Nightmares 》H.S

פרק 7

הרופא הזה, ג'יימס פטריק ,חתיך בטירוף אבל בצורה שאי אפשר לתאר אותה -שיער שטני עם תלתל אחד או שניים אבל השיער הזה מסופר בצורה מדהימה ,אני חייבת לדעת באיזו מספרה הוא מסתפר .

העיניים האלו פאק כמה שהם יפות ,עיניים בצבע אפור כהה . הרופא הזה יחיד במינו מכיוון שעוד לא פגשתי אף רופא צעיר ויפה תואר.

"א..אני סאם ליאמונס" אני אומרת לו בגמגום , הוא מחייך חיוך חושף שיניים ועינייו נעשות צרות ברגע שהוא מחייך ואני מגלה שזהו אכן חיוך אמיתי. "סאם אם ירשה לי לומר ..." הוא עוצר את המשפט כדי שיוכל לוודא שאני מסכימה לו לקרוא לי בשמי הקצר וכמובן בתוך שנייה אני מהנהנת "אז סאם, בואי תספרי מה הבעיה שלך כי לפי התיק שלך אכן הלכת להמון רופאים ואני רוצה מאוד לדעת מהי הבעיה שאף אחד עדיין לא עזר לך" שואל דוקטור פטריק .

"דוקטור פטריק ,זה סיפור ארוך שאני לא יכולה לקצר אותו ובמובן אחר אני לא יודעת איך לנסח את זה כדי שתוכל לעזור לי" אני מסמיקה כמו סלק למחשבות הנודדות אל עברי הרשע.

"תוכלי לקרוא לי ג'יימי הרי אחרי הכול אני גם קורא לך בשם הפרטי ובמיוחד בשמך המקוצר " ג'יימי ,אחלה שם יש לך דוק ,תת-ההכרה שלי עומדת על סף התעלפות מרוב מראו של דוקטור ג'יימי . " אני הייתי רוצה שתשבי בספה הזאת ותתחילי במה שמטריד אותך ,ככה שנוכל לפתור את הבעיה שלך" ג'יימי מצביע על הספה השחורה ,בה יש כרית אפורה קטנה.

---

נשכבתי על הספה והתחלתי לספור 10 שניות לאחור כדי להירגע ,כן שיטה ישנה להירגע . ולאחר שגמרתי בתהליך ההרגעה שלי אני מתחילה לספר לדוקטור סקסי ג'יימי את סיפור חיי.

"הוריי מתו מהצתה שהייתה בביתי, אני ניצלתי משם בעזרת המטפלות שלי מארי וקארין ,הגעתי אל בית דודי טוד ודודתי אנבת' . לאחר יומיים מארי וקארין שתי המטפלות שלי נרצחו על ידי מישהו, באותו הזמן הייתי בת שלושה חודשים אז זה סיפור שסיפרו לי ". אני אומרת לג'יימי , הוא מהנהן ולא אומר דבר כתגובה .

"חייתי אצל דודיי ,כאשר הייתי בת 13 אם אני לא טועה הייתי במסיבה של חברתי... מייסי לטינקו , שם הרחתי את הסם הראשון שלי ונדמה לי שזה היה מריחואנה או קוקאין ,ושתיתי שני שוטים של ווקדה עם רד-בול ". אני נושפת את מילותיי האחרונות ונזכרת מעט איך היה כיף שם עד ש...

"אני מבין שקשה לך להיזכר בזה, למרות שעדיין לא סיפרת את הבעיה שלך אבל עדיין אם מותר לי לשאול... היה לך רע לחיות עם הדודים שלך?" , אני מהרהרת ביני לבין עצמי איך לנסח את התשובה זו כי אף פעם לא חשבתי על זה .

"לא ,אני לא חושבת שהיה לי שם רע כי הם לא הכו אותי,לא אסרו עליי לצאת או משהו כזה אבל היה לי משעמם בבית בגלל שדודתי הייתה אשת רפואה ודודי עסק בפוליטיקה כפי שאתה רואה כרגע הוא ראש הממשלה שלנו" אני מנסה להירגע לפני שאספר לו את המקרה הבא.

"אז לאחר שהייתי שיכורה ובעננים מהסמים שלקחתי באותו ערב ,פגשתי לאחר כמה שעות את אחד החברים של מייסי ,שמו היה לוגאן וגילו היה 16 . דיברתי איתו כול הערב -צחקנו, השתעשנו ואז אני זוכרת כשביקשתי ממנו ללוות אותי אל ביתי , בדרך הביתה היינו צריכים לעבור בסמטה ושם ...באותה סמטה החשוכה נאנסתי " . ואני קולטת שדמעותיי זולגות במורד הלחי שלי.

"אני מבין שזאת אחת מהטראומות שלך , אבל זוהי הסיבה לסיוטים שלך כפי שמסופר בתיק האישי שלך?"

האמת היא שאני לא יודעת אם זאת הסיבה לסיוטים אבל אני כן יודעת שהסיוטים שלי היו על אחת אצבעותיו של לוגאן ,שעוברות במורד בטני,רגליי ובעוד חלקי גופי . החלומות האלו היו מופיעים פעמיים או שלושה בשבוע ,אני במשך כמעט חודש לא דיברתי והייתי נעולה בתוך הספרייה של בית דודיי ". ג'יימי מושיט לי פיסת טישו שבאה משום מקום ואני מנגבת את דמעותיי החמות שלא מפסיקות לזלוג.

"לא הגשתי תלונה על לוגאן ,הדבר המצחיק ביותר זה שהוא נהג כשהיה שיכור ונהרג מתוצאה זו . שלושה חודשים לאחר יום הולדתי ה-17 דודתי מתה , משום מקום הבשורה הזאת פשוט נחתה על טוד ועליי . התגלה שהיא מתה מהרעלה במשקה שלה ,משקה זה היה יין לבן ויבש . לאחר מותה הייתי בחדרי שישה חודשים על פי פקודתיו של טוד ,המאבטחים שלו לא אפשרו לי לצאת מהבית ובגלל מותה ובגלל העיתונאות . באחד הימים שזה היה יום ה-24 לחודש פברואר הצצתי מחלון חדרי, העיתונאות הייתה בלתי לספירה ,אחד מהם קלט אותי מסתכלת עליהם וצרח אליי 'האם את הרוצחת של דודתך?' כך שאל אותי אחד מאנשי העיתונאות , שאלות ועוד שאלות היו בפיהם ".