הרגע הזה שהאדם הכי קרוב אליי, שהייתי פתוחה איתו והרגשתי איתו בנוח, אומר לי שלא אכפת לו ממני. אחרי שהוא אמר שכן. זה הרגע בו איבדתי אמון באנשים. זה הרגע בו נסגרתי. ולפתוח אותי מחדש יידרוש הרבה. כי כולם יגידו לי; "את מוזמנת לבוא לפרוק" "אכפת לי ממך" "אני תמיד אשאר איתך" אבל בתכלס? הם שמים עליי זין ורק משתמשים בי. הם יבואו להתבכיין לי אחר כך שהם מצטערים. ויפגעו בי שוב. ואני, יש לי בעיות, אני אסלח להם. אני אמשיך להיפתח אליהם, כי אין לי למי.
אחרי הכל? אין לי אף אחד.
