התאהבתי באסיר

פרק בונוס

לאחר 5 שנים:

"מייקל אל תרוץ בבית אתה יכול להחליק!" שמעתי את קולו של ליאם צועק ברחביי הבית כנראה מנסה לתפוס את השד הקטן שלנו.
עברו 5 שנים מאז שאני וליאם נפגשנו שוב, ולא לקח לו הרבה זמן עד שהוא הציע לי נישואים.
ילדתי את הנסיך הקטן שלנו זמן קצר אחרי זה והוא יצא שני טיפות מים כמוני חוץ מהעיניים התכולות שלו שהוא ירש מאביו, כול מבנה פניו וצבע שיערו מזכירים אותי. ליאם חשב על איזה שם לתת לו אבל אני כבר ידעתי שהשם שאני יתן לילד הראשון שלי יהיה מייקל על שם אביו של ליאם וזה כמובן ריגש אותו מאוד למרות שהוא ניסה להסתיר את זה, אני כבר מכירה אותו יותר מידי טוב.
ג'רמי, לולה, תאו וראיין היו עכשיו במטבח מכינים את הכול לארוחת ראש החודש שנהפכה כבר למסורת. לולה הייתה הראשונה שחשדה שקרה משהו כשנחטפתי עוד בתקופת התיכון וכשהיא ראתה את ליאם ואותי ביחד היא הבינה הכול והשביע אותו להתייחס אליי כמו למלכה ושאם אי פעם היא תראה אותי בוכה הוא ימצא את עצמו בפח אשפה, אני חולה עליה ועל זה שהיא המודל לחיקויי של מייקל הילד הקטן שלי.

כול הארוחה הוא רק קיפץ וחיכה את התנועות שלה. ג'רמי שהגיל המנטלי שלו הוא בערך 5 קינא וניסה לגרום למייקל להעריץ גם אותו מה שגרם לכולנו לצחוק. ליאם וראיין דיברו על משהו בקשר למאפיה שכבר שייכת במלואה לליאם ותאמת לא אכפת לי בכלל שהוא המנהיג של אירגון פשע ,אפילו לא קצת.
זמן קצר אחרי זה אני ותיאו צחקנו על לולה ג'רמי ומייקל שהתנהגו כמו 3 ילדים קטנים.
כשבאתי לקום להגיש את הקינוח ליאם קם מכיסאו במהירות.
"אני יביא את הדברים, את עדיין צריכה לנוח" מבט דואג עיטר את פניו גורם לי להזעיף את פניי
"עוד פעם עם זה? אני כבר אחרי הלידה אתה יודע" אמרתי כמובן מאליו מסיטה את מבטי לעריסה של ילדתי הקטנה.
"עדיין את לא צריכה לזוז יותר מידי, לפחות עד שתחלימי"
"כן אמא תקשיבי לאבא" מייקל הבוגד הקטן לקח את הצד של אביו, גורם לי להיכנע בעייפות.
"בסדר בסדר" התיישבתי בחזרה במקומי נותנת לליאם ולשאר לדאוג לי.
כולם התפזרו לביתם כשסיימנו את הארוחה וליאם הלך להשכיב את מייקל לישון, בעוד שאני ישבתי בספה והרדמתי את התינוקת הקטנה.

ילדתי לפני שבוע ואני חושבת שאת הסיפורים על איך עברה תקופת ההריון אני ישאיר לפעם אחרת כי זה כולל הרבה התחרפנויות של ליאם והרבה צעקות שלי במיוחד על כמה באלי גלידת אוראו.
"מה שלום הנסיכה הקטנה שלי?" ליאם הגיע מאחורי התכופף אל הספה ונישק לראשה של הילדה הקטנה שלנו שנחה בזרועותיי.
"אתה יודע שאנחנו עדיין צריכים לבחור לה שם נכון?" שאלתי תופסת בידו ומושיבה אותו לידי אבל היה נראה שהוא לא מרוכז, הוא חשב מעט לפניי שהחזיר לי תשובה...
"אני יודע אמו" הוא הסתכל עליי חושש מעט מתגובתי ואני ניסיתי להבין אם שמעתי נכון.
"מה אמרת?" שאלתי שוב כדי לבדוק שאני לא מדמיינת ושהוא לא קרא לי עכשיו בשם חיבה הישן שלי שרק בנאדם אחד היה קורא לי ככה כדי לעצבן אותי. "מה ששמעת" הוא אמר מסתכל ישירות לתוך עיניי. אחרי כמה שניות מוחי לאט לאט הפנים את מה שהוא שמע "אלן?" שאלתי חצי מופתעת חצי בהלם והוא בתגובה החזיר לי חיוך.
"רגע מה? איך? אבל זה לא הגיוני בכלל! וגם אם כן למה לא אמרת כלום?!" תקפתי אותו במיליון שאלות מנסה להבין איך הילד שהייתי מאוהבת בו בילדותי עמד לפניי.

"חכי רגע אני יסביר לך הכול, רק שלא תעירי את הילדה" הוא אמר צוחק מתגובתי ואני הרגעתי את עצמי מעט וחיכיתי שימשיך את דבריו.
"שיקרתי לך לגביי שמי האמיתי כי לא ידעתי אם זה יעמיד אותך בסכנה או לא ואז כשרציתי לספר לך הכול את פשוט נעלמת" הוא אמר, חיוכו ירד מעט כאילו נזכר בזיכרון כואב ואני הושטתי את ידי, אוחזת בידו.
"באותו הזמן סבא שלי חלה מאוד אז עברנו למקום שקרוב יותר לבית החולים, רציתי לומר לך שלום אבל הכול היה מהר כול כך ולא רציתי להיפרד ממך" אמרתי מנמיכה את קולי נזכרת בתחושת העצבות מאותו הזמן.
"טוב אני יכול להבין אותך, אני עשיתי את אותו הדבר כשהלכתי בלי לומר לך כלום" הוא אמר אוחז בלחי שלי ונגב דמעה שלא ידעתי שהייתה שם.
"אני לא מאמינה שידעת כול הזמן הזה, למה לא אמרת כלום?" שאלתי מעוצבנת מעט שהוא לא גילה לי כלום עד עכשיו.
"בהתחלה סתם השתעשעתי מהעובדה שאת לא מזהה אותי אבל אחרי כמה זמן פשוט לא ידעתי איך לגלות לך" הוא אמר לי כאילו מאוכזב מעצמו ואני רק חייכתי לו חיוך מנחם  לוחצת את ידו בהבנה.

"אבל אני שמח שסוף סוף גילית" הוא התקרב אליי מעט ונשק לי ברכות על שפתיי.
"אני אוהב אותך" הוא אמר לפתע מביט לתוך עיני ולפניי שיכולתי להגיב הוא המשיך בנשיקותיו הרכות "אני אוהב אותך כול כך" הוא ממלמל בין נשיקה לנשיקה, "גם אני אוהבת אותך" החזרתי גם אני, נסחפת בנשיקותיו.
אחרי כמה דקות פשוט הבטנו אחד בשני ואני עדיין עיקלתי שהאלן שבילדותי זה האדם שנמצא מולי עכשיו.
"טוב אחריי שסגרנו את הנושא הזה" אמרתי אחרי כמה זמן, מוחה את שארית דמעותיי
"מה עם השם של הילדה?" המשכתי, מביטה בה.
"מה אבל חשבתי שכבר יש לה שם?" הוא שאל מופתע ואני הרמתי את ראשי מביטה בו בהפתעה ובסקרנות "איזה שם?"

הוא הסתכל עליה מעט לפניי שהרים את מבטו אליי כשחיוך יפייפה על פניו "אלן".

..........
טוב אנשים עכשיו באמת סופית נגמר הסיפור... ממש נהנתי לכתוב אותו ולשמוע את התגובות שלכן ואני עוד מעט הולכת להוציא סיפור חדש שאני ממליצה לכולם להתחיל לקרוא....
קוראים לו "ירח אדום" (זכויות שמורות לחברה שלי שעזרה לי לבחור את השם)-ומקווה שתאהבו....