פרק 19

3.1K 120 14
                                    

התעוררתי בתא מיושן אזוקה למה שנראה כשרשרות ישנות היוצאות מהקיר.
הסתכלתי לצדדים ועיני התחילו להסתגל למקום החשוך. לאט לאט התחושה חזרה לגופי ורגליי התחילו לכאוב מהעמידה הממושכת בתא הזה.
ניסיתי לשחרר את ידיי מהאזקים המיושנים אך לא הצלחתי בגלל גובהם וכך נשארתי עומדת עם ידיים מתוחות למעלה, מחכה למישהו שאליו אני יוכל להתלונן.
אירועי הערב האחרון מיד קפצו למוחי ומיליון מחשבות התרוצצו בראשי... למה שניקול תעשה את זה? היא לא מאוהבת בליאם? אם כן אז למה שהיא תבגוד בו?
חבטה אחת על סורגי הברזל שמולי העירה אותי ממחשבותיי ופניה של ניקול הופיעו מלפניי.
"תראו תראו היפיפה הנרדמת התעוררה" היא אמרה בקולה הארסי מה שגרם לי לרצות בפעם המאה לזרוק עליה אבן ולפצח לה את הגולגולת.

"אני רואה שסוף סוף הפנים האמיתיות שלך נחשפות, לקח לך זמן לא?" החזרתי לה עם הבעת פנים קרה, לא נותנת לה אפילו רמז לרגשות שאני מרגישה עכשיו-שבניהם פחד, לחץ, כעס ובחילה קלה מהפרצוץ שלה.
"את יודעת טוב מאוד שאת גרמת לזה, אם לא היית כול הזמן ליד ליאם אולי כול זה לא היה קורה ולא הייתי צריכה לעשות את זה" קולה היה כועס ומאשים, ועיניה ירו חצים לכול כיוון.
"מספיק! אין לנו זמן לזה עכשיו, אנחנו צריכים להתארגן למתקפה הבאה!" קולו של דרק נשמע מבעד לסורגים, הוא פתח את התא ונעמד לצידה של ניקול.
אני הרגשתי איך לאט לאט סבלנותי פוקעת וכעסי מתגבר עם כול שנייה שעוברת, בשביל מה להם לחטוף אותי עוד פעם אם בפעם הראשונה זה לא הצליח להם?!

"אני מקווה שלמדת מפעם שעברה שכדי לך להקשיב כן?" הוא הפנה את מבטו אליי ואני הפנתי את ראשי מתעלמת מקיומו כאילו שזה יפתור לי את כול הבעיות בחיים.
"אני חושבת שהיא הבינה" ניקול פירשה את המצב והיא ודרק יצאו מהתא, משאירים אותי חצי תלויה עם המצב הקיים, תרתי משמע...

נקודת מבט ליאם:

איפה היא? איפה היא יכולה להיות?!
השארתי אותה עם ניקול אז היא הייתה אמורה להיות בטוחה אבל איפה לעזעזל ניקול!
"סרקנו את כול הבית הן לא כאן" ראיין אמר לי בטון רגוע, מנסה להרגיע אותי במצב הזה, אבל זה לא עזר בכלל והרגשתי איך העצבים משתלטים על גופי.
"אז איפה הן יכולות להיות?" צעקתי בקול. "אם אני ישמע שזה עוד פעם הדוד המזדיין שלי שמסרב למות אני נשבע שהפעם אני ידאג לתקוע לו כדור בראש" המשכתי בקול רצחני, גורם לכול המבטים שמופנים אליי להתכווץ מפחד ולהירתע אחורה. "אנחנו נמצא אותה" שמעתי את קולו של ג'רמי מאחוריי, שבפעם הראשונה בחייו הוא היה רציני.
"כולם עכשיו הולכים לחפש אותה ואם אני ישמע שיש פה פאקינג בוגד אני ירצח אותו בדרך הכי מזוויעה שאתם יכולים לתאר" המשכתי עם טון קולי הרצחני מה שגרם לגברים המגודלים שמולי להנהן בפחד ולצאת החוצה במהירות כדי לחפש אותה.
תחושת הבטן שלי אמרה לי שניקול לא נחטפה יחד איתה ואני מקווה שאני טועה אבל אם לא, היא תצטער על זה.

התאהבתי באסירWhere stories live. Discover now