יש יותר מנשיא אחד לארה"ב? *פאנפיק פרסי ג'קסון / הארי פוטר*

פרק 6

פייפר

כאשר כיירון נכנס לבקתה שלי והעיר אותי ב4 אני לא ציפיתי שזה יהיה חדשות טובות. לראות את רוב השבעה וניקו בחדר המלחמה גרם לי לחשוב שזה באמת חדשות רעות. לא ציפיתי להיסטוריה של הקסם ולמסע שיצא מזה. עד שהקטה עזבה היה 7:30 והיה לי כאב ראש אחד רצחני. מי ידע שיש דברים כאלה? כמו מכשפות וקוסמים ונחשו מי מקבל ללכת לעזור להציל את כולם, אני וחברים שלי, שבעת חצויי הנבואה הגדולה השנייה, ניקו די אנג'לו ושני החברים הנאמנים ביותר שלנו. אחרי שנפרדתי מריינה, פרנק והייזל היינו מוכנים לחזור לבקתות שלנו, כך שאלה מאיתנו שנאלצו לנסוע לעיר בשביל בית הספר יוכלו לאכול ארוחת בוקר ולהגיע לכיתה בזמן. כיירון שאל את אנבת' ואותי אם אנו רוצות ללכת לבקר את המשפחות שלנו לפני מחר בערב, ואני רציתי להגיד, "לעזאזל כן!"

למרבה הצער, אבא נמצא בוונקובר האורחים בכיכובו של תוכנית הטלוויזיה על טבעי. הם ממש התחננו שהוא יבוא ויהיה בכמה פרקים על-טבעי. זו הייתה התכנית האהובה עליי, אז אמרתי לו ללכת על זה. אם הייתי מעדכנת את הדרכון שלי בזמן, הייתי מבלה איתו כמה שבועות בזמן שהוא היה שם. התחלנו לדבר בקיץ האחרון על מי שאני וכל מה שמגיע עם זה. כשהוא יסיים לירות ולהירגע בקרוואן שלו בארוחת צהריים אוכל לספר לו. אנבת' הצליחה לאבטח טיסה לקליפורניה בארוחת הצהריים עם טיסה חזרה למחר באותו זמן. פרסי רצה ללכת איתה אבל כירון שכנע אותו שלהוריד אותה ולאסוף אותה זה יספיק.

כאשר כולנו יצאנו מהבית הגדול פגשנו את אפולו (אפולו היה מנהל המחנה החדש שלנו . לאחר שהיה חלק מתחילתו של כל השיגעון של מלחמת הענקים השנייה, והוא גם אחראי על הכנסת האורקל לדלפי למוצף בצאצאיו של גאיה, זאוס החליט להעניק לדיוניסוס חנינה ולשים את אפולו במקומו. הדבר היחיד שזאוס מתיר לאפולו לעשות הוא לנהוג במרכבה החמה בבוקר. הוא קידם אותנו בעליצות ועשה את דרכו לביתן האוכל. אם היה דבר אחד שרובנו היינו אסירי תודה עליו, זה היה שאפולו היה הרבה יותר שקוע בהכשרה שלנו מאשר שדיוניסוס היה אי פעם, ואפילו לקח את ההוראה לחץ וקשת. לעזור, לא כדי לקנות את עצמו. דיוניסוס לעולם לא היה מרים אצבע אם הוא היה יכול לעזור. אבל אפילו הפנים המחייכות של אל המוזיקה לא יכלו להוציא את המחשבות שלי מהבור האפל שהם צללו אליו. למרות שאני התנדבתי לקחת את המסע הזה, לא יכולתי שלא לחשוב שאולי זו הייתה טעות. הסתכלתי סביב במקום שהפך לבית. בשנה וחצי האחרונות המחנה עדיין היה שקט עם כמה אנשים שמשוטטים בסביבה. לא רבים מהחניכים החליטו לחזור לבית הספר. אלה שעשו את זה הלכו לביתן האוכל לארוחת בוקר לא יכולתי שלא לחייך בזיכרון.

כשהחלטתי לחזור לבית הספר, פרסי עמד לחזור על כיתה י"א, למרבה האכזבה שלו, ואנבת' אמרה שתחזור על זה איתו. אנבת', בתו של אתנה עודדה אותי לחזור לבית הספר גם, הייתי בטוב איתה ועם פרסי, ומאחר והם היו חוזרים לכיתה י"א הייתי יכולה להיות בהרבה יותר שיעורים איתם. "פייפר, את תהיי איתי ועם פרסי בהרבה שיעורים וויל יגרום לניקו לשלוח גם מכתב! זה יהיה נהדר! לפחות תחשבי על זה עוד, לפני שתגידי לא", זאת האנבת' שלי. תמיד הדיפלומט. וכשהזכרתי את זה לג'ייסון הוא הסתכל בעיניים שלי הרים אותי וסובב אותי באוויר. "כמובן שאת צריכה ללכת! את רומזת על האפשרות לחזור לבית הספר. אם אתה רוצה ללכת לבית הספר, אז לכי!" הוא היה כל כך גאה בי כשהבאתי לו את המכתב מהמנהל וקראנו אותו ביחד ג'ייסון רצה ללכת, אבל חובותיו לשני המחנות, מחנה החצויים ומחנה יופיטר, העסיקו אותו לאורך כל השנה. הוא נקרא לאפיקס מקסימוס והיה מסוגל להיכנס בין מחנות כדי להבטיח שלכל האלים יהיה מקדש או תא המוקדש להם או לילדים שלהם. למרות שג'ייסון סיפר לה שהוא שונא לנסוע כל הזמן, היא ידעה בחשאיות שהוא אוהב שיש לו הזדמנות לחיות בשני המחנות. אבל הוא לעולם לא היה נותן למשפחתו הרומאית לדעת את זה. היא גם הייתה גאה בו אבל אפילו לזכור כמה נרגש החבר שלי היה אחרי שהוא סיים את הראשון מבין המקדשים הוא לא יכל להוריד חיוך מהפנים שלו יותר מרגע.