אוי לא.

נ.מ טאהיונג

"נו תן לי להעיר אותו הרקולס."

"אני חושב שכדאי שאני אעיר אותו."

"נו בבקשה! אני רק אעיר אותו."

"בלי להרביץ לו ג'ימין."

"מבטיח."

אוי קוקיקוק, מה עשית?!

התעוררתי דקה אחרי שהחליטו להיכנס לחדר להעיר אותי, אך מהפחד שהאור בחדר יסנוור אותי- בחרתי לשחק את עצמי ישן.

"טאהטאה, אני במצב רוח טוב." ג'ימין דיבר איתי למרות שחשב שישנתי.

זה היה נדוש אבל מקסים.

"אני מודה, בהתחלה פחדתי שתצא עם השכן... הוא נראה פשוט כמו אחד שישבור לך את הלב וכמו אחד שנריב בגללו, באמת פחדתי שבגללו נפסיק להיות חברים. זה מטופש נכון? אתה פשוט לא יכול לחיות בלעדיי." אף פעם לא התאפקתי לצחוק כמו עכשיו.

ג'ימין כנראה ראה סרטים קיטשים לאחרונה.

"אבל בכל מקרה! אני חייב להגיד לך שאני מרוצה מאוד ממנו, אני לגמרי שמח שאתם ביחד! כאילו... הוא נתן לי לעשות כל-כך הרבה דברים!" חייכתי בהתרגשות כשעיני עוד עצומות,

"הוא נתן לי אפילו לבשל!"

קמתי.

"הוא נתן לך מה?!" ג'ימין תוך שניות ספורות היה מחוץ לחדר, בורח על נפשו כל עוד יכל.

"היי בייב." מכניס במקום זאת אותו,
"התעוררת?" הוא שאל בחיוך מחמם ומרכך, מתיישב לצד ראשי.

"בייב? הגענו לשלב הזה כבר?" שאלתי בפנים חמות, מרגיש איך הכניס את ידו בשיערי.

"תמיד רציתי לקרוא לך ככה."

"אתה יכול." חייכתי במין אושר מתפרץ, נזכר לאט לאט למה מההתחלה התיישב לידי ומיד קופץ לישיבה כמוהו,

מונע ממנו ללטף אותי;

"נתת לטמבל הזה לבשל?!"

"אל תדאג, אני בישלתי את החלקים החשובים- הוא יותר עשה את הדברים הפשוטים ולקח את הקרדיט."
הסביר והתחנן עם עיניו לקבל מתנה על כך.

גילגלתי את עיניי בצחוק ונעמדתי על ברכי, תופס בפניו ומנקר את שפתיו מספר פעמים.

"נשיקה פינוקיו, אני רוצה נשיקה!"

"נשיקה ביקשת- נשיקה תקבל!" התקרבתי לפניו באיטיות, נותן לעצמי לשמוע את הנשימות החרשיות שלו וממשיך להתקרב.

שפתי החלו לרפרף על שלו...

האפים התנגשו בחיכוך נעים,

ידיי החמות משינה תפסו בצווארו,

"אבל אחר כך, ג'ימין החלאה לבד במטבח!" קפצתי מהמיטה והוא נשאר שם כשעיניו עדיין עצומות, רק גבותיו הכעוסות מראות את מה שהרגיש.

PINOCCHIO / פינוקיוWhere stories live. Discover now