סליחה שנעלמתי🥺
~~~~~~~~
השבוע הזה עבר באיטיות בשביל ריי.
הוא היה מתוח מהביקור של אחיו, משתדל לא להראות עצבני מידי כשהיה בסביבתו.
אבל עכשיו, כשישבו לאכול עם משפחתם זה כבר לא היה בשליטתו כשאחיו התגרה בו.
״מי זה החבר הקטן הזה שהיה אצלך אתמול..תיאו קראו לו?״ שאל בהתגרות,טועה בכוונה בשמו של טיילר.
״זה לא עניינך״ סינן לעברו בקרירות
״דיברתי איתו, אנחנו חברים, תגלה לי״
ריי הרים גבה בזלזול ״אם אתה חבר שלו אתה אמור לדעת״
״אני אגלה לבד, אתה תשלם על זה״
ריי קם בעצבים מהשולחן, לוקח את הטלפון והולך החוצה.
״אז עכשיו צריכים להגן על טיילר מעוד מישהו?״ שאל אית׳ן, מודאג מהמצב ״למה כולם נדבקים אליך לעזאזל?״ שאל את טיילר שהסמיק והשפיל את מבטו.
״זה יהיה רק לעוד שלושה ימים״ הבטיח ריי
הם נאנחו ״רגע!״ קפצה ג׳סי
״מה ישלך?״ שאלה סטפני,קופצת בבהלה
״ההורים שלי לא יהיו בבית כל הסוף שבוע הזה, תבואו לישון אצלי ונהיה כולנו ביחד!״ אמרה בהתלהבות
״אבא שלך יסכים?״ שאלה קים את טיילר
״אני מקווה״ נאנח טיילר בשקט
״טיי, יהיה בסדר״ אמרה לו ג׳סי וחיבקה אותו
הוא הנהן בשקט והיא פלטה צעקה
״ג'סי!״ קראו בבהלה
״אני לא יכולה עם החמידות שלו!״
״אני לא חמוד״ מלמל בשקט
״אתה כן!״
״אנ-״ אמר אבל והצלצול שמעיד על סוף ההפסקה הגיע, מורה לכל אחד מהם ללכת לכיתה שלו.
״....תפתחו מחברות, היום אנחנו לומדים על מעגל חסום במרובע..״ (ה.כ-מזל שאני לומדת חומר של כיתה י׳😅) הורתה להם המורה אך טיילר לא טרח להוציא אפילו את המחברת, תקוע במחשבות שלו.
״טיילר, תוציא את המחברת שלך בבקשה גם אתה. לפי מה שזכור לי אין לך פטור מללמוד״
הוא המשיך להיות תקוע במחשבות עד שהמורה נופפה עם ידיה מול פניו, גורמת לו למצמץ בבהלה ולהספיק במבוכה.
״הכל בסדר, טיילר?״
״כן המורה. סליחה, לא הייתי מרוכז״
היא הנהנה, ממשיכה ללמד וטיילר כתב את דבריה בהיסח דעת, מבלי לטרוח להקשיב, הוא כבר ידע את החומר הזה.
כששמע את הצלצול הוא נאנח בהקלה, אך עדיין נשאר לשבת במקומו בעוד ששאר הילדים בכיתה הלכו לחבריהם בכיתה או שסתם המשיכו להעתיק.
״טיילר״ קרא קול לידו והוא הרים את ראשו בבלבול, אף אחד בכיתה לא פנה אליו אף פעם.
״כן?״ שאל, מחייך.
״אמ, לא הבנתי ממש את מה שהיא הסבירה...תוכל להסביר לי עד שהמורה הבאה תבוא?״
״כן, בטח״ אמר לילדה מולו בחיוך והיא חייכה בחזרה, מתיישבת לידו עם הדברים שלה.
״אני אבלין״
״אני מניח שאת יודעת כבר את השם שלי״
היא ציחקקה, מהנהנת ״אתה חמוד״
הוא הסמיק מעט, לוקח את הספר ופותח אותו ״שנתחיל?״
היא הנהנה והוא התחיל להסביר לה.
״ילדה היום פנתה אליי מרצונה!״ קרא טיילר בהתלהבות כשהתיישבו בחצר בהפסקה.
״באמת? ומה היא רצתה?״ שאלה ג'סי בהתלהבות
״היא התחילה איתך?״ שאל אית׳ן
״לא היא לא התחילה איתי, היא ביקשה עזרה במה שלמדנו״ אמר טיילר ״אבל היא הייתה נחמדה!״
״והיא הבינה אחרכך?״ שאלה אלינור, מחייכת
הוא הנהן במרץ, מתלהב ״סופסוף מדברים איתי ולא רק מרביצים לי ומקללים אותי!״
ומשום מה המשפט הזה שבר את הלבבות של שאר הילדים בחבורה, מרחמים על הקטן מבניהם.
״כל הכבוד קטנצ'יק״ אמרה לו קים ובלגנה את שיערו, מנסה לא לאפשר לעצמה לבכות.
״אני לא קטן!״ רטן, מסדר את שיערו בחזרה
״מה קרה?״ הוסיף בשקט כשבחן את מבטם של שאר חבריו.
הבנים הביטו עליו במבט תמים ומבולבל ״מה?״
״למה זה נראה כאילו אתם עומדים לבכות? אתם מרחמים עליי נכון?״ שאל בשקט, מסנן את הכעס שלו.
״לא, א-״
״אתם מרחמים עליי״ קבע, הפעם בקול טיפה יותר גבוה.
״אנחנו לא, אנחנו פשוט דואגים לך״
״אני לא ילד קטן״
״אבל אנחנו רק רוצים לעזור״
״אני מסתדר מצויין״ סינן בכעס, משאיר את תיקו שם והולך למקום הסודי שלו.
הוא מצא ביתה ישנה, בבניין שלו, שאף אחד לא לומד שם ונראתה נטושה. שם הוא היה נשאר כל פעם שהיה צריך.
הוא נאנח, מתיישב על הכיסא שהיה שם.
״לאן טיילר נעלם לכלכך הרבה זמן?״ שאלה ג'סי בדאגה כשלא מצאו אותו ושתי מורות שלו אמרו שאפילו לא נכנס לשתי השיעורים האחרונים להיום.
״אולי הוא חזר הביתה?״ שאל כריס,מסתכל מסביב
״אין מצב. הוא אמר שאבא שלו בבית, הוא יהרוג אותו אם יחזור ככ מוקדם הביתה״ ענתה קים
״אבל כבר אחד וחצי, הוא יכל להגיד שהוא השתחרר״ החזירה אלינור, בוחנת את הסביבה גם.
״אני לא חושבת״ אמרה אלינור
״אולי....״
״אולי מה?״
״אולי הוא אצל האחות?״
״היינו שם״
״אני יודע!״ קרא פתאום אית׳ן, מתחיל לרוץ.
הם הגיעו לשם מתנשפים, עומדים בפתח המקום המעט חשוך והישן ״למה שהוא יהיה פה..?״ לחשה אלינור
״למה שלא?״ החזיר אית׳ן בשאלה, מסמן לחבריו להכנס אחריו בשקט ומתחיל ללכת בעצמו.
ואז הם ראו אותו, מכווץ בפינה, על כיסא, גופו רועד.
הם רצו אליו והוא נבהל כששמע את צעדים מתקרבים, קופץ ומנגב את הדמעות ״מ-?״ שאל,משתתק כשראה שאלו רק החברים שלו.
״טיילר״ הם חייכו בהקלה
״מה אתם רוצים? איך מצאתם אותי?״
״למה אתה כועס עלינו, טיי?״ שאלה קים
״תחשבו לבד״ רטן, מנגב את הדמעות שהמשיכו לזרום על פניו בלי הפסקה.
״אנחנו לא ריחמנו עליך,בובי. אנחנו שמחים בשבילך״
״ובגלל זה הסתכלתם עליי ככה?״
״זה היה משמח לשמוע שבמקום שירביצו ויציקו לך כל הזמן הצלחת להתחבר עם ילדה!״ התפרץ כריס
הוא הסתכל עליהם המום לרגע, מחייך חיוך קטנטן ״באמת?״
״ברור, אנחנו שמחים שטוב לך״
״ושמצאת חברה חדשה״ סיננה ג'סי בקנאות
הוא הסמיק, משפיל את ראשו ואז רץ אליהם בפתאומיות בחיבוק ״אתם החברים הכי טובים שיש!״
~~~~~~
אני מרגישה שהכתיבה שלי נהייתה ממש גרועה וחלודה כזאת...לא יודעת....מה אתם אומרים..?😕
פרק קצר יותר מהקודמים,סליחה אין לי יותר מידי זמן לשבת לכתוב וגם את זה אני עושה בין השיעורים🥺
העומס של העבודות בבית ספר עכשיו יותר גרוע מהרגיל
או שזאת רק אני?🥵
אבל בכל מקרה אני מעדיפה לא לחזור לבית הספר..😓
עלה בתאריך: 26.04.20
YOU ARE READING
Second chance
Romance״כשנשארת פה קיבלתי את ההזדמנות השניה שלי״ הוא אמר,מחייך אליי ומחבר את שפתנו לנשיקה שוב. ~~~~~~~~~~~~~~~~ אביו היה בשבילו מודל לחיקוי מגיל קטן. הוא אהב את הסיפורים שאביו סיפר לו על איך שרץ להציל אנשים בכל מיני מצבים, על חקירת תעלומות ועל איך שהוא תמי...
