"אם תנשק אותו עכשיו אני אבוא כל בוקר לאמלל אותך הרקולס, ראה הוזהרת." פחדתי להודות, אבל האיום של הגמד היה יותר מפחיד.

הפנתי את ראשי לטאהיונג ברחמים,
"זה בסדר קוקיקוק, האיום הפחיד גם אותי." הוא אמר בהזדהות וחייך אלי ברכות,

מניח נשיקה בלחי והולך באיום לעבר חברו.

"אני יודע שאנחנו בקטע של אחים לפני זונות*, אבל אם תמשיך להתערב ככה בחיי האהבה שלי אתה באמת ובכנות תסבול ממני."

הוא לא שיהק,

גם כשטכנית קרא לי זונה.

"אוף טוב. הרקולס! אתה רשאי לנשק את הכלה!" צחקתי וּמיהרתי לעמוד מאחורי בן זוגי הטרי, מחבק ומצמיד אותו אליי.
תפסתי בשיערו בעדינות, מטה את ראשו לצד ומניח נשיקות רכות על צווארו שבער מרוב מבוכה מצידו. הוא היה חסר ניסיון לכן נתן לי להוביל את האקט המוזר שהתחלתי,

האקט שנעצר.

"אמרתי לנשק את הכלה- לא לזיין אותה!"

"תתקשר 101*." פינוקיו לחש לי כשאוזניו הפעם האדימו מכעס בלתי מאופק,

"למה 101?"

"כי אני הולך לפצוע אותו כל-כך קשה..." למרות שהוא שיהק, כימעט ויכולתי להאמין שהיה רציני -לכן עמדתי בניהם.

"אתה ל-" קטעתי את ג'ימין.

"טאה אני חושב שאתה צריך ללכת לישון קצת, אני בנתיים אכין לנו ארוחת ערב." הצעתי בעדינות והוא הינהן, נושק לשפתי וגורר את עצמו לחדר.

"טוב, אז מה נכין לו?" שאלתי בקול, מודע לסכנה שאני הולך להעמיד את עצמי בה.

"נבשל?! ברבים?!? אני ואתה??" ג'ימין קפץ בהתרגשות אך לא הרעיש מידי,
"כ-כן." עניתי בחשש.

טאהיונג הולך להרוג אותי.

"יש יש יש יש!"

"בוא קודם נזרוק את מה שהכנת קודם," לקחתי אותו למטבח וסימנתי לו לפנות את הסיר עם ה... תערובת המגעילה שהייתה שם.

"זה קוסקוס ג'ון."

"אז למה זה לעזאזל נוזלי?!" שאלתי בהלם כשהסביר לי מה ניסה  להכין וראיתי איך הפח שקע מהכבדות של ה'קוסקוס'.

"לא יודע ג'ון, אולי פשוט התחשבתי בזקנים שלא יכולים ללעוס?!" הבטתי עליו במשך חצי דקה שלמה, חצי דקה בו הערכתי יותר ויותר את כוח הסיבולת של פינוקיו.

"אין פה זקנים אבל." נאנחתי בשקט.

"היי היי היי, כאן ג'ימין מדבר!"

"מה אתה עושה?"

"תוכנית בישול!" הוא ענה לי, מניח את הסיר הנקי על השיש ושוטף את ידיו,
"אז היום נארח את השף ג'ונגקוק!"

PINOCCHIO / פינוקיוWhere stories live. Discover now