PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO-19

אה וכמובן גם בשביל הגלידה.

"עוף מפה ג'ונגקוק." ג'ימין קם והתקרב כדי לשחרר ולקחת אותי, אך יונגי עצר אותו.

"תן להם לדבר."

"אני ממש לא אתן לחרא הזה לדבר איתו."

"רגע מי החרא?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה, או ככה לפחות חשבתי,
"אתה." הגמד ענה כמו השיט שהוא.

"אמן תאכל שיט." איחלתי,

"אמן תאכל פליצה."

"זה לא הגיוני בכלל, שואפים את זה."

"אני עוד שניה אתן לך לשאוף את שלי." לקח לי כמה שניות להבין וכשהבנתי סימנתי בידי את הרצון להקיא.

"בכל מקרה, אני וטאהיונג הולכים." ג'ונגקוק הודיע ומשך אותי איתו, גורם לי לצעוק לעזרה אך ג'ימין כמוני היה תפוס בידי יונגי.

"טאהההה!!"

"ג'ימיןןן!"

"אני אחזיר אותך עוד שעתיים, אל תדאג." ג'ונגקוק גילגל את עיניו בעייפות ודחק בי להכנס למכונית, מתחיל לנסוע ברגע שהצליח.
הסתכלתי עליו בעודו מביט בכביש ונוסע ב-כה קלילות. שיערו השחור היה מעט רטוב וחולצתו הייתה בצבע עיניו, שחורה.

'הוא... נראה טוב.' חשבתי בחוסר איפוק.

"אתה יכול להחזיר אותי?" שאלתי בנימוס אבל ידעתי שבשניה שאוכל אבעט ואברח ממנו,
"לא."

"אני ביקשתי יפה!"

"התשובה עדיין לא."

"אני שונא אותך." התאפקתי ישר אחרי השיהוק הראשון, התאפקתי,
התאפקתי,
והתאפקתי, הוא בוחן אותי, מחכה שאשהק שוב.

"אתה מתחיל להאדים..." הוא לחש שכבר לא הצלחתי לנשום, מרים את אגודלו אל שפתי ולוחץ קלות,

משחרר את השהוקים שהצלחתי לאפק בשניות ספורות, גורם לו לתחושת הקלה.
"אני באמת," שיהקתי, "שונא אותך!"

"תפסיק לשקר, השיהוקים לא מציקים לך?"

"בבקשה תן לי ללכת." ביקשתי שוב והוא עצר בצד, מסתובב אלי ומביט ישר לעיני,

"לא פינוקיו."

"אני-" חשבתי למספר שניות ופתחתי את הדלת, מחליט לנצל את זה שעצר אך הוא תפס במכנסי והחזיר אותי חזרה.

"אולי פשוט תסמוך עלי?" הקול המתחנן שלו עם הבקשה ההזויה שלו גרמה לי לצחקק,
"השארת אותי לבד, התנהגת כמו חרא."

"אני יודע, אבל תסמוך עלי."

"ג'ימין לא יסלח לי בחיים." לחשתי כאות אישור והוא חייך, נוסע לפני שאתחרט למקום שלא הצלחתי לזהות, מחוץ לעיר.

"אוקי צא."

נ.מ ג'ונגקוק

"וואו, לאן הגענו?" טאהיונג שאל בסקרנות, חוקר את הסביבה עם עיניו והולך לידי באיטיות. כימעט ואוחז בי.