החיה. (MaleXMale)

36 | גומלין

עכשיו עם הלב דוהר בחזהו בדאגה איומה, המפלץ הושיט את ידו הגדולה קדימה; חופן את פניו הקרות של הנרי בין אצבעותיו, מותיר טביעות ארגמניות על עורו הלבן.

למרות שעיניו של הנרי פנו אליו במשך כל הזמן הזה, המפלץ באמת ובכנות האמין שהאנושי הסתכל עליו בפעם הראושנה זה זמן מה. באמת ובכנות הסתכל. "...מ-ה?" פלט האנושי באנקה, הבעת פניו משתנה רק לרגע; בבירור, ההלם שהגוף שלו ספג הקשה עליו לדבר.

משתדל שלא להצטמרר בתגובה, אדם הכריח את עצמו להישאר אסוף ויציב. "אתה תהיה בסדר." השיב אז קולו הנמוך והחייתי.

האנושי מצמץ לעומתו, הבעתו מבזיקה לרגע אחד מהיר; כאב איום חצה אותה ואז היא נכבתה, מותירה רק אטימות. גם אם, הפעם, הנרי באמת ובכנות הסתכל עליו.

אדם יכל רק לדמיין מה עבר אז בראשו של הימאי לשעבר, אבל החליט שזה גם לא היה הזמן. בידיעה מלאה שהוא נתקל בשקט מוחלט כל פעם ששאל איך יוכל לעזור למשרתיו, העומלים על פצעיו של הנרי, הוא מיהר להיעמד, נמלך בדעתו.

העיניים האנושיות עקבו אחריו, פתאום.

"הנרי." אמר לעומתו בחדות, קולו בוסרי פתאום, כנראה מרוב דאגה שהוא לא הצליח להדחיק באמת. "אני עומד ללכת, רק לרגע." העיניים הצטמצמו קלות מנגדו, אבל ידיו של אדם כבר התכווצו לאגרופים. "ואני - אני אסדר את זה."

הפנים של הנרי לא השתנו כלל כשהוא הרים את זרועו ומתח אותה מעל לעיניו העצומות. המפלץ קפא אז, רק לרגע, כשהבין שפתאום הוא גיחך.

עתה, עם החלק העליון של פניו מוסתר... הגיחוך שלו נראה, בצורה מעוותת, קרוב לבכי.

אדם, שחשק את שיניו לעומת המראה, מיהר והסתובב במהירות. הוא יכל לשמוע את הדם תחת כל אחד מהצעדים הכבדים שלו, נמעך בין משקלו לבין רצפת השיש; הוא יכל לראות מזווית העין את הארגמן מכתים את המדרגות תחת אגרופיו הקמוצים והענקיים; הוא יכל להרגיש את הידית הקרה של הדלת מנגד לאצבעותיו.

וכבר, היה מחוץ לאולם.

הוא התחיל ללכת מהר יותר. הלב שלו פעם בעוז ודמו שרק באוזניו, כל כך חזק שזה כמעט החריש אותו. בנקודה הזאת, אחרי הכל העיניים שלו בקושי ראו את המסדרונות הכחלחלים, מנוקדים בשביל נרות כתמתמים וקטנים בלבד.

הם הסתחררו מסביבו, אבל הראש שלו היה צלול להחריד.

הוא ידע לאן הוא הולך.

"אדוני." קול אחד הדהד במסדרונות בעקבותיו, הוא נשמע מוכר אבל לאדם לא היה כוונה להיעצר, בשום פנים ואופן. "לאן אתה חושב שאתה הולך?"

חושק את שיניו, הוא מיהר והחיש את צעדיו. המסדרונות הוסיפו ונעו מסביבו, ככל שהקצב שלו הלך והאיץ. "להציל את הנרי." השיב בנחישות, קולו רועם ברחבי הטירה.