"יונגי! יונגי! יונגי! היום אתה בא אלי נכון?" שאלתי את יונגי במסדרון של הבית ספר אבל הוא היה נראה במצב רוח רע.
"כן מה שתגיד.." יונגי נאנח והמשיך ללכת.
"היי הכל בסדר...?" שאלתי "עשיתי משהו רע...?" המשכתי ללכת אחריו.
"כן ולא" יונגי אמר בחוסר סבלנות ונכנס לכיתה שלו, הלכתי לכיתה שלי והתחלתי להרגיש טיפה רע.. האמת שאני רוצה היום לשאול את יונגי אם הוא רוצה לצאת איתי לדייט. היו לנו המון רגעים קטנים שגרמו לי ממש להרגיש שיכול להיות בינינו משהו... יש לי קראש עצום עליו, כל פעם שאני רואה אותו או אפילו חושב עליו הפעימות לב שלי ניהיות כל כך חזקות שאני יכול לשמוע אותם. אני מרגיש את הפרפרים בבטן, האוזניים שלי הופכות אדמדמות וחמות, יש לי חיוך מטופש כזה והידיים שלי קצת מתחילות להזיע..
כשאני רואה אותו אני כל כך מתרגש שאני מסוגל להתחיל לבכות על המקום.
ואני שמח כי יש לי תחושה שהוא מרגיש אותו דבר..החיבוק שלנו אתמול הרגיש ממש מיוחד זה שיפר לי את המצב בשניה.
אני רציתי עוד..
אז אחרי בית ספר הייתי עסוק בלסדר את החדר שלי שהוא יראה הכי יפה ומסודר כשיונגי יגיע. פתחתי כבר את החומר בקלסר ואת העבודה במחשב. אני יודע שהוא אוהב קולה אז מלאתי כמה פחיות במיני פריג׳ שיש לי בחדר.
וגם גלידה חדשה שעוד לא פתחתי אותה, אמרתי לשף להכין לנו את הסושי הכי טעים שיש ואת הנודלס הכי טוב שיש.
אני רוצה שהכל יהיה מושלם.
אחרי שעתיים של סידורים שמעתי צילצול בדלת בדרך כלל אחת מהעוזרות פותחות את הדלת אבל אני התעקשתי לעשות את זה בעצמי.
פתחתי את הדלת ליונגי וחייכתי אליו חיוך ענק, יונגי חייך אלי בחזרה חיוך קטן ואני נתתי לו להכנס.
"אני רואה שאתה במצב רוח יותר טוב עכשיו..." חייכתי.
"כן.. קצת יותר טוב.. ותודה על הספייס שנתת לי.. אבל זה באמת לא קשור אלייך." הוא חייך.
"זה נהדר לשמוע" אמרתי והובלתי אותו לחדר שלי סגרתי את הדלת מאחורי וראיתי שיונגי בוחן את החדר.
"זה חדר ענק! עכשיו אני מתבייש בחדר שלי" הוא ציחקק.
"לא לא אל תתבייש אני דווקא אוהב את החדר שלך הוא ממש פשוט ונוח" ציחקקתי.
"נו באמת... החדר שלך הוא יותר גדול מכיתה" יונגי חייך והלך להתיישב בכיסא.
"תודה?" התיישבתי לידו, הוצאתי פחית קולה בשבילו מהמקרר והבאתי לו.
"אני בהחלט צריך את זה עכשיו קצת הרעלת סוכר" יונגי ציחקק.
"לרוויה" ציחקקתי גם.
"אז יאללה בוא נתחיל" הוא אמר.
"רגע יש לי משהו יותר טוב קודם.. זה יגרום לשנינו להרגיש ממש טוב וזה יתן לנו בטח קצת מוטיבציה" חייכתי.
"אוקיי... זה איזה מדיטציה או משהו...?" הוא שאל.
"לא" ציחקקתי והסתכלתי לו בעיניים "תראה.. יש בנינו משהו.. אי אפשר להתעלם מזה.. אז.. אני פשוט הולך לשאול את זה ואני חושב שאני יודע כבר מה תיהיה התשובה שלך אבל בכל מקרה אני חייב לשאול... אוקיי אתה רוצה לצאת איתי לדייט... מין יונגי?" שאלתי עם חיוך גדול.
"ג׳ימין..." יונגי נאנח "אני לא יודע איך להגיד לך את זה.... אבל.... אני מצטער... לא" יונגי אמר.
"לא..?" שאלתי טיפה פגוע אני באמת הרגשתי משהו.. "אבל למה לא...?" שאלתי.
יונגי לקח נשימה עמוקה והניח את הפחית על השולחן "תראה.. אולי.. יש משהו.. אבל אני לא עוד אחד מהבני זוג שלך.. אני לא יכול לתת לעצמי להיכנס לאיזה שהוא קשר עמוק רק בשביל להיזרק תוך שבוע.. ולהיות עוד אחד מהאקסים העצובים והנואשים שלך ששולחים לך פרחים כל יום ללוקר..." יונגי נאנח.
"אז זה מה שאתה חושב עלי הא..?" ניסיתי לא לבכות "אוקיי.. הכל בסדר בוא פשוט נמשיך את העבודה" אמרתי ובלעתי את הדמעות שלי.
"אני באמת מצטער.. אתה רוצה חיבוק?" יונגי שאל.
"לא.. זה רק יגרום למצב להיות גרוע יותר.." אמרתי והתחלתי להקליד דברים לגבי העבודה. אני כזה מטומטם, מה חשבתי ברור שהוא לא ירצה לצאת איתי... אני כזה נוראי.
"ג׳ימין...תקשיב זה ניהיה קצת יותר מידי.. ואני מרגיש טיפה לא בנוח עכשיו אני חושב שאני אלך.. נמשיך את העבודה ביום אחר..." יונגי אמר וקם.
"אוקיי" נעמדתי אחריו וליוותי אותו מחוץ לבית וכשהוא הלך רצתי לחדר שלי לבכות.
אני מרגיש רע הפרפרים בבטן שלי הפכו לנחשים ואני רוצה להקיא הרגליים שלי טיפה רעדו והנשימות שלי היו מיהרות וקטועות.
למה למה אני?? אני יודע שאני עשיתי טעויות בעבר.. כן אני אהבתי שיש עלי כל כך הרבה תשומת לב כי לא קיבלתי את זה מההורים שלי.. לא חשבתי שזה ככה ישפיע על יונגי.. הוא מחפש משהו עמוק ורציני וכנראה שהוא הוא רואה אותי בתור איזה מישהו זול או משהו כזה.. והכל בגלל ג׳ין ונאמג׳ון שהחדירו את השטיות האלו לראש שלו. ואני עכשיו גם קצת עצבני על יונגי כי התחלתי להפתח אליו ולהראות לו את עצמי האמיתי והוא עדיין בוחר להאמין לג׳ין. השף נכנס עם מגש ענק של סושי ושתי קערות של נודלס וזה רק גרם להרגיש יותר גרוע כי אני רציתי שיונגי יהיה פה איתי יאכול איתי..
"ג׳ימין?!!" טאהיונג וג׳אנגקוק באו אלי מהר, הדמעות שלי עדיין זלגו מעצב המגש הענק של הסושי היה כמעט ריק שתי הקערות של הנודלס היו ריקות ונשאר לי רק חצי קופסאת גלידה.
"הוא לא רוצה אותי~" בכיתי והמשכתי לאכול את הגלידה. אני מעולם לא הרגשתי כזו דחייה... זה נוראי.
"אוו~ ג׳ימיני... זה בעיה שלו. אל תבכה.." ג׳אנגקוק אמר וחיבק אותי בעדינות.
"כן ג׳ימיני הוא לא שווה את זה.. אתה תמצא את הבן זוג המושלם שלך." טאהיונג חיבק אותי גם.
"קל לכם להגיד אתם מצאתם אחד את השני לי אין אף אחד" אמרתי בבכי.
"אז מה אבל לך יש אותנו.. ואנחנו כאן בשבילך ג׳ימיני.." טאהיונג חייך אלי.
"רק בשבילך, אתה לא צריך את המפגר הזה הוא עיוור ןהוא לא מבין מה הוא מפסס אתה מושלם ומגיע לך מישהו הרבה הרבה יותר ממנו." ג׳אנגקוק חייך.
"תודה לכם.. הייתי צריך לשמוע את זה... תודה שאתם כאן בשבילי." אמרתי לטאהיונג ולג׳אנגקוק. אחרי שהם הלכו חזרתי לעבוד על העבודה, אני רציתי לסיים אותה מהר ככה אני פחות אצטרך להיות עם יונגי.
ואז קיבלתי הודעה.
יונגי😭💔:
ג׳ימין.. אני מצטער
ג׳ימין 😔♥️:
אל.
אני מבין אתה לא מרגיש אותו דבר.
יונגי😭💔:
אבל אני מקווה שאנחנו נוכל להיות חברים עדיין...
ג׳ימין😔♥️:
אני לא יודע..
יונגי😭💔:
אתה בטוח...?"
ג׳ימין 😔♥️
כן
מחר אני אביא לך את העבודה הכתובה ותעקוב אחרי ההוראות בדפים בשביל לבנות את הדגם..
ואז זהו..
יונגי😭💔:
ג׳ימין...
אני ממש נהנתי איתך.. אני אתגעגע לחברות הזאת.
ג׳ימין 😔♥️:
גם אני...
אבל אני לא מסוגל.. זה יהיה מביך מידי וגם זה יהפוך את המצב לגרוע יותר.
יונגי 😭💔:
אוקיי אני מבין..
אז אם כך..
ביי ג׳ימין היה נחמד להכיר אותך.
ג׳ימין😔♥️:
ביי ביי יונגי...