PINOCCHIO / פינוקיו

Pinocchio- end

"ג'י.מ.י.ן."

"מי קורא לי בשמי?"

"ג'ימין!" צעקתי הפעם והוא-

"תגיד מה יש לךך?" צרח.

"אני כאן! נוכח! עונה לך יא בן של זונהה!
למה אתה קורא לי עשר אלף פע-"

"פארק פאקינג נבלה!" אף פעם לא האמנתי במלאכים עד אותו רגע,
הרגע בו פינוקיו נכנס בעצבים לחדר.

לבוש רק בחלוק מגבת.

"הו שיט!" ג'ימין קפץ מאחורי גבי בפחד ואני עמדתי בבילבול גם כשטאהיונג הגיע מול פני.

"קוקיקוק זוז, אני הולך להרוג אותו."

"איך זה שאתה פה עכשיו?" שאלתי ותפסתי בפניו, סוקר את החלוק שעטף אותו וחוזר להביט בו חזרה,
"מה אתה עושה פה?"

"לקחת אותי לטיול לפה...? הכל טוב?"

ג'ימין שעד כה היה מאחורי גבי רועד החל לנסות לברוח מבלי שנשים לב אך בלי למצמץ או להסיט מבט לכיוונו, פינוקיו תפס בשיערו באכזריות.

לא מנתק את מבטו משלי.

"אה! השיער! התעללות! הצילו! אני גוסס! מת! אני נבלה עכשיו! זהו מתתי!" כימעט וצחקתי מהדרמתיות, אבל התאפקתי,

כי פחדתי מעט מטאהיונג שעמד עצבני מולי.

"אומרים לך מתתי ואתה ממשיך להתעלל בי?!" ג'ימין צעק וטאהיונג הפנה את מבטו אליו, "הי נבלה."

"כ-כן חיים של דודה?"

"אתה יודע שאף פעם לא אעזוב אותך, כן?" כולנו הופתענו כאשר פינוקיו שיחרר את ידו משיערו ואמר את המשפט,
השינוי אווירה גרמה אפילו ליונגי להפסיק לסדר את דבריו ולהסתכל בסקרנות להמשך.

"אתה לא תעזוב?"

"אני לא אעזוב. בעצם יותר מזה אני יכול להבטיח לך!" טאהיונג הניח את ידיו סביב צווארו של ג'ימין, גורם לי לבלוע רוק קינאה.

"אני מבטיח לך..." הוא התקרב בלחישה,

"ישלך ריח של ביצה והבני זוג שלנו כאן."

"אני מבטיח לך..." הוא נעץ מבט חמור בעיניו של ג'ימין, "אני אמשיך לרדוף ולהתעלל בך גם בגיהנום." ואז, מבלי שראינו את זה קורה, בן זוגי בעט בו בין רגליו.

"אה! הילדים שלי!"

"איזה ילדיםם מי יתרבה איתך בכלל יא נבלה!"

"יא חרא!"

"יא פלוץ אחרי ביצה!"

"אמאשך!"

"זה מספיק."

נ.מ טאהיונג.

"פינוקיו." ג'ונגקוק אחז בידי וסובב אותי לכיוונו בחדות, מעט מערער על השיווי משקל אבל דואג לייצב אותי כשאחז במותניי.