"קייל חכה שנייה" צעקתי לעברו כשהוא כבר היה בדרך לצאת מהכיתה.
הוא שלח לעברי מבט שהיה בהלם כאילו איך העזתי לצרוח ככה אבל לא היה אכפת לי.
קמתי ממקומי ורצתי לכיוונו במהירות שיא, התקרבתי לאוזן שלו והתעלמתי מצעקותייה המרובות של המרצה ברקע.
"אני צריכה לדבר איתך, תפגוש אותי בחצר של האוניברסיטה בהפסקה" לחשתי לו כמה שיותר בשקט כדי שהאומגות האחרות בכיתה לא ישמעו כלום למרות שחוש השמיעה שלנו היה דיי מפותח.
הוא הינהן בתמורה ושלח מבט מתנצל למרצה לפני שיצא לגמריי מהכיתה.
את השיעור אתם כבר בטח מנחשים איך העברתי וכשהצילצול הגואל נשמע ברקע הבנתי שזה הזמן שלי לדבר עם קייל.
כול האומגות והמרצה יצאו ורק אני נישארתי מאחור כדי לבחון את הסביבה, הריח של לוקה התפזר מזמן ואני הבנתי שהשטח נקי אז יצאתי במהירות אל המסדרון.
קיללתי את חוש הריח הגרוע שהיה לי כי בשנייה שרגלי יצאה מחוץ לכיתה הריח שלו בא אליי בגלים, רצתי לכיוון הקיר הקרוב כדי להתחבא מאחוריו ובמזל הספקתי לעשות את זה לפניי שהוא מצא אותי.
הבטתי מעבר לקיר וראיתי אותו עובר ליד הכיתה שיצאתי ממנה שניות לפני שהוא בא.
שיחררתי נשימה לחוצה שהייתה כלואה בראותיי ושמחתי שהכול מאחוריי.
"מה את עושה?" גופי קפא לגמריי, לא העזתי לסובב את מבטי כדי לפגוש בעיניו שוב. איך לעזעזל הוא הגיע מאחורי!!!
אירוע הלילה הקודם חזרו כמו בומרנג לראשי ולא יכולתי להתכחש לרגשות שעטפו אותי.
"כלום" בנס הפה שלי הצליח להגות מילה אחת כדי להציל אותי מהמצב אליו ניקלעתי אך זה לא היה מספיק.
"את מתחמקת ממני?" שמעתי את השיעשוע בקולו וניזכרתי למה תמיד בא לי להרוג אותו.
"לא" היסתובבתי אליו בחדות ותקעתי את מבטי בפניו, מראה לו שאין אמת בדבריו למרות שהאמת היחידה הייתה שהוא צדק...באמת התחמקתי ממנו.
"רק חיפשתי את היילי" המשכתי עם השקר הלא אמין והסטתי את מבטי בהתרסה
"את יודעת טוב מאוד שהיא וניקו הבריזו ביחד" הוא ציחקק בקול, מודע לכך ששיקרתי ואני חיפשתי איפה לקבור את עצמי.
הסומק מהמבוכה התחיל להתפשט על פניי ובפעם הראשונה בחיי לא היה לי מה לומר.
"אז מה את באמת עושה?" חיוך מתגרה ריצד על פניו והוא קירב את ראשו לכיווני, כאילו לא היה לי מספיק קשה גם ככה
"ז..זה לא עיניינך" גימגמתי לעברו כשבמוחי ידעתי שפניי אדומות לגמרי מהבושה שתפס אותי.
הוא המשיך לצחוק עליי ואני שלחתי לעברו מבט זועף אחרון לפני שהתקדמתי לכיוון החצר כשליבי הולם בחוזקה בחזי.
איך זה שכול פגישה שלי איתו נגמרת ברצון לתקוע לו את הראש באסלה.
הגעתי אל החצר של האוניברסיטה וחיפשתי את קייל בעיניי. כשתפסתי אותו במבטי שמתי לב שהוא כבר התיישב על הספסל ליד העץ, כנראה חיכה לי שאבוא.
התקדמתי לכיוונו וכשהוא קלט אותי, חיוך התפרס על פניו.
כשתפסתי את מקומי לידו והתיישבתי, התחלתי להסביר לו את תוכנית הגיבוי שלי...
"טוב קודם כול תבטיח לי שמה שאני הולכת לספר לך ישמר בסוד" בהתחלה מבטו הראה לי שהוא לא הבין את דבריי במיוחד אבל הוא הינהן בכול מקרה כדי לאשר את בקשתי.
"רופאת הלהקה אמרה לי שאני מאבדת בכול יום שעובר את השליטה בריח שלי וככול שיותר זמן עובר, אני מסתכנת כשאני יוצאת לבחוץ..." נתתי לו לעקל את הבשורה קודם כול ואחרי כמה שניות הוא התקרב לעברי ותפס את ידי בנחמה.
זה היה ברור אפילו לאלפות שאומגה שלא שולטת על הריח שלה נידונה לחיי סבל וסכנה...
המחווה שלו כלפיי חיממה לי את הלב אבל לא יכולתי למנוע ממחשבה אחת מטופשת לקפוץ למוחי היד של לוקה יותר נעימה...
התעלמתי מהרגשות המטרידות שעלו בחזי ושלחתי לעבר קייל מבט מוכיר תודה על האמפתיה שהוא הראה כלפיי למרות שהוא לא היה חייב לי כלום.
"רגע אז אם אני מבין נכון... את רוצה שאני יסמן אותך כדי שתצאי מידי סכנה?" הוא שאל בהבנה ואני מיהרתי להתערב.
"אני לא מדברת על עכשיו, זה יהיה רק למקרה שלא תיהיה לי ברירה אחרת וזה גם בתנאי שאתה תסכים" הסתכלתי עליו בחשש כי באותו הרגע ביקשתי ממנו לוותר על הבחירה החופשית בבת הזוג שירצה,
"קייל אוהב אותך..." דבריה של היילי קפצו לראשי ומחקתי אותם כאילו הן היו זיכרון כואב.
יכול להיות שידעתי שקייל יהיה היחידי שאולי יסכים לבקשה שלי בגלל זה.
"בסדר" סובבתי אליו את ראשי במהירות כזאת שכמעט נפרק לי הצוואר מהמקום.
"מה זאת אומרת בסדר?" שאלתי אותו כדי להיות בטוחה כי לא האמנתי למה ששמעתי שניות קודם לכן.
"זה אומר שאני מסכים" הוא חייך לעברי חיוך נבוך ולי לכך קצת זמן להבין את תשובתו.
דבריו חילחלו לאט במוחי וכשהבנתי מה זה אומר הרמתי את ראשי אליו וחייכתי לו חיוך אמיתי.
"תודה תודה תודה אתה לא מבין כמה זה מרגיע אותי" חיבקתי אותו חיבוק מוחץ והוא גיחך בצחוק תוך כדי שהוא החזיר לי חיבוק מישלו, הריח שלו לא היה כמו של לוקה אבל הוא כן היה חזק ודומיננטי.
לא יכולתי אפילו לתאר כמה הקלה הרגשתי באותו הרגע, כאילו הורידו לי מהגב סלע ענקי שהקשה עליי ללכת.
סוף סוף היה לי את הזמן לחשוב...לחשוב על פיתרון למצב שלי בשלווה מבלי לחץ שכול רגע יקרה לי משהו...עכשיו הייתה לי תוכנית גיבוי.
וחוץ מיזה לא הייתה לי בעיה לחיות בשותפות עם קייל, הוא היה האלפא היחידי שלא התנשא מעליי
וזה בטוח היה עדיף מלהאנס על ידי איזה אלפא או בטא רנדומלים.
ניפרדנו זמן קצר לאחר מכן כשהחלטנו שבמקרה ואחד מאיתנו יקלע לצרה השני יבוא מיד לעזור.
אהבתי את הידידות שפיתחתי איתו למרות שהיילי אמרה שיש לו רגשות כלפיי לא יכולתי שלא לתהות אם זה באמת היה המצב.
היום הארוך עמד להיסתיים ואני לא רציתי להשאיר את המצב כמו שהוא, אומנם קייל אמר לי שהוא יעזור לי עם הבעיה הזאת אבל לא רציתי להיות תלויה בו, הייתי צריכה למצוא פתרון ומהר...
רופאת הלהקה חלפה במוחי וניסיתי לחשוב אם היא אולי תדע עוד דברים לגביי המצב שלי.
התקדמתי בחזרה לכיתה לשיעור האחד לפני אחרון
בתקווה שאולי זה יסיח את דעתי מהמחשבות המרובות שהיו במוחי.
התהלכתי במסדרון ונעצרתי למשמע כול צעקות.
התקדמתי עוד טיפה כדי לגלות מעגל של זאבים צועקים ומעודדים.
לא הבנתי על מה הייתה כול המהומה ובאמת שלא עניין אותי השטויות של האלפות הטיפשיים האלה אבל מה שכן עניין אותי זה להגיע לכיתה והם חסמו לי את הדרך!
האלפות האלו עם האגו שלהם כול הזמן רוצים להוכיח את עצמם אז לא הפתיע אותי כול כך למצוא מריבה באמצע המסדרון...
ניסיתי לפלס את דרכי בניהם והברברים האלה בקושי נתנו לי לנשום, לא האמנתי שחשבתי על זה באותו הרגע אבל באמת תהיתי איפה היה
המנהל כשצריך אותו!
שני ריחות מוכרים תפסו את תשומת ליבי ונעצרתי בפתאומיות...
הפעם כבר לא התחשבתי באף אחד ופשוט בעטתי את הדרך שלי לכיוון אמצע המעגל.
ולא האמנתי למה שעיניי ראו...
קייל ולוקה?!
.......
טוב קודם כול סליחה מראש על הסוף המותח🤭
ואני עוד מעט יתחיל לעשות מרתון של פרקים אז תצפו לזה😏
מקווה שאהבתם ומחכה ללייקים ותגובות :) ;) ;)
YOU ARE READING
ירח אדום || Red Moon
Werewolfלקחתי נשימה עמוקה, מכניסה את האוויר הקר של העונה לראותיי. הלכתי ביער,בלילה החשוך כשרק העצים משמשים לי כמסתור והירח מאיר לי את הדרך... זה הזכיר לי את ילדותי...בכול פעם שהסתבכתי בצרות הייתי בורחת מהבית והוא תמיד היה בא אחריי ומחזיר אותי, מתנהג כמו האח...
