בבקשה תאהב אותי ?

פרק ~3~ חמימות

‏״Love is a heavenly moment״

צעדתי לאחור מבוהל. אסור לה לעשות את זה. אסור לה להיפגש איתי.
״אוסטין ?״ קראה בדאגה ועם משהו מבחוץ היה עומד לידי ודאי היה חושב שהיא האמא כי טובה בעולם כולו.
״לכי מפה״ פלטתי משפתיי שהיא נעמדה ממש מולי.
״אוסטין אני רוצה שנדבר בסדר ?״ חייכה אלי.
״לכי״ חזרתי על דברי לעזאזל שתסתלק מכאן.
״בוא איתי אולי נשב באיזה מקום נחמד ונדבר טוב ?״
״מה את עושה כאן בכלל !״ התפרצתי. ״למה את כאן שוב ?״
״כי אני רוצה אותך. אני רוצה אותך ואת קנדל יחד איתי״ אמרה והיה נראה שהיא משוגעת באופן שאמרה את המילים.
״את כבר יודעת שאנחנו אצל אבא.״
״אז אם תבוא איתי הוא לא ידע. אנחנו ניקח את קנדל. אביך לא כאן״. אמרה כאילו היא השתגעה לגמרי.
״אף אחד לא בא איתך״. פלטתי וצעדתי הרחק ממנה.
״אוסטין״ היא הלכה אחרי תופסת בי חזק.
״תעזבי אותי״ התנערתי ממנה.
״אני אמא שלך !״ אמרה בכעס.
״את לא אמא שלי , אין לי אמא !״ אמרתי נחוש. היא הביטה בי בתדהמה ואז סטרה על פני.
השפלתי את מבטי בכעס.
״אם רק אבא ידע..״ התחלתי לומר.
״אני אקח את שניכם !״ אמרה שוב.
״פשוט תלכי תלכי מכאן ! או שאני אתקשר לפארל !״ האיום הכי טוב זה הצוו הרחקה שיש לנו ממנה.
״פשוט תלכי גברת״. סת׳ עמד לידי פתאום הביט בה בכעס.
חיוך עלה על פניה. ״זה החבר החדש שלך ?״ שאלה עם מבט מטורף.
עצמתי את עיניי בכעס ובתסכול. היא לא תשחרר היא תמיד תחזור. סת׳ תפס את ידי וגרר אותי אחריו.
״היי ! אוסטין״ היא התקדמה אחרינו. אבל סת׳ נכנס בשער בית הספר וצעק לשומר.
השער נסגר אנחנו בפנים והיא בחוץ.
״זה לא משנה אוסטין אני אנצח במשפט ואתם תעברו לגור אצלי בקרוב״ היא אמרה והתרחקה.
ידי עדיין בידו של סת׳ שגרר אותי אל אחת הכיתות.

ברגע שנכנסנו הוא שיחרר את ידי. התקדמתי לדלת אך הוא עצר בעדי.
״לאן אתה הולך ?״ שאל.
״הביתה היא בטח כבר הלכה״ הנחתי.
״תישאר קצת. היא נראת משוגעת מידי״. אמר ונעץ בי מבט בוחן.
בטח הוא חושב שאני משוגע כמוה. לפי המבט בעיניו אני סבור בכך.
״לא ביקשתי עזרה.״ שילבתי את ידיי זו בזו.
״תודה לא תזיק״ פלט לעברי וחיוך נמתח על שפתיו. ״אז אמר לאחר ששתקתי. מה הקטע עם אמא שלך ?״ שאל והוציא סגריה. כמו קולין גם הוא מעשן.
״זה לא עסק שלך״ נשענתי על אחד השולחנות.
הוא רק הרים את גבותיו בתשובה. ושוב נראה שהוא לא מתעניין יותר מידי.
״למה אתה כאן ?, חשבתי שאתה לא לומד״ שאלתי.
״זה לא עסק שלך״ אמר את המשפט שאמרתי לפני כמה שניות וחיוך נמתח על שפתיו.
״הבית ספר ריק הסתכלתי סביבי. אין כאן אף אחד..״
הוא לא פירט רק שאף את הסגריה ועיניו עלי.
נאנחתי והרגשתי מבוכה. ״אני הולך״ ניגשתי לדלת. ״תודה״ פלטתי לפני שהסתלקתי.