המתבונן - סיפורו של לואי פסטר

פרק 6:

פסטר היה נשוי באושר והיו לו חמישה ילדים. אבל שלוש מבנותיו נפטרו ממחלות שונות. לאחר מותה של בתו השלישית, פסטר החליט לכוון את מחקריו לחיידקים הגורמים למחלות אצל בני אדם.

אבל הוא לא ידע באיזו מחלה להתחיל וכיצד לחקור אותה.

הוא רגיל היה לפתח חיסונים עבור בעלי חיים לא עבור אנשים.

פעם כשחשב על הנושא, הוא נזכר באיש המסכן שננשך על ידי כלב נגוע בכלבת שראה בילדותו.

"כלבת יכולה להיות מועברת מבעלי חיים לבני אדם." הוא חשב. "אם אני יכול למצוא חיסון דרך ניסויים בבעלי חיים, החיסון הזה יכול להיות יעיל גם לבני אדם."

הרעיון נתן לפסטר תקווה והוא התחיל בעבודה.

כהרגלו, פסטר חיפש את חיידק הכלבת כדי להחלישו.

אבל לואי לא ידע כי הכלבת לא נגרמת על ידי חיידק. כלבת נגרמת על ידי וירוס הכלבת.

דרך המיקרוסקופ שהשתמשו בו בזמנו של פסטר אי אפשר היה להבחין בוירוסים. הוירוסים היו קטנים מדי והמיקרוסקופ לא הצליח להגדיל אותם מספיק.

הידע של פסטר היה כבר מספיק רחב כדי להיות בטוח שגוף חי קטנטן כלשהו - מיקרואורגניזם - גורם לכלבת גם אם הגוף הזה כרגע הוא בלתי נראה.

לכן, אפילו מבלי לראות את המיקרואורגניזם פסטר ועוזריו הצליחו למצוא דרך להחלישו.

מציאת החיסון נגד כלבת לא הספיקה ללואי. הוא רצה למצוא תרופה לאנשים שכבר ננשכו.

הוא חשב וחשב ואז עלה במוחו רעיון:

"לוקח הרבה זמן מהרגע שאדם ננשך ועד לרגע שהמחלה מתחילה" הוא אמר לעצמו. "אם אני אספיק לחסן אדם כזה לפני שהמחלה מתחילה, יכול להיות שאוכל להציל אותו."

פסטר ועוזריו ניסו את השיטה הזאת על כלבים נגועים בכלבת וגילו שהיא עובדת. אבל הם עדיין לא בדקו אותה מספיק כדי לנסות אותה על בני האדם כאשר קרה מקרה בלתי צפוי.

בקיץ 1885, נער בן תשע - ג'וזף מייסטר - הגיע אל לואי פסטר ביחד עם אמו.

"מר פסטר, בבקשה תציל את הילד שלי!" אמו של ג'וזף התחננה.

"מה קרה?" שאל פסטר

התברר שלפני ימים ספורים ג'וזף ננשך על ידי כלב הנגוע בכלבת.

פסטר התלבט מאוד.

מצד אחד הוא לא ביצע את כל הניסויים שהיו נחוצים כדי לנסות תרופה על בני אדם.

מצד שני, הפצעים של ג'וזף היו עמוקים. פירוש הדבר היה שכנראה הילד נדבק בכלבת.

פסטר הבין שכאשר סימני המחלה יופיעו אצל הילד, החיסון כבר לא יהיה יעיל וג 'וזף ימות בסבל רב.

צריך היה לחסן מיד ופסטר הסכים לעשות זאת.

הטיפול ארך עשרה ימים שבהם קיבל ג'וזף שלוש-עשרה זריקות. למרות החששות, הטיפול הצליח וג'וזף חזר בריא למשפחתו.

פסטר חש הקלה אבל לא להרבה זמן כי ציפה לו אתגר נוסף:

ז'אן-בפטיסט ג'ופיל ננשך קשות כשניסה להגן על שישה רועי צאן קטנים מפני כלב משוטט. הוא הצליח להרוג את הכלב, אבל התברר שהכלב נגוע בכלבת.

גם במקרה הזה היה צריך לעשות משהו מהר.

אבל הבעיה היתה שחלפו שישה ימים מרגע הנשיכה ועד שז'אן-בפטיסט הגיע לטיפול. פסטר עדיין לא ידע כעבור כמה ימים מרגע הנשיכה החיסון יכול להועיל.

הוא החליט לטפל בנער והחיסון עזר.

הצלחתו של פסטר בהצלת שני אנשים ממוות וודאי התפרסמה עד כדי כך שפסטר נאלץ לארגן מרכז לטיפול בכלבת במעבדה שלו. זאת, מפני שהמון רב של אנשים הצטופף מחוץ למעבדתו כדי לקבל את החיסון.

החדשות התפשטו גם ברחבי העולם ובעקבותם ילדים אמריקאיים הגיעו לפריז בזמן כדי להתחסן מנשיכה של כלב נגוע.

קרבנות שננשכו על ידי זאב הנגוע בכלבת נשלחו מסמולנסק שברוסיה.

עד מהרה אנשים חוסנו נגד כלבת גם בארצות שונות מחוץ לצרפת בעזרת החיסונים של פסטר.

כדי להיות מסוגל לטפל ביותר אנשים וגם להתמקד במחקר, לואי ארגן את בנייתו של מרכז חדש שישמש לחקר וטיפול במחלת הכלבת.

בשנת 1888 נחנך מרכז זה ונקרא "מכון פסטר".

לאחר פתיחתו, מדעני המכון השתמשו בשיטותיו של פסטר לא רק לחקר הכלבת אלא גם כדי לחקור מחלות זיהומיות אחרות.

במכון החדש, פסטר שמח לראות את הקורס הראשון בעולם במיקרוביולוגיה, פיתוח חיסונים נגד מחלות ילדים ואת גילוי תאי הדם הלבנים שמגינים עלינו מפני מיקרואורגניזמים מזיקים.

לואי פסטר נפטר - ב 28 בספטמבר 1895 בגיל 73.

ללוויה שלו הגיע קהל רב כדי לחלוק לו כבוד אחרון. ביניהם היו נציגים מממשלת צרפת וממדינות אחרות.

למרות מותו, עבודתו של לואי פסטר נמשכת עד עצם היום הזה על ידי המדענים במכון פסטר.

החיסונים שהתגלו במכון עדיין משמשים לחיסון ילדים ומבוגרים נגד מחלות שנחשבו פעם כחשוכות מרפא.

נשאלת השאלה איך ילד ביישן ,כמו לואי פסטר, שנחשב כ"לא מבריק במיוחד" הפך לאחד ממצילי האנושות?

אולי פשוט היה לו מזל?

לואי פסטר יכול היה לענות על שאלה זו באחד הביטויים המפורסמים שלו:

"המזל אינו מחייך אלא למי שמוכנים היטב לבואו."