"תראו מי התעורר." קולו נשמע, אדיש כרגיל וצרוד. הוא התקדם אל המיטה שבה ישבתי, חיוך קטן עולה על פניו כשהתכופף אל ברכיו מולי על הרצפה. ידיו הונחו על רגליי ועיניו הביטו בי מלמטה. "הכל בסדר נסיכה?" הוא הביא בי עכשיו בפרצוף חושד, בוחן את המראה שלי ולאחר מכן את הבגדים שעל הרצפה. הוא התרומם מעט, פניו התקרבו אל שלי וחשבתי שעמד לנשק אותי, שפתיו היו עכשיו כמילמטרים בודדים משלי ואני בלי להרגיש באתי להצמיד אותם אך הוא הלך אחורה, מתרחק ממני. ידו עלתה אל צווארי, מזיזה את ראשי, עיניו בוחנות כל סנטימטר בפניי.
"מישהו כאן פשוט לא מפסיק להכנס לצרות."
לא נכנסתי לפאניקה, בפעם הראשונה בימים האחרונים ידעתי מה אני יכול ועומד לעשות. אם יראה שאני בלחץ זה רק יגרום לו להבין שעשיתי משהו לא בסדר ושאני יודע שעשיתי משהו לא בסדר, אבל עכשיו רק הסתכלתי לתוך עיניו, לא הרגשתי שנאה, ליבי מאס מלשנוא, נתתי לחיים לזרום כמו שהם יודעים, יודע שמתי שהוא הכל יסתדר, מתי שהוא זה חייב להסתדר. לקחתי את ידי והנחתי אותה על פניו, הוא בטח לא ציפה לזה אך גם לא הניע שום חלק בגופו.
"תכנס איתי להתקלח." הבטתי בו, כמו שמעולם לא הבטתי בו, עיניי היו מלאות רוגע, מעט שלווה, לא הראתי לו פחד או הרתעות, התייחסתי אליו כאילו שום דבר מארועי הזמן האחרון לא קרו. הוא התבונן בי בחזרה, על פניו עולה חיוך זומם ובעיקר כזה שאמור להעיד על צרות שעומדות לבוא, אך כמובן, לא נתתי לזה לחדור לליבי. ידי ירדה אל כתפו, עיניי עקבו אחרייה בזמן שהרגשתי את שלו עלי. התכופפתי מעט והנחתי את ראשי עליו, לוקח נשימה ארוכה ושקטה ומחבק אותו בעדינות, לא לוחץ יותר מידי, לא חולק יותר מידי.
חלק בי רצה לשנות אותו, לא ידעתי מאיפה הרצון הזה עלה, אך ניחשתי שזה אולי בגלל העובדה שידעתי שהמצב לא ישתנה, אך אני יכול לשנות את מקור הבעיה בעיניין הזה. העלתי את עיניי אל שלו האפורות, ידעתי כמה שלי נראות אדומות, קיוותי שהוא לא הבין מה הסיבה לכך.
"בבקשה.." לחשתי בשקט, ראיתי איך כמעט נכנע, ראיתי את גילגול עיניו, הרגשתי את ידיו על מותני, כאילו ניסה לפרוק את זעמו בשתיקה רועמת. הוא לא השיב, רק הרים אותי לפתע אל האוויר וניתק אותי מהקרקע בעודו עומד בעצמו.
"מה אתה מנסה לעשות?" הוא שאל במבט אטום, אבל יכולתי לנחש מה הלך בגופו. העלתי חיוך קטן אל פניי, חלק קטן בתוכי אהב את האחיזה הזו, משהו בה היה רכושני, דומיננטי, כאילו רק באחיזה פשוטה הוא אומר לי שהוא היחיד שיכול לגעת בי ככה. עיניו שיגעו אותי, לא אשקר, צבעם המיוחד שהלך והפך קהה יותר גרמו לי להרגיש חלש בין ידיו, אולם עדיין לא נכנע. לקחתי את שפתיי אליו, מניח את מגעי על לסתו, מעז מעט, מסתכן.
"אל תשחק איתי." הקול שלו הרצין ברגע, הפעם באמת מראה לי עד כמה הוא רואה את העיניין החומרה, הוא לפתע הפיל אותי אחורה, ידע שהמיטה מאחוריי אך עדיין רצה שארגיש את הפחד תוקף אותי, קריאת הפתעה יצאה מפי מבלי שאוכל לשלוט בה וגופו החל לטפס מעליי.
आप पढ़ रहे हैं
A princess or a bad boy
रोमांस"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
