PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO-seven

"אני נשבע לך," התחלתי, מקבל את תשומת ליבו יותר, "אם אגלה שלא שילמת משלי, ג'ימין אצלך כל בוקר." הוא חיכה, מקווה שאיזה שיהוק יחשוף אותי אך זה לא קרה.

"לעזאזל, בסדר אני מבטיח!"

"יופי." חייכתי ונתתי לו אפשרות ללכת,
"רוצה גם משהו? אולי את המספר של המוכרת? היא תוקעת בך מבט." הסתכלתי וראיתי אם היה רציני, והוא היה.

"לא מעוניין, אבל מיץ ענבים בשבילי." ביטלתי באדישות והוא התקרב לאוזני,
"אז אולי כדאי שאשיג בשבילי? אכפת לך?"

ידעתי ששאל רק כי מההתחלה תיכנן שתיהיה שלי אבל גם אחרי שעניתי: "לא אכפת לי."
לא הפסקתי לשהק, לא בטוח למה.

"באמת לא אכפת לי!" אבל המשכתי לשהק עד שלב שהתחלתי להשתעל בגלל חתיכת שווארמה בפה.

"זה בסדר גם אם כן, טאהיונג." הוא טפח בגבי,
"אבל לא אכפת לי!" המשכתי לשהק, לא מצליח להבין מה הסיבה.

"כנראה שהיא כן מעניינת אותך."

"אבל היא לא." והפעם השיהוקים הפסיקו, גורמים לג'ונגקוק לבילבול ולי להיות מופתע,
"מזה היה לעזאזל?" הוא שאל וירד כמו צפרדע לגובה עיניי.

"אכפת לך שאלך להתחיל איתה?" הוא שאל ומיהר להוסיף, "בגללי?" וכשעניתי בצחוק מזלזל-'לא'השיהוקים חזרו.

"מה לעזאזל?"

-

נ.מ ג'ימין.

טאהיונג הולך להרוג אותי.

"איך זה בכלל יכול לקרות?" חבר של ג'ונגקוק, יונגי הסתכל על המחבת שחור מוטבע בה, דיי בטוח שזה לא אמור לקרות.

"אני לא יודע! אבל אני הולך למות היום." הודעתי והוא ציחקק,
"הייתי מנחם אותך- אבל אתה לגמרי עמוק בקבר." ענה ואני התיישבתי על הרצפה, חושב.

"אתה מנסה למצוא רעיונות לתקן את המצב?" הוא שאל בתמימות ואני הרמתי גבה,
"מה אני משוגע? אני חושב על איך לברוח מהארץ מבלי שהוא יגלה."

הוא קינח את אפו ולאחר מכן הקים אותי כאילו והייתי נוצה חסרת מסה,
"א. אתה ההגדרה המושלמת למשוגע-"

"אמש'ך משוגע!"

"אין לי אמא." הוא הרצין ואני האדמתי,
"א-אני מצטער! לא התכוונתי! אלוהים אני נשבע-"

"צחקתי, ג'ימין."

בן של אלף קונכיות.

"לפני שאתה משתגע, תן לי להמשיך." נשכתי שפתיים וסימנתי לו להמשיך,
"ב. בוא נבשל ארוחת ערב טובה מספיק כדי שיסלח, אוקי?"

"אוקי! ואז ניקח ונטביע אותו בשירותים!"

"איך אתם לעזאזל חברים?" הוא שאל ברטוריות* ובכך רמז לי שלא נטביע את טאהיונג בשירותים, "הורס מסיבות."

"ואז ג'ימין, נלך לקנות לו מחבת חדש, יחד עם מה שהבטחתי לך בחנות." הוא קנה אותי ואני הנהנתי במרץ,

"אוקי! אני אתקשר אליו כדי להכין תרופה למכה." הודעתי ואחרי כמה דקות שבו הספקתי להבהיל מספיק את טאהיונג, ניתקתי וחייכתי,

"אפשר שנרביץ לו עם המחבת למקרה וירצה להרוג אותי?"

"לא." שיט איתו.

-

Tate*- אבא בשפה כלשהי.

*רטוריות- שאלה שלא מצפים באמת לתשובה.

טוב אני מקווה שנהנתן והבידוד הולך לכם טוב בנתיים זה קודם כל.
דבר שני, אני מצטערת שהפרק יצא אולי לא משהו, כתבתי פרק אחר אבל משום מה חצי מהפרק נמחק ואם מישהי שמה לב הסיפור עשה בעיות ולא הראה פרקים.
אם יש חיסרון באפליקציה הזאת- זה שתמיד יש את הפחד הזה שדברים ימחקו ואותי זה ממש תסכל לכמה שעות.

הנקודה היא, אני מצטערת אם הפרק לא משעשע כל כך, אני מצוברחת בלי קשר והבעיה בפרקים תיסכל אותי יותר.

סלחו לי⁦❤️⁩🙏