התאהבתי באסיר

פרק 10

"מתחילים את המרד ומחזירים לי את המאפיה" הוא אמר בחיוך זחוח ואני לא הבנתי למה יש לו מצב רוח טוב כול כך.
"בהצלחה עם זה" החזרתי לו בציניות כדי לעצבן אותו.
הבנתי שבזמן האחרון התחביב שלי זה לעצבן אותו ולעשות ההפך ממה שהוא אומר אבל נראה שהאמירה שלי לא הזיזה לו במיוחד. הוא פתח את הדלת וכיוון אותי עם ראשו לצאת אחריו.
כששנינו יצאנו לבחוץ הוא תפס בידי והתחיל ללכת לכיוון דלת הכניסה של הבניין המלחיץ ומבלי ששמתי לב חיזקתי את אחיזתי בידו מהפחד.
"אם את לא רוצה לכרות לי את היד אני מציע שתפסיקי ללחוץ עליה כול כך חזק" ליאם אמר כבדרך אגב כשהפחד בי רק עלה ועלה.
"מה אתה מצפה שאני ירגיש כשאתה מוביל אותי לבניין נטוש?!" החזרתי לו בהערה מתחכמת למרות שידעתי טוב מאוד שהוא לא יעשה לי כלום, משהו בתוכי אמר לי שאני כבר מכירה אותו...

כשהגענו אל דלת הכניסה, ליאם העביר את ידו על סורק שהיה על יד הדלת והדלת ניפתחה מעצמה, לאחר מכן נכנסנו שנינו לתוך הבניין המוזר ואז הבחנתי במשהו, איזור פתוח בתוך הבניין ובקצהו במה קטנה.
אבל מה שהכי לא ציפיתי לו זה שיהיו שם אנשים, מלאאא אנשים.
ניסיתי להציץ מאחוריי הכתף של ליאם שעכשיו הסתיר אותי לגמריי כאילו אני איזה גור אריות שצריך לגונן עליו.
"סוף סוף חשבתי שלעולם לא תגיעו" שמעתי פתאום את קולו של ג'רמי כי למי עוד יש את הכוח לגרום לליאם להתעצבן רק על ידי דיבור.
"אם אחרייך הייתה רודפת המשטרה אני דיי בטוח שלא היית מצליח לברוח" ליאם החזיר לו בטון מעוצבן.
"אני דיי בטוח שהייתי מצליח להתחמק"
התחיל קרב מבטים בין ליאם לג'רמי עד שהוא נפסק כשליאם קלט את ראיין בעיניו.
הוא הלך לכיוונו והתעלם מקיומו של ג'רמי מה שגרם לו להתעצבן עוד יותר.

"איך אתה?"
"הכי טוב בהתחשב בבנאדם שחטף ירייה" ראיין החזיר לו עם חיוך קלוש, וראיתי הקלה בעיניו של ליאם כאילו הורידו לו אבן מהלב.
"אם יש לך זמן להתחכמויות אז אתה בסדר" ליאם החזיר לו בגיחוך.
קלטתי בצידי עייני את תיאו שהתקרב אלינו והתרחק מקבוצת האנשים המפחידים שהיו באיזור הפתוח.
"ליאם אנחנו צריכים כבר להתחיל" תיאו אמר תוך כדי הליכה לכיוונם של ליאם, ראיין וג'רמי, בעוד שאני עמדתי במקום קרוב אליהם.
"תיאו תיקח את אמה לחדר בקומה למעלה ותישמור שהיא לא תברח, כול השאר אנחנו מתחילים".
לא רציתי להודות בזה אבל דיי התעצבנתי שהוא עדיין התייחס אליי כאל אסירה אחרי כול מה שקרה ומה שהוא עשה לי.
ליאם התקרב אליי כנראה כדי לקחת אותי לתיאו אבל אני לא רציתי אז התחמקתי ממנו וזה רק עיצבן אותו עוד יותר.
"מה את מנסה לעשות?" ליאם שאל עם טון מעוצבן.
"כלום" אמרתי בחצי חיוך כשאני מוזיזה את היד שלי שהוא מנסה לתפוס.

כנראה שזה היה הקש ששבר את גב הגמל כי לא הספקתי למצמץ וכבר הייתי על הכתף שלו כמו שק תפוחי אדמה.
"תוריד אותייייייי" אמרתי תוך כדי שאני מכה את הגב שלו ולא נראה לי שזה הזיז לו במיוחד.
"בשביל מה? כדי שתמשיכי לנסות לעצבן אותי?!" הוא אמר חצי מעוצבן וחצי מאופק.
ליאם סימן לתיאו לבוא איתו כשהוא התחיל ללכת איתי לכיוון מה שנראה כמעלית.
אני נשבעת ששמעתי את ג'רמי צוחק מאחור ואני חייבת להגיד שזה לא עזר למצב כי זה רק חירפן את ליאם עוד יותר.
הגענו לקומה למעלה אחרי שעלינו במעלית ואני תקעתי מבטים בתיאו שרק התאפק לא לצחוק מהמצב המגוחך שהייתי בו.
כשיצאנו ליאם נתן לתיאו לפתוח את החדר שהיה בתוך מסדרון מלא בחדרים, הוא נכנס איתי לתוך החדר והניח אותי על המיטה.
"בבקשה אל תעשי שטויות עד שאני יחזור" הוא אמר בטון מיואש כשהוא מסתכל עליי מלמעלה.
"מה זה אמור להביע?"
"שאת תמיד מסתבכת בצרות בגלל השטויות שאת עושה" הוא השיב לי תוך כדי הליכה לכיוון הדלת. "ותיאו תעשה לי טובה תשמור עליה טוב" הוא המשיך.
"ברור" תיאו החזיר לו מילה אחת פשוטה אבל רק מזה ידעתי כמה הוא מכבד אותו.

תיאו ישב על כיסא מחוץ לחדר הפנימי שהיה בתוך החדר עצמו ושמר כדי שאני לא יברח.
אבל אני לא יכולתי לעצור את הסקרנות שלי לגביי מה שקורה למטה אז לא עצרתי בעצמי למרות שליאם אמר לי לא לעשות שטויות.
"תיאו ראיתי שיש בגדים בארון, אני מתלבשת אז אל תיכנס" אמרתי לו כתירוץ כדי שאני יתחמק איך שהוא ולמזלי הרב הייתה מרפסת בתוך החדר הפנימי.
"בסדר אבל אם את לא מסיימת תוך 3 דקות אני נכנס" הוא הזהיר בטון פיקודי.
סגרתי את הדלת ומיד התחלתי בעבודה, רצתי בשקט לכיוון הדלת למרפסת וכשפתחתי אותי גיליתי שיש עוד מרפסות בשורה שלי אבל הבעיה הייתה שהרווח בניהן היה גדול מאוד.
עליתי על המעקה של המרפסת ודפקתי את הקפיצה של החיים שלי אבל בגלל המכה שקיבלתי ממקודם הנחיתה למרפסת שמימול לא הייתה רכה במיוחד. נחתתי על הרגליים ובאותו הרגע איבדתי שיווי משקל, נפלתי על הפרצוץ עם הידיים בצדדי ראשי ואנקה קטנה של כאב יצאה מיפי.

קמתי במהירות כי ידעתי שאין לי זמן ופתחתי את הדלת של המרפסת השנייה. למזלי היא הייתה פתוחה ויכולתי לצאת ממנה אל החדר. רצתי במסדרון לכיוון המעלית כדי להגיע ללמטה אבל אז שמעתי צעדים.
ישר רצתי לפתוח את הדלת שמובילה למדרגות החירום וסגרתי אותה בשקט אחריי.
ירדתי למטה ותוך כדי שאני יורדת אני שומעת צעקות ועידודים.
פתחתי את הדלת בשקט והצצתי לבחוץ....ליאם עמד על הבמה הקטנה והסביר לחבורת הבריונים שראיתי מקודם את תוכנית המרד שלו כנראה.
שמתי לב שהקעקוע שהיה על זרועו היה גם על ידיהם של שאר האנשים בחדר רק בצורה שונה...יכול להיות שבגלל שהוא הבוס שלהם הקעקוע שלו בצורה קצת שונה משלהם....
אתם יכולים להגיד שאני טיפשה אבל אני נשבעת שאפילו לא שמתי לב שפתחתי את כול הדלת ושליאם הסתכל עכשיו ישירות אליי. קלטתי הכול רק אחרי שהוא סימן בראשו לשני שומרים בורי מוח לתפוס אותי. הם תפסו לי את הידיים בכוח בשני הצדדים וחיכו להוראות ממנו.

ואני רק חשבתי לעצמי ....למה לעזעזל אני תמיד מסתבכת בצרות....

..............

מקווה שאהבתם את הפרק ומי שרוצה יכול להגיב בתגובות על מה הוא חושב :)