החיה. (MaleXMale)

28 | שלום

מבין שהרגליים של הנרי נמצאו בפיסוק כמעט מאונך מנגד לעץ, אדם הניח ש'יפה' הייתה דרך אלגנטית להפתיע - במיוחד מצד אחת משתי נשים מלאות הזימה - לשים את זה במילים.

"אבא שלו גם לא נראה רע במיוחד בהתחשב בגילו. אם ככה הוא יראה לקראת זקנה, אני מצטרפת לרשימה."

אדם באמת לא חשב על זה ככ - הנרי בדיוק התמתח עוד קצת? התנוחה הזאת בכלל הייתה בגבולות ההיגיון הבריא? למה הוא לא ידע שגוף אנושי יכל לעשות את זה עד היום? - הוא היה חייב להודות שזאת הייתה נקודה טובה.

"האחות גם יפהפייה. שמעתי שצייד נאה בעקבותיה ובגלל זה היא מבלה כאן את ימיה." הוא שב וכיווץ את גבותיו בינו לבין עצמו, הנרי שב ליציבות על שתי רגליו, אלגנטי גם אם ניכר שמשקלו נשען לעבר הרגל הבריאה. אדם נזכר בשיחה; צייד, היא אמרה. "משפחה טובה, זאת משפחה טובה." שבה ואמרה. ושוב, אדם הרגיש את גבותיו מתכווצות אפילו יותר. "אני בטוחה שלי ולו יכלו להיות ילדים מרהיבים."

זה גרם למפלץ להשתהות במקומו. עם עיניים ספק לעבר האוויר ספק לעבר הנרי, הוא חשב פתאום על החיים כהלכתם.

על כמה שהוא מעולם לא יכל להשתלב בהם.

הדכדוך נפל עליו כמו דלי של מים קפואים.

"כמובן, הוא כל כך חלומי שאפילו לומייר יכל ללדת לו ילדים יוצאים מן הכלל." לעומת המשפט מלא הביטחון של העדנית, הוא כמעט נחנק על אוויר. כל מחשבה קודרת נעלמה ממוחו בעודו חשב על המשרת המוכר עם כרס הריונית ומבט מאוהב, מופנה לעבר הנרי. "לא פלא שהאדון שקע בדיכאון עצום בשבועות החולפים. אני הייתי בדיכאון... אה... לראות אותו ככה, את יודעת מה אני רוצה לעשות לו?"

אדם תכנן לומר משהו על זה שהוא לא היה בשום דיכאון, אבל פתאום השאלה עצרה אותו במקומו.

מה היא רצתה לעשות לו?

"מה את רוצה לעשות לו?" שאלה חברתה הערמומית.

"אני רוצה לקחת - "

למול הטון מלא הזימה שלה, אדם התחרט באחת. " - אני יכול לשמוע אתכן."

ותחת המבט הרושף שהעניק לצמד הנשים המבעיתות, מסובב את ראשו לעומתן רק קצת, השתיים פשוט חייכו לעומתו, לחייהן מוכות בורוד. עדנית ואגרטל, זו לצד זו. ללא ספק, מקומה של האגרטל היה בפנים. טוב, היא הייתה האחת שחופשייה לזוז, הוא הניח.

"אין באף אחד מכם עוד בושה או פחד?" המילים הנדהמות עזבו את פיו לפני שחשב על זה כהלכה

העדנית צחקקה. "לא מאז שמסייה הנרי קרה."

אדם מצמץ באטימות לעומת הנשים הנבזיות.

הנרי קרה? מה זה היה אמור להביע?

"מסייה חיה!" קול קרע את תשומת לבו ישירות אל צדו השני של העולם, ממקד אותו בדמות מנופפת בשעשוע. עם חיוך מואר פרוש על פניו ועיניים בוהקות מופנות לעברו, הנרי הניף בידו מכל הלב. "הו, בוקר טוב, לא שמתי לב אליך! אתה ער כל כך מוקדם." התפלא האנושי, פחות או יותר צועק את דבריו ללא שום עידון.