קורפס מתעורר בחדר לא מוכר, שאפשר לקרוא לו צינוק בלי להישמע דרמטי.
זה חדר גבוה, עם חלון מחוץ ליכולת ההגעה של קורפס, קירות אפורים ומדכאים ומיטה בלבד.
אבל קורפס לא מתעורר במיטה, הוא מתעורר לידה, ידיו כבולות למעלה בשלשלאות ברזל , גופו עדיין רפוי ורגליו מרוחות מאחוריו ברפיה.
קורפס מנסה לקום.. אבל לא מצליח..
הוא חלש מידי והשרירים שלו כואבים.. במיוחד בידיים.
מהחלון בחדרו נראה שחשוך, כנראה שעות ערב או לילה מקדמות..
ואז הדלת נפתחת וקורפס רואה את איאן, הוא מגלגל עיניים וראשו נוחת בעייפות.
"התעוררת" איאן ניגש אליו ומניח יד על לחיו, מרים את פניו ומביט בו בחיוך.
"הבחורון הקשוח שלי נראה כועס.." איאן מלטף את פניו של לורן באגודליו לרגע, מביט בעיניים הכעוסות של קורפס בעיניים חמות.
לאחר מכן, הוא משחרר את ידיו מהשלשלאות ותופס את קורפס לפני שהוא נופל.
"מה הזרקת לי? חתיכת חרא" קורפס עצבני, הדיבור שלו מעט עצל ומבולבל אבל הכעס שלו לגמרי צלול.
"אל תהיה כל כך מצוברח, לאב, הזרקתי לך רק קצת טברה. זה צמח שמחליש אותנו קצת.. " איאן מרים את קורפס בין ידיו, מוציא אותו מהחדר למסדרון שקורפס רואה מטושטש.
הוא מסתכל סביבו ומנסה להבין איפה הוא נמצא, אבל לא מצליח לזהות אפילו את הפנים של איאן בשלב מסוים ומתעלף.
איאן מחייך, מרים את לורן לחדר משלו ומניח אותו במיטה.
הוא אוזק את ידיו ומכסה אותו בשמחה, מביט סביב לפני שהוא מתיישב בכיסא העור הכבד שלו שביקש שיכניסו מבעוד מועד ונותן לעיניו לבחון את הבחור המעולף.
הוא מניח יד על ראשו של נסיך האופל הישן שלו, שנראה כל כך רגוע ביחס לפנים שלו בערות שלו, מלטף את ראשו בעדינות לזמן ארוך, צופה בו בשקט.
איאן לא נהנה לעשות את זה ככה. אבל לורן לא משאיר לו ברירה.
מסתבר, שהוא היה אמור להיפגש עם מייקל לארוחת ערב, אבל לא רצה לשתף את איאן.
זה עצבן את איאן, אבל לא כמו מה שאמר תחילה.
הוא גם הבין שמייקל הוא נקודה רגישה של לורן שלורן מנסה להגן עליה.
זה נראה לו לא טוב. זה עצבן אותו מאוד.
הוא חשב שזה מוזר והייצר הקנאי שלו זעק לו לסמן את לורן כשלו..
איאן לא אהב את הקרבה של לורן לגוארו, למייקל או לשאר הפקודים שלו.
הוא ידע שיש לו חיילים מתחתיו שאוהבים אותו עד כדי סגידה ומאוהבים בו.
נכון, לורן היה אדיש לזה.. אבל לורן אדיש גם לאיאן.. וההיכרות שלהם גורמת לאיאן להיות האדם בעל הכי הרבה חיסרונות. איאן היה הרבה מאחור. ואם הוא רצה למנוע מלורן להניח את עיניו על עוד גרסה של קופס, הוא היה חייב לקחת אותו לעצמו.
הוא מעולם לא ראה את לורן כאובייקט או בובה, או פרס.
אבל זה היה לו מעצבן ומטריד מידי להסתכל עליו באינטרקציות עם אנשים אחרים.. הוא ידע שלורן לא יסתכל עליו בסלחנות. הוא ידע שיהיה לו מאוד קשה להיכנס לו ללב.
אבל הוא גם היה בטוח שהוא יכול לגרום לו לרצות להישאר איתו.
לורן הוא האיש שלו. הבחור שלו.
הוא זה שיחיה איתו את הנצח מהיום והלאה.
לורן הוא פרח עדין, גם אם הוא חשב שעכשיו הוא קוצני.
-----------
בדף העדכונים תעלה עכשיו חשיפת התקציר של הסיפור החדש + עדכון של יום יציאת הסיפור לאור הווטפאד..תבואו לקרוא, להתעניין ולהתעדכן!
ואם לא עקבתן/ עקבתם אחריי עדיין, אני אשמח אם תעקבו!