Cuba

פרק 2

״למה מבטים כועסים? מה כבר עשיתי?״ שאלתי כנראה ביותר מידיי טון של תמימות.
״תחליפי עכשיו לפחות את החצאית.״ עמנואל אמר בטון כועס. שיט ידעתי שזה יקרה. ״אמא פליז תשכנעי אותם שזה לא מה שהם חושבים,״ התחננתי אליה. ״גם ככה אף אחד לא מסתכל עלי.״ התחננתי והם רק גלגלו עיניים. ״רק אם היית מודעת למה שקורה סביבך.״ אחי התאום מייקל דיבר בטון מעצבן.
״נגיד שאני מאמינה לכם. נו פליז זה פעם אחת, גם ככה חם רצח כאן.״
״טוב פעם אחת ואחרונה.״ מייקל בן דוד שלי אמר בטון קצת מאיים. ״בסדר בסדר חבורת עקשנים.״ צחקתי.
ירדנו למטה לכיוון החדר אוכל, ולפתע קיבלתי כמה הודעות רצופות על רטט, אבל החלטתי לפתוח אותן אחר כך.
לקחתי לי צלחת עם כל מיני מאכלים שאני אוהבת, וזה היה בערך צ׳יפס ושניצל.
שמתי לב באמצע הארוחה שהבנים ההם היו גם באותה השעה שנכנסו, זה היה קצת מביך להיתקל בהם כמו פה אבל לא היה לי כל כך משנה, פשוט היתי עם האחים שלי והכל עבר בשלום.
טוב אז בזמן שכולם היו בטלפונים שלהם החלטתי שהזמן הכי מתאים לבדוק מי המשועמם ששלח לי הודעות ברצף.
זה היה ממספר לא מוכר ובווטאטסאפ.
+05328768876 (המצאתי!)
-שמעתי שאת בקובה
-אמן ולא תחזרי לארץ ותקבלי שם תאונה שתהרוג אותך
-אף אחד לא ישים לב תאמיני לי
-החור הזה מתאים לך.

הסתכלתי טוב טוב מי שלח לי את זה ולא הייתי צריכה אפילו לנחש, זו הייתה מאי, היא זאת שהתחילה הכל, היא והחברות שלה, ואני נשבעת שלא עשיתי שום דבר!
לפני שבעיניים  שלי התחילו לבצבץ הדמעות ביקשתי ״ללכת לשירותים.״
״אמא, אני הולכת לשירותים טוב?״ הסתכלתי על כל נקודה אחרת מאשר עליהם, הם גם ככה לא יודעים כלום.
״אוקיי, את צריכה מישהו שילווה אותך?״ שאלה.
״לא לא אל תדאגי אני אסתדר.״ אמרתי כשקמתי.
הלכתי בקצב דיי מהיר לחפש פינה שקטה לבכות בה, מעולם לא רציתי שמישהו יראה אותי בוכה. כשאני בוכה אני לא משמיעה קול, רק זורמות הדמעות.
מצאתי פינה מושלמת ליד הבריכה, זה פשוט היה פינה כזאת לשבת על הריצפה, בול מה שחיפשתי. שמתי אוזניות באוזניים עם המוזיקה שאני הכי אוהבת והתקפלתי כמו כדור בריצפה, הבנתם את הכוונה.
׳למה שהיא תכתוב לי דבר כזה, גם נגמר הבית ספר למה להמשיך להציק לי?' מחשבות כמו אלה המשיכו להציק לי, אני לא יודעת מה עשיתי לא בסדר.
לאחר שעה שפשוט דמעות יורדות לי, הרגשתי נגיעה קטנה וחמה בכתף, זה לא היה מוכר. ״היי, את בסדר?״ הוא בה עד אליי וישב כמוני בריצפה, זה היה הבלונדיני ההוא ממיקודם. למה הוא בה לאזעזל דווקא אליי? לפני שעניתי לו נגבתי מהר את הדמעות הקטנות ״כן כן, תודה.״ חייכתי חיוך קצת צבוע כי אני לא מכירה אותו. למה לאזעזל הוא ממש חתיך? מה עשיתי?
״אני יודע שלא, ואני בטוח שהכל יהיה בסדר.״ איך הוא יודע לקרוא אותי כמו ספר פתוח ואני אפילו לא יודעת איך קוראים לו? ״האמת זה קצת אישי אני מצטערת.״ חייכתי אליו חייך קטן. אם לא סיפרתי עד עכשיו למשפחה שלי למה שאני אספר לו? ״הכל בסדר אל תדאגי. אפשר לשאול איך קוראים לך?״ שאל בהסתקרנות. ״אמור, לך?״ חייכתי עוד חיוך קטן כי הוא בה בגישה חיובית אז למה לא? ״לוקה, שם מהמם לילדה מהממת.״ הוא קרץ לי וצחקקתי, הייתי נבוכה רצח. הרגשתי שהיינו יותר מידיי קרובים וזה קצת הפחיד אותי. ״את מפה?״ שאל בהתעניינות. והרגשתי שדיברנו בגובה העיניים תרתי משמע ״האמת שלא, באתי מישראל לגור כאן בגלל אמא, היא התאהבה במדינה הזאת אז אני זרמתי איתה, למרות שהאחים שלי ובן דוד שלי לא ממש.״ חייכתי והסתכלתי לכיוון הברכה הסגורה.
״אחלה של מדינה, הייתי רוצה להיות שם.״ אמר והיה הרגשה של התעניינות בקול שלו, הוא באמת אמר את זה עכשיו. ״אני שמחה, יש הרבה אנטישמים אבל אני פשוט חושבת שהם לא מבינים כלום מהחיים שלהם.״ גיחחתי בקטנה. ״אם תבוא אשמח לעשות לך סיור בירושלים.״ דיברתי באנגלית, כי ידעתי שהוא גם יודע ספרדית ואנגלית אבל הרגשתי יותר ביטחון באנגלית שלי. ״בכיף למה לא.״ חייך אליי חיוך פשוט ממיס, ובתגובה חייכתי חיוך קטן.
״ואתה?״ שאלתי, מתעניינת גם. ״האמת שלא, אני גר בסנטיאגו אבל אני בה לפה לכמה חודשים בגלל חלק מהמשפחה שגרה פה.״
״נחמד.״ התרשמתי, החיים שלו תותים.
״בת כמה את?״ הוא עד כדי כך מתעניין בי זה מפתיע.
״שמונה-עשרה וחצי, ואתה?״ ״תשע-עשרה.״ גיחחתי כי אני אחת שלא נראת בגיל שלה אפילו.
״וואו את ממש נמוכה.״ חייך. ״כן זה נכון.״ הודתי .
לאחר הרבה זמן של דיבורים הטלפון לא הפסיק לצלצל, וזו הייתה שיחה נכנסת מאמא ״אמור איפה את? אמרת לפני שעה שאת הולכת לשירותים אנחנו רוצים לצאת, הלחצת אותנו.״ היא דאגה נורא.
״אמא אני מצטערת לא באמת הלכתי לשירותים, יש משהו שאת צריכה לדעת, אבל תבטיחי לי שאת לא מספרת להם כי זה סוג של כבר נגמר.״ אמרתי בתקווה שהיא לא תספר, הפעם אני מחליטה לספר לה, לא באלי להסתיר את זה יותר, וחוץ מזה נגמר בית ספר אז למה לא?
״אוקיי יפה שלי, מתי את חוזרת? הבנים הלכו להסתובב קצת כנראה כדי להכיר את הסביבה, הם רצו שתבואי.״ לא נורא גם ככה לא רציתי ללכת. ״אני כבר אחזור אמא אל תדאגי, ואז נצא לקניות מה את אומרת?״ שאלתי מקווה שהיא תסכים. ״סבבה מעולה.״ הרגשתי שהיא מתרגשת, אין כמו שופינג בקובה.
״לצערי אני צריכה ללכת אבל היה ממש נחמד לדבר.״ אמרתי בצער קצת, הוא היה ממש חמוד והשיחה שלנו זרמה כל כך עד שיכולתי לדבר איתו עד 4 לפנות בוקר בלי להשתעמם. ״גם אני נהנתי נורא. יש לך אינסטגרם?״ שאל בתקווה שאענה לו, הוא רוצה לשמור איתי על פאקינג קשר?
״אמ בטח, אבל אני לא מעלה תמונות. ״ אמרתי ונתתי לו. ״קצת חבל, את יפייפיה.״ הוא אמר ועקב אחרי, בו זמנית הרגשתי הודעה כי הטלפון היה בכיס של החצאית.
״תודה רבה על שבאת, זה לא מובן מאילו לוקה.״ חייכתי אליו.
הוא חמוד בצורה יוצאת דופן.
הסתכלתי באותו הזמן על האינסטגרם שלו, אין סיכוי שהוא גם כוכב רשת. ״תגיד אתה כוכב רשת?״ שאלתי אותו מתלבטת עם זה נכון. ״כן כן, אני דוגמן.״ ״וואו יפה, בהצלחה.״ אמרתי כי לא ידעתי מה לענות, למה את כל כך סתומה לפעמים אמור? ״תודה, אני בטוח שגם את תצליחי.״ קרץ לי.
לאחר שנפרדנו הלכתי לכיוון החדר, בהרגשה הכי טובה בעולם, פעם ראשונה בחיי התחילו איתי שיחה. דפדפתי באינסטגרם שלו, ופתאום אני רואה מישהו שאני מכירה עושה לו לייק. אני מדמיינת? אין סיכוי שזה הוא. בדקתי אחרי מי הוא עוקב שגם אני קשורה. הוא עוקב פשוט אחר כולם, זה מתחיל להפחיד אותי. הוא עקב אחרי זה שעשה לו לייק,
זה היה הקראש שלי כבר למעלה משלוש שנים. אריק בריאן קולון.