התהלכתי מצד לצד, מפוחדת, כל עולמי שחור, מחכה לבשורות של הרופא.
עידו ואבא שלי נכנסים לבית חולים יחד, אני רואה שהם נפגשו שוב בזמן שאני נסעתי למחוץ לעיר. "איך יכולת להסתיר ממני את זה שההורים שלנו בחיים?", עידו ניגש ושאל אותי בתוקפנות. "היי, אתה זה שלא רצית להיות חלק מכל זה, תשא בתוצאות", דחפתי אותו לאחור ותקפתי אותו בחזרה, "ואני בטוחה שזה בכלל לא הזמן לדבר על זה עכשיו", אמרתי ודחפתי אותו עוד יותר.
"תירגעי נסיכה שלי", אבא הניח לי יד על הכתף ומשך אותי לחיבוק, "היא תעבור את זה", הוא אמר ברוגע, "אתם צריכים לדעת שאמא שלכם אישה חזקה", הוא פנה לשנינו, "בדיוק כמוך", הוא הוסיף וליטף את ראשי. אני עדיין מתקשה להאמין שיש לי שוב אבא.
לפתע אדל נכנסה למסדרון, מאיפה היא יודעת, היא רצה אלי וחיבקה אות חיבוק חזק, "ידעתי שאי אפשר לסמוך עלייך שתעדכני אותי", היא צחקה, אני מניחה שעידו אמר לה, "עברו עלי יומיים טיפה עמוסים, אני מצטערת", לחשתי, "אני יודעת יפה שלי, אני יודעת".
"שלום רפאל, אני לא בטוחה שאתה זוכר אותי", אדל ניגשה לאבא שלי, "ברור שאני זוכר אותך", אבא שלי חייך ומשך אותה לחיבוק, אבא שלי אדם חם מטבעו, הוא לוקח הכל בקלות עד שמעצבנים אותו, שם הוא יהפוך את העולם.
ואז דור ורוס נכנסו למסדרון, "מצטערים שהתעכבנו, הגיעו חדשות לגבי סהר", קפצתי ממקומי, "מה אמרו", דור הסתובב אלי, "הוא בסדר עכשיו אבל הוא צריך להשאר בהשגחה, עוד לא סיפרנו לו על אמא שלו, חשבנו אולי את תספרי לו", הוא סיים לדבר ואני הנדתי בראשי, "אני בטוחה שעדיף שרוס יספר לו", אמרתי, "מה שלום נטלי?", שיניתי במהירות נושא, "היא בסדר גם, יש כמה חתכים ברגליים אבל היא תעבור את זה", הנהנתי.
"איך עדן?", דור שאל את אבא שלי, "היא תשרוד את זה, היא חזקה", אבא אמר וקיבץ את אגרופיו, אני יודעת שגם לו קשה, יותר מלנו, הוא פשוט לא מראה את זה.
"ברור שהיא תעבור את זה, זאת עדן", דור אמר ומשך את אבא שלי לחיבוק גברי.
"איך את?", רוס התיישב לידי, " אני בסדר, רגיל, כמו תמיד", אמרתי עם ראשי בין שתי ידי, "היי, זה אני, מה שלא קרה בינינו, אני מכיר אותך יותר טוב מאשר את מכירה את עצמך ואת יכולה להיות איתי אמיתית, טוב?", הוא שאל וליטף את גבי, "אני יודעת", הרמתי את ראשי וחיבקתי אותו, "תודה", לחשתי לרוס.
הרופא יצא מהחדר ניתוח, כולנו התנפלנו עליו, הוא לא נבהל, אני מנחשת שהוא רגיל לזה.
"אנחנו עדיין לא יודעים מה מצבה לגמרי כי היא בקומה כעת. היא איבדה מלא דם אבל היא תשרוד את זה, היא נלחמת, שמים לב", הוא אמר והעלה לי חיוך על הפנים לאור המשפט האחרון , "הכדור היה מ"מ מעמוד השדרה, אנחנו לא יודעים אם היא תוכל ללכת שוב אחרי שהיא תתעורר מקומה, אם היא תתעורר, נותר רק לקוות".
"את רואה, היא חזקה", אבי חיבק אותי מאחורה, "אבל היא בקומה אבא, לא יודעים אם היא תתעורר", כבר לא היה שום חיוך על הפנים שלי, לא יודעים אם היא תתעורר.
"תהיי אופטימית", הוא לחש וידעתי שהוא צודק.
"אני יכול להכנס לראות אותה?", עידו שאל את הרופא, "כן אתה יכול, רק אחד יכול להכנס כל פעם, תחליטו מי הראשון", אבא שלי סימן לעידו עם הראש שילך הוא, הוא חייך כמו ילד קטן.
נקודת המבט של סהר
פקחתי את עיני לאט, לא ראיתי אף אחד סביבי, "מה חשבת?", שמעתי קול לא מוכר, "לא נשאר לך אף אחד שאוהב אותך", הוא המשיך להגיד.
הופיעה מולי דמות שחורה מטושטשת עם רובה ביד, "מסכן, תמות לבד", הוא אמר ואני ניסיתי לקום מהמיטה אבל לא הצלחתי, "תמיד חשבת ככה נכון?, הנה זה קורה", כדור נכנס ישר לתוך ליבי.
"אההה", קמתי בבהלה.
"מה קרה?", רוס שישב ליד מיטתי שאל, "סתם חלום רע", אמרתי, זה רק חלום.
זה היה סיוט.
"מה קרה לי?", שאלתי את רוס, "פרפור חדרים, בגלל לחץ", הוא אמר.
"את שונאת אותי?", מלמלתי בקושי, "כן", היא ענתה, הרמתי את ראשי וראיתי אותי מטושטשת. "את שונאת אותי", אני מרגיש שכל העולם נופל עלי, יש לי כאבים בכל הגוף.
סחרחורת תוקפת אותי, אני מרגיש לא טוב, אני מרגיש כבד לפתע, קשה לי לעמוד, הרגשתי את גופי נחבט ברצפה.
פלאשבק עלה בראשי, היה לי שוב לחץ בחזה, נשמתי עמוק ונרגעתי.
רוני שונאת אותי.
"אני צריך לספר לך משהו", רוס אמר וקטע את מחשבותיי, "זוכר שביקשת ממני את המיקום של אישתו של אושר?", הוא שאל ואני הנהנתי, מנסה להבין לאן הוא חותר עם זה.
"בגלל מה שקרה לך, הבאתי את המיקום לרוני, הוא נסעה לשם לבד", קפצתי ממקומי, "בבקשה תגיד לי שלא קרה לה כלום, היא בסדר נכון?", קטעתי את רוס באמצע דבריו, "היא בסדר, אל תדאג.. היא הסתדרה שם מצוין, היא הרגה את מעיין", הלסת שלי נפלה ממקומה.
"היא עשתה מה?", רוס הסתכל לי בעיניים, "מעיין כיוונה אקדח לראש של עדן, רוני הרגה את מעיין בדיוק בשנייה שמעיין ירתה, הכדור שיצא מהאקדח של מעיין פגע בגב של עדן, היא כרגע בקומה", רוס הפסיק לשנייה, "אבל אמא בסדר, מבצעים לה כמה בדיקות כי יש לה כמה חתכים ברגליים, אבל חוץ מזה היא בסדר", חיוך עלה על פני.
"היא בסדר, בזכות רוני".
______________________________________
תודה על זה שאתם מצביעים ועדיין קוראים את הסיפור, אוהבת אתכם❤
BINABASA MO ANG
מצאתי אהבה ביום
Romanceרוני היא נערה בת 17, יש לה עיניים אפורות וחיוך שתופס את עיניו של כל אחד. יש לה בחיים רק שני אנשים שהיא יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אחיה התאום, עידו. והחברה הכי טובה שלה, אדל. רוני לא נפתחת בקלות, היא סגורה ומופנמת במיוחד אחרי השברון לב שחוותה...
