One-shots / bts

First meeting [vmin]

קים טאהיונג ישב על הדשא הירוק, בוהה בשום דבר פרטיקולרי בשעה שהצמיד לפיו את הסיגרייה שהחזיק בידו השמאלית.
הוא שאף את העשן הרעיל שחדר אל חלל פיו ולראותיו, עוצם את עיניו באיטיות ונושף את העשן דרך אפו.

מאחוריו ניצבה אחוזה, אורות מהבהבים הובזקו מהחלונות והושקפו על הדשא שמוקם בחוץ,
מוזיקת הבס הנמוכה שנשמעה באוזניו גרמה לו להרגיש כאילו היה בלב המסיבה למרות שהיה מחוצה לה, וקולותיהם הרועמים של עשרות אנשים זרים, נשמעו במעומם מהיכן שישב.

הרוח הקרירה הכתה את פניו ושיחקה עם שיערו השחור, הוא ישב על הדשא כשרגליו פונות קדימה וידו הימנית מונחת על הדשא מאחורי גבו. מחייך קלות, הוא המשיך לשאוף את העשן הרעיל בנינוחות עד שהחזיק בבדיל הסיגרייה באצבעותיו, קם ממקומו ומועך אותו במאפרה שחוברה לפח המתכת שנמצא כמה מטרים מעץ גדול וירוק, בצידה של הגינה שבה שהה.

טאהיונג סידר את שרוולי הסוודר הבורדו שלו והתכונן להיכנס חזרה אל המסיבה שהתחוללה בתוך האחוזה. הוא העביר את כפות ידיו על אחוריו כדי להוריד דשא שאולי נדבק למכנס הג׳ינס השחור שלו ולאחר מכן התקדם אל כיוון הדלת האחורית של האחוזה של חברו הטוב הוסוק.

הוא יכל לשמוע רעשים מעומעמים של צעקות מפנים הבית, שהלכו וגברו יותר ויותר ככל שהתקרב אל הדלת, אך לפני שהספיק להתקרב אליה מספיק;
הדלת נפתחה בתנופה עוצמתית שגרמה לו להירתע אחורה. ״א- תזוז- פחג-״ הנער הזר שעמד מולו כשגבו מקופל מעט מטה, ניסה לומר. אך טאהיונג לא הבין מה קרה ולא הספיק לזוז כבקשת הזר.

הוא כיווץ את פניו בגועל ופער את עיניו בתדהמה ששמע את קולות ההקאה שהנער הזר פצה מפיו, מרגיש באותה השנייה נוזל מכתים את בגדיו.

הוא התרחק מהזר במהירות שהבין שהנער הקיא עליו. הוא הסתכל על בגדיו בגועל, עיניו עדיין פעורות כששקל מה עליו לעשות כדי להיפטר מהריח המסריח שדבק לגופו יותר ויותר בכל שנייה שעברה.

״אני- אני מצטער.״ קולו החלש של הנער גרם לטאהיונג להרים את עיניו כדי לפגוש את מבטו, תחושת הזעם שתפה את גופו ולפני שיכל לפתוח את פיו כדי לצעוק על הזר שבדיוק הקיא עליו, הנער קם ממקומו תוך כדי שדיבר.

״אני כל כך מצטער! לא חשבתי שיש מישהו מול הדלת- ולא יכולתי לעצור את עצמי-״
״השתגעת? הקאת על הבגדים שלי ופאק- אני עומד למות, זה עובר את הבגדים שלי! זה נוגע בי!״ טאהיונג צעק בהיסטרייה כשניסה לפשוט מגופו את הסוודר המוכתם שלו.

בעיניו של הנער השתקפה אותה היסטריה שנראתה אצל טאהיונג כשהוא ניגב את פיו בעזרת שרוול חולצתו והתקדם לעבר טאהיונג. ״אני- אני אעזור.״
הוא אמר, גורם לטאהיונג להרים את מבטו אליו בחדות. הנער בלע את רוקו וצעד אחורה בזמן שטאהיונג הצליח להוריד את הסוודר שלו ללא האפשרות של הקיא לגעת בגופו.

״אני לא יכול להאמין שעשית את זה! המכנסיים שלי, הם היו האהובים עליי..״ טאהיונג יבב כשראה שמכנסיו לא ניצלו מהקיא.
״אני כל כל מצטער... שתיתי יותר מידיי.
אתה יכול לבוא לבית שלי, אני- אני גר באחוזה ממול. אני יכול להביא לך בגדים להחלפה ואתה יכול להתקלח אם אתה רוצה, אני אשלם על הבגדים שלך! שיט- באמת לא התכוונתי...״ הנער אמר, מסתכל על טאהיונג בעיניים מקוות, מתחנן דרכן שיתן לו לפצות על הטעות שעשה.

טאהיונג הסתכל עליו לשתי דקות טובות לפני שהינהן.

וכך, קים טאהיונג הכיר את פארק ג׳ימין, החבר הכי טוב שלו.