PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO-seven

"לשבת או לקחת?"

נ.מ טאהיונג.

"לשבת, בבקשה." שלמתי וחייכתי אל המוכרת, "אתה רוצה עוד משהו?" שאלתי את ג'ונגקוק והוא נידנד לשלילה.

"אז בוא." הלכנו לעבר המקום הפנוי ושניה לפני שהתחלנו לאכול, איזה בן זונה התקשר אלי.

"מה יא חרא?"

-"אני אוהב את גברת קים לכן לא אגיד אמש'ך."

"נו? מה אתה רוצה יא נבלה?" בשלב זה ג'ונגקוק כבר הבין עם מי השיחה ונאנח,
"נתק לו."

-"אני שומע אותך יא בן אלף."

"הוא אמר שהוא שומע אותך." העברתי את ההודעה. לפחות חלק ממנה,
-"אמרתי גם בן אלף."

"ואני בחרתי להתעלם מהחלק הזה."

-"זדיין, ככה מפקיר אותי?! הלב נשבר, אוי הכאב, אוו tate!*"

"מה רצית גמד?" נאנחתי, מתאפק לא לנתק.
-"להזכיר לך לקנות לי גלידה ושסיימנו עם הקניות." הוא הודיע ושמעתי גיחוך ברקע.

"זהו?"
-"אה, אני ויונגי גם מבשלים." הוא הוסיף והפעם יכולתי לשמוע צחוק ברקע,

"לא! צא לי מהמטבח!"

-"לא! מאוחר מידי כבר בישלתי ועכשיו אנחנו מתקנים את זה!" הוא התוודה ואני נבהלתי,
"מתקנים מה?! גמד צא מהמטבח!"

-"אני מבשל לנו!" הוא צעק וניתק את השיחה, לא עונה לי יותר וגורם לי לחשוש לשלום הבית שעדיין לא הספקתי לחנוך בספיישל סדרה בוגרת,

בובספוג.

"אממ, ג'ונגקוק? יש מצב שניקח את האוכל ונלך לבית? זה מצב חירום." דירה 12 הסתכל בבילבול,

"מה המצב חירום?"

"ג'ימין נכנס לי למטבח, לבשל."

"ג'ימין הולך לבשל במטבח שלך? איך הוא מבשל?" הוא שאל כאילו ולא היה קל לנחש לבד רק לפי המבט המבועת שלי.

"כמו שהוא מתנהג."

"דקת דומיה בשביל המטבח, יהיה זכרו ברוך." הוא צחק והתחיל לאכול, מתעלם מהפרצוף המפוחד שלי.

"נו נו נו, אפשר שנחזור לבית?" התחננתי והוא נידנד לשלילה, מרים את הבגט שלי ומכוון אותו לכיווני.

"תאכל פינוקיו."

"אני לא רעב." שיהקתי, "אני באמת לא רעב!" המשכתי לשהק ואז נאנחתי,
"טוב אני גווע, אבל אם לא נחזור עכשיו לא יהיה לי גם מטבח לבשל בו!"

"אתה תמיד מוזמן לבשל אצלי." הוא חייך ואני צחקתי, "זה לא מה שאמרת לי אז." הוא כיחכך בגרונו, "תאכל."

אכלנו במשך כמה דקות בשקט, אני שתקתי מתוך מבוכה והוא שתק כי לדעתו אין צורך לדחוף שיחות מיותרות בשביל ליצור קשר.
"אני הולך לקנות לי עוד שתיה." הוא הודיע וקם אך עצרתי אותו, נותן לו את כרטיס השראי שלי ותוקע בו מבט חד.