהיה לי אכפת גם אם זה יעלה בראש של מייקל" איאן צופה בפנים של קורפס נשארות אדישות.. לבסוף הוא מבריח גיחוך חסר כל הומור ומפנה לרגע את מבטו בגועל.
"מייקל? אתה חושב שמייקל זה מה שישבור אותי? זה הכי טוב שלך דובאל?" קורפס מביט באיאן בלעג, ואיאן מוצא את זה מעצבן כשקורפס נמנע מלקרוא לו בשמו.
"אם זה לא היה מפריע לך, לא היית שואל.. לא.. קורפס?" הטון של איאן קודר ואירוני וקורפס מביט בו בעיניים חודרות, נושם עמוק.
"תעשה מה שתרצה, זה לא ישנה את דעתי" קורפס ממלמל בעצבנות.
"חשבתי שתגיד את זה" איאן מוציא עט מכיסו הפנימי בחליפתו ומשחק בו לכמה רגעים, תוהה אם זה מוקדם מידי בזמן שקורפס מחזיר לו מבט מלא שנאה.
לבסוף, הוא מחליט שככה הוא רוצה שדברים ילכו ומוציא את הפלאפון שלו מכיס מכנסיו, מתקשר ליד ימינו ופוקד עליו להכניס את ההפתעה.
קורפס לא מצפה להרבה,
אבל כששומר הראש של איאן נכנס עם אמא שלו קשורה על כיסא גלגלים מולו הוא נהיה מבולבל.
-----
יצא הסיפור החדש,
מצרפת לכן את הכריכה, טוסו לקרוא!