התאהבתי באסיר

אפילוג

כעבור שנתיים....

עברו שנתיים מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה, שנתיים שבהן הספקתי לסיים תיכון, לצאת לחופשה ולהתחיל גם אוניברסיטה.
אני עד היום לא התגברתי על זה שהוא פשוט השאיר אותי מאחור ולא אמר כלום, גם אם ידעתי בדיוק למה הוא עזב זה עדיין כאב.
אחרי שהשתחררתי מבית החולים ניסיתי למצוא אותו, חיפשתי אותו בכול מקום אבל אחרי כמה זמן הבנתי שאי אפשר למצוא את מי שלא רוצה שימצאו אותו.
ג'רמי שבאותו הזמן היה עדיין לידי וראה מה מצבי בבית החולים העביר לי מכתב ממנו שבו הוא אמר שהוא פשוט לא יכול לסכן אותי יותר ושהכול באשמתו.

גם כשניסיתי להמשיך וללמוד כמו תלמידה רגילה, הרגשתי שעוקבים אחריי אבל לא בקטע רע, אני חושבת שליאם לא ידע פשוט שאני שמה לב לאנשים שהוא שלח כדי לשמור עליי ובאיזה שהוא מקום זה החמיא לי .
אפילו אלכס התחיל לעצבן אותי עם ההגנה המרובה שלו והדאגה המעיקה למרות שאני מבינה שהוא רק דואג לי במיוחד אחרי מה שעברתי כשחטפו אותי.
אם ליאם היה מגיע טיפה יותר מאוחר זה באמת כבר היה מאוחר מידיי בשבילי. השומר של דרק לא הספיק לעשות לי כלום חוץ מלהרביץ ולהטריד אותי בצורה מבחילה, מה שעד היום עושה לי סיוטים.
ניקול למזלי נתפסה ושמו אותה בבית הכלא לנשים,
בעוד שדרק התוודא בסוף שהוא זה שהרג את מייקל (אבא של ליאם) אבל ליאם כבר לא היה בסביבה בשביל לדעת שהוא כבר זוכה מכול ההאשמה.

"אמה את מקשיבה?" לולה חברה שלי עוד מהתיכון שאלה אותי כשאני כנראה בפעם המאה שוב שקעתי במחשבות.
"את תהרגי אותי אם אני יאמר לך שלא?" שאלתי בקול מתוק מזוייף כשנתתי עוד ביס בארוחת הצהריים שלי.
"זאת כבר הפעם המיליון שהמוח שלך בורח למקום אחר, מה יהיה?!" היא אמרה בכעס מעושה רוקעת ברגלה על כסא הספסל כשהיא יושבת על השולחן שלו בעוד שאני ישבתי עליו כמו בנאדם נורמלי.
היינו בהפסקת צהריים והאוניברסיטה מלאה במקומות ירוקים וספסלים חדשים ככה שזה היה מקום מעולה לאכול בו.
"אל תאשמי אותי יש לי מלא על הראש" החזרתי לה, מעיפה את האשמה שהיא הפילה עליי.
"אז אולי אנחנו צריכות ללכת להשתחרר קצת" מבט ערמומי תפס את פניה
"לולה מה את מתכננת?" תאמת פחדתי ממה שהיא מסוגלת לעשות.
"כלום כלום רק ללכת למועדון זה הכול, מה את מסתכלת עליי ככה" היא שיתנה את מבטה הערמומי לפרצוף תמים שחיוך נמתח עליו.

"את תמיד מתכננת משהו אבל הפעם אני יאמין לך, אז לאיזה מועדון הולכים?" שאלתי כשידעתי כבר את תשובתה
"למועדון החדש שפתחו!!!" היא צרחה בהתרגשות ואני רק הנחתי את ידי על מצחי בייאוש חושבת לעצמי מה הולך לעלות בגורלי עם החברה הזאת.
אחרי כמה שעות מייגעות של לימודים באוניברסיטה, התחלנו אני ולולה להתארגן בדירת השותפות שלנו.
כשסיימתי להתארגן אחרי מעט מעוד זמן אהבתי את התוצאה, שמלה שחורה וקצרה ישבה על גופי, מחמיאה לכול קימור שיש לי ביחד עם שיערי הארוך שהתפזר בגלים למטה. לולה כרגיל הייתה מושלמת עם התלתלים השטנים שלה ושמלתה הכחולה ביחד עם עיניה הירוקות.
אחרי ששתינו סיימנו להתארגן נכנסנו לרכב שלה ונסענו למועדון החדש במרכז העיר.
נעצרנו מול שלט מואר,ונום ריצד על המסך הענק. רק מהשם של המועדון עברה בי צמרמורת והבנתי שגם עם ההבטחה של לולה להתרחק מצרות, שום דבר במקום הזה לא הרגיע אותי.
נכנסנו לבפנים כשאת אפי תקפו כמה ריחות שונים של עשן, אלכוהול וסמים.
הגענו לכיוונו של הבר ולולה לא חיכתה אפילו לרגע כשהיא שתתה את המשקה הראשון שלה, מחילקה אותו בגרונה.
אני לעומת זאת העדפתי לא לשתות ולהישאר הפיכחת מביננו כי הייתה לי הרגשה רעה בקשר למה שיקרה בהמשך...