Forever - Ziam Mayne

פרק 18

נקודת מבט ליאם
קמתי בבוקר בלי זאין ששכב לידי, אור השמש סינוור אותי ותהיתי איפה זאין, בדרך כלל אני קם לפניו ומתקשה להעיר אותו.
קמתי ונכנסתי אל חדר האמבטיה, ציחצחתי את שיניי ושטפתי את פניי, לאחר מכן יצאתי מחדר האמבטיה ופתחתי את ארון הבגדים שלי, הוצאתי משם טי-שרט פשוטה ושמתי על גופי.
לקחתי את הטלפון ביד שלי וירדתי במדרגות ללמטה, ״זאין?״ קראתי בשמו, הוא לא ענה. ״בייב איפה אתה?״ קראתי שוב, אין תגובה.
חיפשתי אותו בסלון וכך גם במטבח, הוא לא היה שם. חיפשתי בכל מקום בבית- אבל לא מצאתי אותו. הוא נעלם.
החלטתי להתקשר אליו, פתחתי את הטלפון שלי והקשתי את הסיסמא-תאריך יום הלידה של זאין. נכנסתי לאנשי הקשר וחייגתי אל ״בייב💛״.
פתאום שמעתי צלצול טלפון מחדר השינה, הצלצול של זאין. עליתי למעלה וראיתי את הטלפון של זאין מונח על השידה, ליבי החל לפעום במהירות. הוא אף פעם לא נעלם ככה-בלי להגיד כלום. ועוד בלי הטלפון שלו.
אולי הוא אצל אחד הבנים והוא פשוט שכח את הטלפון? חשבתי לעצמי. ניתקתי וחייגתי אל לואי, כמה צלצולים נשמעו עד שלואי ענה לי ״היי פיינו״ הוא אמר בקול שמח, ״היי טומו, יש לי שאלה קטנה״ אמרתי חושש מלקבל אליה תשובה שלילית.
״אוקיי, תשאל״ הוא אמר ונשמתי עמוק, ״זאין אצלך או משהו כזה?״ שאלתי, ״הארי אצלי אבל זאין לא פה, קרה משהו? איפה הוא?״ הוא התחיל לשאול, טיפה מבוהל אך מנסה להישאר רגוע.
״אני לא יודע, התעוררתי והוא לא בבית, הוא השאיר גם את הטלפון שלו פה״ אמרתי בחוסר אונים ״אני אבדוק אצל נייל, תודה בכל זאת״ הוספתי, ״תעדכן אותי״ שמעתי את קולו של לואי שנייה אחת לפני שניתקתי.
חייגתי אל נייל, חסר סבלנות ומפוחד. ״הלו?״ הוא ענה בקול עייף. כבר מודיע שזאין לא אצלו כי זה נשמע כאילו קם הרגע, אבל אני אשאל בכל זאת.
״היי נייל, אני צריך לשאול אותך משהו״ אמרתי במהירות, ״אוקיי״ הוא אמר, ״זאין אצלך?״ שאלתי, ״לא״ הוא ענה בפשטות. נאנחתי, ״אוקיי נדבר״ אמרתי ולפני שנייל הספיק להגיד משהו ניתקתי. איפה אתה זאין?
פתחתי את הווצאפ ושלחתי ללואי הודעה, ״הוא לא אצל נייל, יש לך מושג איפה הוא יכול להיות?״, חיכיתי לתגובה מלואי, לאחר דקה נשלחה אליי הודעה אך לא מלואי.
נכנסתי לקבוצה שלי, של הבנים, ושל סיימון. ״עוד שעה אצלי במשרדים. חובת הגעה״ סיימון רשם ואז הוסיף הודעה חדשה ״זה בקשר לזאין״. מהר פערתי את עיניי ונלחצתי, חושב על כל אפשרות רעה כדי שאדע להכין את עצמי לכך.
לואי שלח לי הודעה, ״בוא אליי, אני אגיד גם לנייל. נלך ביחד לסיימון״ הוא רשם, אישרתי הגעה ושמתי את ידיי על הפנים, מיואש ולא מבין מה קורה סביבי.
החלפתי את בגדיי לבגדים קצת יותר רשמיים-בשביל הפגישה עם סיימון.
לבשתי ג׳ינס שחור וחולצה לבנה פשוטה עם כתוביות בשחור. סידרתי את שיערי וירדתי למטה,לקחתי לעצמי חטיף אנרגיה בשביל לא להתמוטט ולקחתי את מפתחות הרכב והטלפון שלי.
יצאתי לכיוון האוטו שלי ונכנסתי אליו, מתחיל לנהוג לכיוון לואי.
איפה אתה זאין? לאן נעלמת? במה הסתבכת?
לאחר נסיעה של עשר דקות הגעתי אל ביתו של לואי, דפקתי בדלת ופרצופו של הארי פתח לי, ״היי״ הוא אמר וחייכתי חיוך קטן-מזויף.
נכנסתי אל תוך הבית וכולם כבר היו שם. כולם חוץ מזאין.
דיברנו קצת, חשבנו על איפה זאין יכול להיות ומה סיימון יגיד לנו היום בפגישה. אני כל כך בלחץ, לעזאזל, אני לא יודע מה לעשות עם עצמי ואיפה לקבור את עצמי. אני דואג לו.
לאחר חצי שעה הטלפון של לואי צילצל, ״מספר חסום״ הופיע על הצג, לואי ענה.
״זאין?״ לואי אמר לטלפון, מהר הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו, לא הצלחתי להתרכז יותר, הראש שלי הסתחרר מלשמוע את זה שלואי מדבר עכשיו עם זאין.
ראשי התפוצץ ממחשבות, לא יכולתי להבין מה נכון ומה שקר. זה באמת זאין שמדבר עם לואי?
לאחר מכן, בלי ששמתי לב, לואי ניתק.
הסתכלתי עליו מלא בציפיות.
״סיימון עומד להגיד לנו שהוא מת, אבל הוא לא״ הוא אמר, עדיין לא מבין בדיוק מה הוא אומר לעצמו.
הסתכלתי על לואי ודמעות ירדו מעיניי, וברגע הזה? הבנתי הכל. חטפו את זאין. סיימון אמר לי ׳לנצל את הזמן האחרון שלי עם זאין׳ ואז אמר שזה בגלל שבקרוב אנחנו יוצאים לסיבוב הופעות-אבל זה שקר.
הוא חטף את זאין.
-
-
-
התעוררתי בבהלה והסתכלתי מהר לצד, לבדוק שזאין לידי. נאנחתי בהתייאשות. זה היה סיוט.
זה היה זיכרון.
זה היה אני ברגע שגיליתי שסיימון חטף את זאין.
זה זיכרון שהוא גם סיוט.
זה עומד לרדוף אותי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
למי שלא הבין, הפרק הוא בעצם הנקודת מבט של ליאם שהוא גילה שחטפו את זאין, אז חזרנו שבוע אחורה בערך :)
פרק הבא חוזרים להווה❤️