𝕀𝕟 𝕋𝕙𝕖 𝕤𝕦𝕡𝕖𝕣𝕞𝕒𝕣𝕜𝕖𝕥 °𝕋𝕒𝕖𝕂𝕠𝕠𝕜•𝕐𝕠𝕠𝕟𝕊𝕖𝕠𝕜°

פרק אחד- משטרה בתור מספר ארבע.

שיר הילדים המוזכר- הסבון בכה מאוד.

"הסבון בכה מאוד. דני, לא רוצה בי עוד. ומברשת השיניי- אוו הנה המוצרי חלב, שנים למצוא אותם!" ניגש לשורת המעדנים, מושך כמה בטעם תות וכמה שוקו וניל.
"יופי, מעדנים, יש. עכשיו איפה הייתי? אה, כן, ומברשת השיניים מתייפחת שבעתיים, ואומרת למשחה אל תבכי אך היא בוכה." המשיך לזמר כשהוא ניגש למדף החטיפים.
"והברז כעסן, הוא כועס מאוד על דן. והמיים מיים מיים, צר להם על האוזניים אז הם שריםשריםשריםשריםםם,
שורום זורום זורום רים, שורום זורום זורום רים, שורום זורום זורום רים,
הם שרים, הם שרים, הם שרים!" את השורות האחרונות הוא צעק, מושך תשומת לב רבה משאר הלקוחות המסתובבים בין המדפים, לוקחים את הדברים הנצרכים לביתם.
"סליחה, ילד, צר לי לאכזב אבל אתה בסופר, לא באמבטיית הזיופים שלך!" כעס אחד מעובדי הסופר המלא, דואג שללקוחותיו יהיה מסע קניות שקט ורגוע.
"סליחה?! אין לך חוצפה? אעלק עובד פה, אתה מגרש לקוחות מהחנות, מותר לי לשיר מה שאני רוצה!" צעק רוקע ברגלו ברוגז כששכח באיזו שורה של שיר הילדים המוכר הוא עצר.
"תשיר כמה שבא לך, אבל, אל תעשה את זה בטונים גבוהים, זה מפריע לשאר הלקוחות." קבע העובד, מתחיל להתרחק מהלקוח המוזר.
"עצור! אני אשאל עכשיו למי זה מפריע!" הוא אמר והעובד נאנח והסתובב חזרה, עומד לידו ומחכה לתוצאות המכריעות של ה'סקר' שלו.
"למי מפריע שאני שר הסבון בכה מאוד?" הוא הסתכל לכולם בעיניים במבט מרתיע.
אף אחד לא הרים את היד, מהפחד.
"למי לא איכפת שאני אשיר?" שאל, רוצה לראות מי כלוא בין שניי ההחלטות.
"לי לא!" הרים אחד את היד, ונעמד לידו וליד העובד.
כל השאר פשוט המשיכו בקניות שלהם והעובד חזר לעבודתו, סידור הירקות במדפים.

"רוצה שנשיר יחד?" שאל הזר, "כןן" התלהב המוזר.

"אני לא זוכר באיזה שורה עצרתי..." מלמל, "אני יודע, אתה עכשיו סיימת את הפזמון." הזכיר לו, "אהה, נכון"
"דני, דני מלוכלך, מלוכלך כל כך כל כך, אם יבוא היום לגן, מי יתן שלום לדן?!" שרו השניים ביחד.
"אייש אני צריך להביא תותים!" אמר כשהלך אל עמדת הירקות והפירות, מחפש בעיניו את חבילות התותים.
"מצאתיי, תודה לך איש יקר על זה שעזרת לי לשיר, עכשיו אני אלך לי לשלם." אמר המוזר אל האחר שחייך והלך.
"הוא היה נחמד." מלמל לעצמו, כשהלך אל הקופה היותר ריקה מבין השבעה.

"כל אחד ישאל מי זה?! מלוכלך כזה, כזה, והדסה הקטנה, תסתתר אז בפינה.
לא תכיר אותו בכלל, כלל וכל-אתה מוכן לשתוק?" קטע את שירו בשאלה האדם העומד מלפניו.
"לא! והמיים מיי-עוד מיים אחד וזה כאפה!" איים עליו.
"יש לך שיער יפה!" אמר בלי קשר, "זה לא מה שיציל אותך מהכאפה." אמר לו בעל השיער התכול מנטה.
"מה? איזה כאפה?" שאל כשהוא מושיט את ידו לגעת בשיערו של השני.
"אל תיגע בי, חייזר!" צעק סוטר לידו.
"אתה הרבצת לי!" התחיל להתבכיין, "כן, ו...?" ענה בשאלה תכול השיער.
"אתה הרבצת לי!" המשיך.
"אייש, אתה לא בסדר, אני פשוט אתקדם." אמר בייאוש השני, לוקח צעד קדימה, ומזרז את הדמות לפניו, רק רוצה לצאת כבר מהסופר.

"אתה הרבצת לי! וכפיצוי אני רוצה לעקוף אותך בתור." קבע, מזיז את תכול השיער הצידה ועוקף אותו.
"לא לחיות בסרט, חמוד. אני לא נותן לך לעקוף אותי, גם לא בעד שלום עולמי!" אמר דוחף את האחר אחורה וחוזר למקומו בתור.
"לא. אתה הרבצת לי, זה או שאני עוקף אותך או שאני פונה למשטרה על הרמת ידיים." קבע מאיים על השני, שלא הראה סימן קטן אחד של פחד.

"הוו, אני מפחד." אמר, יודע שהשני בעוד כמה רגעים יהיה שקוע במשהו אחר וישכח מזה.
"כן, כדאי לך לפחד." אמר כשהניח את מצרכיו על הרצפה, וחייג למשטרה.
הוא חייג לאחיו הקטן.
"הלוו, משטרה! הוא הרביץ לי, הוא דחף אותי לרצפה והכה אותי, ואחר כך הוא אמר שהוא יכסח אותי! משטרה תצילו אותי!" הוא צעק, ושוב הלקוחות הסתכלו עליו עושה דרמה מבויימת.
"כן, כן, את אותו הסיפור. על עוד כמה אנשים אתה תעבוד עם החרא המחורבן הזה?" שאל הקטן מצידו השני של הקו.
"לא צריך, חתיכת בוגד!" הוא צעק וניתק לאחיו לפני שהספיק לומר משהו.
"הלוו, משטרה!" חיקה אותו השני, "תרגע!" הזהיר הצעיר מביניהם דורך בטעות על אחד המעדנים, שהתפוצץ והשפריץ על נעליו נוזל בצבע חום.
תכול השיער צחק, וכך גם האנשים העומדים בתור מספר ארבע שצפו בסיטואציה עד לאותו הרגע.

"שנייה מחורבנת! דקה מחורבנת! שעה מחורבנת! יום מחורבן! חודש מחורבן! שנה מחורבנת! חיים מחורבנים!" צעק כשניסה לנקות את הכתמים החומים, על נעליו הלא תואמות.
"אבל אהבתי את זוג הנעליים האלו!" הוא צעק שוב.
"אתה יודע, הם לא זוג, הנעליים האלו לא תואמות." אמר לו השני.
"לא איכפת לי! הנעליים האלה התאהבו אחת בשנייה אז הן יהיו זוג! אל תתערב בחיי האהבה שלהן!" צעק עליו.

***
סוו כן, פרק ראשון בסיפור יותר מטומטם ממני...
מקווה שתהנו מהמשך הטימטום שלי, ו...זהו.

💛💚💙