PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO-17

"תנגן לי תנגן לי!" קפצתי והוא הופתע,
נזכר איך הזניח את הנגינה מאז והתחיל לבלות עם דייר 13.

"אותה מנגינה אהובה?" הנהנתי בשמחה.

הוא עצם את עיניו והחל לנגן במין קלילות עדינה, נותן לי כימעט לעצום עיניים ברוגע עד ש;

תופים

"מה לעזאזל?" שאלתי כשרעש התופים חדר לאוזני, מזכיר לי איך הכל התחיל ואיך כמו טאהיונג, הזניח את התיפוף.

"הוא טוב אה?" שמעתי את העצב בקולו של פינוקיו, רואה איך לנגן ירד מהפרק.

"עדיין רוצה לאכול?"

נ.מ טאהיונג

"עדיין רוצה לאכול?"

"כן כן!" ג'ימין קפץ ואני חייכתי, מעריך את קיומו של הציקלופ הקטן הזה.

"אני שם נעליים ובא." הוא דילג ואני נשארתי לשמוע את רעש התופים חודר לאוזני, כאילו והדלתות איבדו משמעות.

"טמבל!" קראתי לג'ימין,

"כן נבלה?"

"החלקתי." סיפרתי כשישבני פגע ברצפה,
"ואתה יודע למה?" שאלתי והוא הגיע, יחד עם הצחוק הסוגר עיניים שלו.

"בגלל שיש לך פיפי במקום מוח?"

"לא! בגלל השמן ששפכת!" הוא עזר לי לקום בזהירות בזמן שהמשיך לצחקק לו.

"תמשיך לצחוק אבל שתדע שאין שווארמה."

"מה?! כי צחקתי?!" הוא הטה את ידיו לאחור בכעס ומחאה,
"מה האושר שלי מפריע לך?!" הוא לא פסק.

"אני צוחק מאושר!"

"אני אדם מאושר!"

"אתה לא יכול להעניש אושר!"

"אני רוצה את שווארמת האושר שלי!"

"אתה לא יכול למנוע ממני אוכל בגלל אושר!"

נתתי לו לפרוק את הטימטום שליווה אותו בערך כל חייו, מקווה שיסתום בקרוב.

"אני רק אדם מאוש-" תפילותי התקבלו והוא, העולב שהוא, נחנק מהרוק של עצמו.
רוק איים על חייו.

"קח, שתה." הגשתי לו מים והוא שתה.

"וואו נחנקתי ממים- ומים פתרו את הבעיה!"

"לא, נחנקת מרוק." הרסתי את הניצוץ גאונות שעלה על פניו והוא התכוון לקלל אך נזכר בחשק שלו לשווארמה.

"טאה טאה..."

"כן, נלך לקנות שווארמה." אישרתי בהנחה והוא קפץ בהתרגשות, תופס בפני ומנשק את שפתיי במהירות.

"חלאה אמרתי לך להפסיק!" ניגבתי את שפתי עם כף ידי והוא רץ להתארגנות החוזרת שלו.

הנשיקה הזאת,
משהו שהננס היה רגיל לעשות,
למה זה הרגיש לא בסדר עכשיו?

'ג'ונגקוק בטח היה כועס.'

רגע, לא אכפת לי ממנו יותר!
בעצם,
אפילו אראה לו את זה.

לקחתי את הטלפון בידי ומיהרתי ללכת לג'ימין שהיה חסר חולצה, מושלם לתמונה.

"אני רוצה שנתנשק ואצלם לג'ונגקוק."

"למה שנעשה את זה?" הוא שאל,

"כדי שיכאב לו!" אמרתי בילדותיות והתכוננתי לסירוב של ג'ימין,
"בוא נכאיב לבן זונה!" הוא רק עודד ופרע את שיערו בצורה המינית ביותר שיכל.

"צ'יז טינופת." הוא מילמל במין נקמה ומשך אותי לנשיקה שרק אני יכולתי להרגיש עד כמה ידידותית וטו לא הייתה.

"תפסת?" הוא שאל ואני הנהנתי,

שולח לאותו איש קשר שנשמר כעת בטלפון בתור: 'דירה 12' וסוגר את הטלפון.

נ.מ ג'ונגקוק

"היי היי!"

"אתה תשבור את התופים!" יונגי צעק כשפרקתי את זעמי על התופים,
מתעצבן יותר כשפינוקיו עצר מלנגן.

"תעצור שנייה." הוא דרש ואני נעצרתי.

"לא אכפת לך מהקשר שלך עם ג'ימין?" שאלתי אותו, מנסה למצוא חרטה על כך שתמך בי,
"אני כבר אדאג לתקן את זה."

'ברור שתוכל גם, אתה לא שרוף כמוני.'

"אם כך אפסיק להרגיש רע עם עצמי." הודעתי והוא רק חייך אלי בעדינות, מהנהן.

"אה... קוק? 'פינוקיו' שלח לך הודעה." הוא מיהר להרים את הטלפון אלי ויחד איתי לראות מה הוא שלח-

אך מהר מאוד מבטו נחתם, כמוני.

ביחד בחנו איך טאהיונג אחז במותן של ג'ימין בעוד הוא תופס בפניו המשורטטות של טאהיונג.
הגמד היה חסר חולצה ושיערו היה מבולגן, מפחיד אותי ממה שהלכו לעשות.

"היונג? מה להגיב?"

-

-תגובות על זה שפיתחתם כמוני רגשות לג'ימין בסיפור בבקשהה :((ז

טוב הפרק הזה נכתב תוך 10 דק של השראה ואני לגמרי מסופקת מיזה-
אז הינה הפרק מתנה!

ו- בבקשה לכו תקראו את הוואנשוט 'מעבר לאהבה'👈👉
זה ישמח אותי מאוד⁦❤️⁩

ואני אוהבת אתכם
סתם שתדעו פשוט:')

פרק הבא יעלה בסוף שבוע⁦❤️⁦