PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO-17

"כן!"

-סוף פלאשבק-

לשמור על קשר?

אם רק הייתי יודע שהמחשבה הזאת תהפוך לבדיחה, הייתי צוחק כבר אז.
מה שקורה בנינו זה לגמרי מעבר לשמירת קשר, חזק יותר מסתם קשר.

"טאה..."

"אני תמיד בסדר כי יש לי אותך." הוא לפתע קם עם חיוך כנה,
"אתה רעב?" שאל.

"היי שניה! אתה לא מרגיש טו-"

"אני מרגיש טוב יותר עכשיו וחשבתי שנוכל אולי להכין לנו משהו לאכול?" הוא שאל ועיני נצצו,

"אתה בעצם אומר-"

"כן."

"שתיתן לי-"

"כן."

"לבשל במטבח?!"

"כן."

-

"לאאאא!!! עזוב את הסיר!"

"אבל אם אני אעזוב אותו הוא יהיה לבד!"

"ג'ימין תתרחק מהמטבח!"

טוב אז הוא התחרט מהר מאוד.
הוא וכל הכלים שילכו לפח היום.

"לעזאזל איזה נזק." הוא הוסיף ואני מחיתי,
"אמאשך נזק!"

"התכוונתי נזק! תרתי משמע נזק! הנזק שאתה גרמת לכלים!" הוא צעק ובעט בי לצאת מהמטבח.

"הוו הוו! זה אומר שנלך לאכול בחוץ?"

"שרפת לנו את המטבח בשביל לאכול בחוץ?!" הוא התקרב אלי עם אותו מבט שבשר רעות,
"אתה ככה מלישון בחוץ." סיים בשיהוקים מפריעים וחזר למטבח.

"איתך?" קרצתי,

"לא, לבד." הוא ענה בחוסר רחמים.

"אה כן?! אתה לא יכול לישון מבלי לחבק מישהו!" לא נשארתי חייב אך הוא גם לא התכוון בדיוק לוותר.

"יש לי את הדובי הגדול."

"אה, הבן זונה הפרוותי הזה? שרפתי אותו כדי שלא תבגוד בי." אני צחקתי,
אני באמת צחקתי-

אבל הוא בכלל לא.

"אתה מה?!" הוא תפס באוזני בחוזקה, הבעה חמורה נקבעה על פניו ואני חייכתי את החיוך הכי גדול שלי.

"מה אתה עושה?"

"יש לי הרגשה שזה החיוך האחרון שלי." עניתי והמשכתי לחייך, רואה איך הוא לא התאפק וחייך גם.

"חייכת!"

"חייכתי."

"אתה עדיין מחייך!"

"כן, אני עדיין מחייך."

"אתה תקנה לי שווארמה!"

"ניסיון יפה גמד." הוא ציחקק ושיחרר אותי, חוזר לסדר את הבלאגן ולא שם לב שרצתי להביא את הכינור מהחדר.