16 ג | שחור, לבן, אפור. כחול.

Comincia dall'inizio
                                    

נערה אחת צעירה פרשה את ידיה בפני אביה ודרשה שיקח אותה במקומו.

התא לא נותר בודד והטירה הפכה עסוקה אפילו יותר. הימים הצטברו יחדיו ועמם גברה כמות הזמן שהתיישב לו, מחוץ לתאים, תוהה אם להיכנס, לשם שינוי. תוהה באחורי ראשו אם אולי הוא נרפא בשנים החולפות. אם השנאה הגדולה שלו... אליהן...

אבל למען האמת, איתה, בתא ההוא, הוא ידע שזה כבר לא באמת היה עניין של שנאה, לפני כל השנים האלה. הוא ידע שזה היה עניין אחר, מכוער יותר. עמוק יותר. אבל אולי... העז לחשוב לעצמו ברגעים האלה, נושא את עיניו לעבר דלת העץ הגדולה שבפתח, אולי היה אפשר לרפא אותו? לרפא בדרכים שהמכשפה לא העזה לדמיין?

אולי ההגעה של הצעירה הזאת, לטירתו, באה בדיוק כדי לתקן את מה שחשב שלעולם לא יעלם?

אבל הכל הגיע לכדי גבר אחד שהיה בפני השער והוכיח לו שוב שכל התקווה מתה ממזמן. כמו תמיד לאישה היה איש, הם באו בזוגות ו - טוב, אולי הוא היה אחיה אבל למרות התחושה ההיא, שנבנתה בתוך קרביו של המפלץ, הוא ידע הכל בדיוק.

התרגשות טיפשית ובוגדנית אמנם ניסתה למלא אותו, אבל הוא סירב להניח לה. אכזבות היו הדבר היחיד שבאו לחייו מבחירה, וזה לא היה מקרה יוצא מן הכלל. גבר נאה לא היה שונה; גבר צעיר, שראה לראשונה זה שנים... זה היה מספיק, חשב לעצמו בעודו השפיל את עיניו לעבר הדמות. הוא יכל להרגיש את הזעם מאחורי העיניים הבהירות, הבוהקות בחשכה. בעצם, זה אפילו לא היה זעם; זאת הייתה שנאה.

הוא ידע שהיה המפלצת, אז למה בכלל לנסות?

והוא לא ידע מה הגבר אמר או עשה שהכעיס אותו אבל לפני שהאנושי לשעבר הבין צווארו של זה כבר נמצא בין כפות ידיו העצומות. עד אותו הרגע, מעולם לא חשב שיעשה דבר שכזה במו ידיו. מעולם לא חשב שיצליח פשוט להדק את אצבעותיו עוד ועוד עד שיראה את החיים זולגים מעיניו של אחר - אבל האצבעות שלו התהדקו והתהדקו.

לא מהר, לא מספיק כדי למלוק את צווארו של הגבר, אבל בכוונה אחת ברורה לראות אותו מתפתל ו -

זה לא מרגיש כמו הזדמנות מבוזבזת? הוא תהה...

קולות חנוקים מילאו את האוויר.

זה לא הוא, משליך את הסיכוי האחרון שלו?

ואז העיניים הכבות פתאום היו כל כך חיות שזה כמעט והפחיד אותו, וכבר, רגל פגשה בפניו. אדם לא ידע אם זאת הייתה התרשמות או הפתעה או אולי מקום כלשהו בתוכו שלא באמת רצה... אבל הגבר שוב היה על הרצפה והוא הסתכל עליו.

שתי עיניים ריקות, מלאות בנוזלים כאובים.

כחולות. כמו ספיר.

כל מחשבה תקנית נעלמה וכבר הגבר נתלש מהרצפה ונזרק לצד השני של החדר.

הוא התקדם שוב, לעבר הדמות הפתטית והנרעדת על הרצפה. מילים יצאו מפיו וגופו נע אבל הוא לא ידע שום דבר חוץ מהרגע בו הגבר שוב היה תלוי באוויר והמפלץ היה מוכן. בן המלוכה לשעבר היה מוכן לקחת אותו ואז -

החיה. (MaleXMale)Dove le storie prendono vita. Scoprilo ora